ריפאתי את הלב השבור שלך ואתה ? אתה בתמורה נעלמת!
זוכר שישבנו ברכב שלך? הזלת דמעות
הייתי שם בשבילך, למענך כל כולי שייכת לך.
הכמות אהבה שנשפכה בפנייך הייתה עצומה .
זוכר שישבתי שם על האבנים הקרות? הזלתי דמעות
היית שם איתה, למעני הזמן שלך לא היה .
הכמות אהבה שאז נשפכה בפנייך, זלגה החוצה דרך האבנים
ישר למים הקרים שמולי זזים, גלים , גלים .
אני זוכרת שבאותו היום נפרדתי ממך, כתבתי טקסט ארוך
משהו על אהבה, כזאת טהורה ויפה כמה שאני מעריכה ומודה.
לעולם לא קיבלתי חזרה, לעולם לא בכיתי על הכתף שלך.
אם באמת היה שם אהבה, רצון, הערכה, דאגה .
היית בא, גם בשעה הכי מאוחרת באפלה וגם כשסביבך שמחה.
היית מוצא זמן אם באמת היית רוצה וצריך.
אני טועה?
כל התירוצים של למה זה לא קרה אותי כבר לא מעניין.
כי כשרוצים משהו מכל הלב פשוט עושים בלי לחשוב פעמיים.
כמו שאז הייתי יושבת איתך, שומעת אותך.
בימים שרק רציתי להשתחרר, לנוח מכל הבעיות הייתי עסוקה
הייתי צריכה לפתור לך .
אז אני ריפאתי את הלב שלך ואתה? אתה בתמורה נעלמת.
תגובות (1)
היי מה שלומך?
אתחיל במשהו שפשוט לא יכלתי להתעלם שזה ממש מזכיר לי את השיר של רביד פלוטניק "כל הזמן הזה". משהו קטן- כמות האהבה. אבל חוץ מזה כתיבה ממש יפה, מחכה לעוד…