רחוק רחוק..פרק 6
המשכנו לנסות לפתוח… התייאשנו התיישבנו ליד הדבר המפחיד הזה..
"אלכס אני פוחדת" אמרתי בקול רועד "וגם קר לי" הוא הוריד את הג'קט שלו והביא לי..
המשכנו לשבת לפתע שמענו מין חריקה לא הספקנו להסתובב לראות שפתאום מישהו תפס אותנו והכניס לתוך הקבר היה חשוך פחדתי עוד יותר התחלתי לבכות.. לא ידעתי מה עשה את זה ולמה לעזעזל אני פע תקוע בארון החשוך הזה.. אלכס הרגיש שאני בוכה הוא חיבק אותי…
ניגבתי את הדמעות לא הספקתי למצמץ וכבר צרחתי חזק,
עוד פעם נפלנו אלכס החזיק אותי ביד.. ואני המשכתי לצעוק..
"ואאוץ'" אמרתי כמעט בצעקה.. "את בסדר אמילי?" "כע ברור"
ראיתי אור רחוק רחוק התחלתי ללכת לכיוון האור לא ראיתי מה אלכס עשה אבל היה נדמה לי שהוא עקב אחרי..
לא הרגשתי שאני מתקרבת ליציאה כאילו זה מתרחק בכל צעד התחלתי לרוץ…
חשבתי שלעולם לא יצא מפה הייתי כל כך עייפה נפלתי כבר לא ידעתי מה אני עושה..
הרגשתי שמישהו מרים אותי..וזהו יותר לא הרגשתי כלום..
כעבור שעתיים..משהו כזה התעוררתי בגלל אור שהציק לי בעיניים ראיתי שאני בחדר מלון,
חשבתי שזה היה רק חלום, אלכס דוד בן ויוני עמדו לצידי..
ראיתי שאני כולי בשריטות כאבה לי הייד..לא יכולתי להזיז אותה.. ראתי היא הייתה עטופה בגבס שברתי ואתה..
"אמילי את בסדר?" שאל יוני, "כע בטח"
"אלכס איך יצאנו משם מהפירמידה מהמקום החשוך?"שאלתי בדאגה..
"את התחלת לרוץ לכייוון האור אבל זה לא הייתה היציאה את נפלת עיבדת הכרה..הרמתי אותך הלכתי לכיוון אחר כי מצאתי את היציאה צעקתי לך שתחזרי אבל לא הקשבת המשכת בשלך.."
הוא אמר והסתקל למטה..
ראיתי מלא מצלמות, ראיתי את אמא שלי עומדת ליידי..
"אמא אבל אבל את מתת המטוס התרסק.." אמרתי בגימגום והדמעות זלגו חיבקתי אותה..
דוד בן התפרץ "עכשיו אני אסביר לך הכל.. כל הזמן הזה אמא הייתה במלון בחדר אחר..
הכל זה לסרט הוזמננו לסרט ולא רצינו לספר לך..וכל החדר הסודי וכל זה היה מתוכנן מראש.."
"אבל החדשות" אמרתי "החדשות צילמנו אנחנו והראנו אותה רק בטלויזיה שלך" "אה אוקי" הייתי המומה.. פתאום הדלת נפתחה ועוד מצלמות נכנסו וגם המנהל השמציא את הסרט..
"איך היה אמילי?" הוא שאל "מפחיד אבל למה לא אמרתם שזה לא אמיתי?" "כי אז היית צריכה ללמוד תפקידים ולעשות ת'צמך וככה זה אמיתי ולא ידעת…" "אוקיי.."
הסתובבתי לאלכס אלכס אתה ידעתה את כל זה כל הזמן לא יכלתה להגיד?" צעקתי עליו
"אבל אבל " הוא אמר בגימגום.. "מה אבל מה?"כעסתי כל כך..
"את מבינה אני לא יכולתי לספר זאת הייתה הפתעה.."
"אתה מבין שזה היה כל כך מפחיד לך תדע עם היה קורה לי משהו מה היה?" צעקתי והסתכלתי על המנהל.. הם שתקו לא ידעו מה לעשות..
כולם היו שותפים בזה.. "כל העולם ידע עליך" "אבל מה זה סרט אחד מסכן.. כאילו מישהו יזכור אותי"
"לכי תדעי." אמר דוד בן.. "שברתי את היד טוב לכם כולי בשריטות טוב לכם? ועם הייתי מתה מה הייתם אומרים זה רק סרט..התעלפתי בסוף נפלתי ירד לי דם לא אכלתי כמה ימים לא שתיתי..ומה אתם אומרים זה רק סרט" אמרתי בצעקה..
תגובות (0)