רחוק רחוק…פרק 4

סוף סוף ירדנו, "וואו איזה חום" "כע אה"..
"עם מי אתה פע?" "אני?! לבד זה מתנת יום הולדת הייתי קמעט בכל העולם הפעם רציתי מצריים"
"וואו תראה את הפירמידה הענקית הזאת" עמדה פירמידה ענקית לא יכולתי לתאר משה יותר מדהים מזה..
"כל מי שרוצה להכנס לירמידה נא לבוא לפה" אמר המדריך..
"אמ.. שחכתי להציג את עצמי אני אלכס" "אני אמילי, אוקי בוא להרשם לאחד מהאנשים שנכנסים לפירמידה.." "אוקי"
באנו למדריך רשמנו את השמות ועמדנו בצד חיכינו.. ראיתי את יוני מסתכל עלי במבט "וואו כל כך מהר ואת עם מישהו?"
החזרתי לו בפרצוף "כע.. כע תקנה" .. "עם מי את מחליפה מבטים?" שאל אלכס..
"אה סתם עם בן דוד"
נכנסנו לפירמידה היא הייתה מדההימה מבפנים לכל אחד חילקו פנס היה דיי חשוך,
"המקום הזה מדהים.." "נכון".. "זה היומולדת הכי טוב שהיה לי" "אוי שחכתי מזל טוב" "תודה"..
עברנו בכל מיני חדרים היה ממש יפה וכל הקברות, למרות שהיה ריח מסריח של גופות אבל שרדנו..
אני ואלכס היינו כל כך נדהמים וכל כך אין לי איך לתאר בקיצור "ואו"..
מידי פעם בדקתי עם אנחנו עדיין ליד הקבוצה, ראיתי שהיא מתרחקת אמרתי לאלכס למהר,
אבל הוא רצה לראות קצת יותר את הציורים העתיקים זה היה משהו לא יאומן..
הקבוצה התרחקה יותר ויותר אבל אני ואלכס היינו שקועים בציורים.
אלכס הביא ספר מצריים והיה רשום בו, שיש חדר בפירמידה ושם כתוב הדרך למקום ממש מדהים,
עד היום אף אחד לא מצא את המקום..
אני ואלכס פירשנו יצא לנו..
"בחד זה ימצא לבן אותו תזיזו ויפתח פתח הדלת הסודית..אך יש עוד לבן העלול לגרום לסכנה גדולה,
אנה היזהרו.. בהצלחה"
היינו כל כך שקועים בסיפור מצריים אז החלטנו לחפש את החדר המדהים, והדלת הסודית שתוביל אותנו לרמז הבא..
הקבוצה הייתה ממש רחוקה כבר לא נראתה לעיין, אבל אנחנו לא התייחסנו.. המשכנו בשלנו..
אלכס חיפש מצד אחד ואני מצד שני לא מצאנו.. היה משהו נוצץ תקוע בקיר רציתי לראות מזה התקרבתי זה היה יהלום רציתי להוציא אותו מהקיר הוא לא יצא, התעצבנתי התחלתי ללחוץ עליו ולנסות להוציא.. פתאום אלכס התחיל לצעוק עלי שאני ימשיך לחפש את הפתח הסודי..ויפסיק לגעת ביהלום המטופש הזה..
המשכנו לחפש פתאום הרגשנו רעד קטן.. והירות התחילו להסגר עלינו… התחלנו להלחץ נכנסתי לפאניקה.. אלכס ניסה להרגיע אותי.
ראינו עיגולים על הריצה כל אחד הץיישב על אחד ונרגענו… לפתע הקירות הפסיקו לזוז היה עד פעם רעד לא הבנתי ואז ראיתי ובחד מהקירות הנסגרים פתח מתרחב הדלת נפתחה מצאנו נכנסנו לתוכה..
ופתאום החלקנו זאת הייתה מן מגלשה ירדנו..
בום! נפלנו על הריצפה.. "אמילי את בסדר?" "כע ואתה?" "מעולה"..
קמנו בבהלה לא ידענו איפה אנחנו, הלכנו לעיבוד בגלל איזה חדר ודלת
התחלתי לבכות.. אלכס הרגיע אותי "הכל טוב..עיבדנו את הקבוצה אבל נוכל להמשיך בחיפוש החר אולי משם נוכל לצאת איכשהו.." שמענו תריקה ופתח של המגלשה נסגר "אוקי אז אין לנו דרך חזרה"