רחוק רחוק…-פרק 3

נחתנו במצריים וואו היה חום איימים, "דוד בן אני רוצה להתקשר לאמא!" אמרתי בכעס..
"אוקי אוקי תרגעי שניה" הוא חייג "כחי ותמסרי לה ד"ש"
חיכיתי וחיכיתי היא לא ענתה, "היא לא עונה..טוב אני אתקשר אחר כך"
נכנסנו למלון היה יותר טוב היו שם מזגנים וקריר, קנינו לנו חדר עם 3 חדרים וסלון,
עליתי למעלה, דוד בן ויוני נשארו לקנות ברד ופיצה..
התנחלתי בחדר סידרתי את הדברים..
מצאתי את שלט של הטלויזיה הדלקתי אותה.. ערוץ החדשות נפתח בידיוק סירו על ניו יורק..
"היום בבוקר התרסק מטוס בדרך לניו יורק הוא התרסק למיים הינא עכשיו אתם רואים מחפשים את הגופות…בינתיים מצאו רק גופה אחת של ננסי"
לא האנתי לאוזנייים שלי אמא שלי מתה?! הדמעות פשוט לא הפסיקו לזלוג, "איך הרשתי לאמא לנסוע לשם?!" שאלתי את עצמי…
שמעתי את דוד בן נכנס הוא בא אלי חדר ראה אותי בוכה..
"אמילי יקירתי מה קרה?" יוני נכנס לחדר התיישב ליידי וחיבק אותי..
אמרתי בבכי ובגימגום "אמ…אמא …המ..מטוס הת..הת..התרסק…אמא לא נצלה"
ופרצתי בבכי יותר חזק, ראיתי שדוד בן מתחיל לבכות וגם יוני…
אחרי חצי שעה נרדמתי על המיטה דוד בן ויוני הלכו..
דוד בן התקשר וסידר את העיניינים שאני יגור איתם..
כשהתעוררתי היה 8 בבוקר יוני ישב לידי.. "בוקר טוב ישנונה"
"בוקר טוב" אמרתי בחיוך.. "מהיום את במפשחה שלי ושל דוד בן"
הדמעות עוד פעם פרצו כי נזכרתי באמא..
יוני הביא לי חיבוק "אל תבקי" החזרתי לו בחיבוק… הרגשתי שאני מתאהבת ביוני אבל זה בן דוד,
אסוור לי.. הוא היה כל כך נחמד אלי וגם עם אנחנו תמיד רבים אני די שמחה לעבור לגור אצלו…
ירדנו ביחד למטה לאכול דוד בן היה שם אכלנו, "היום אנחנו נוסעים לפירמידה…יש מצב שניכנס אליה,
חבר שלי עובד פה ביקשתי ממנו שיכניס אותנו"
"יאי" אמר יוני..
סיימנו לאכול עלינו לחדר לקחתי טיק לא גדול שמתי מצלמה חולצה להחלפה, קרם הגנה..הסתקלתי מה עוד צריך..
"אמילי אנחנו יוצאים בואי או שנאחר להסעה שלוקחת עד הפירמידה, והיא מגיע רק פעם בשעה"
"אוקי שניה שחכתי משהו.." ואז ננזכרתי בקבוק מים גדול הלכתי לקחתי ויצאתי..
דוד בן ישב לייד יוני אני התישבתי מאחוריהם לבד.. ראיתי נכנס איזה ילד חמוד הוא התקרב אלי..
"אמ.. מישהו יושב פה?" "לא" "זה בסדר שאני ישב פה?" "אמ..כע"
"מאיפה אתה?" "קנדה את?" "הייתי מקנדה גרתי עם אמא אבל אתמול היא טסה לניו יורק, והמטוס התרסק ועכשיו אני עוברת לגור לדוד" הדמעות הציפו אותי דמעה אחת ירדה על הלחי, הוא ניגב אותה עם היד הרקה שלו.. "אוי אני ממש מצטער לא רציתי.." תקעתי אותו באמצע.. "לא, לא נורא."
כל שאר הנסיעה שתקנו..