רחוק קרוב פרק 7 מנקודת המבט של יולי

לואיס דפק בחדרי "יבוא" אמרתי הוא נכנס בעודי שמה את העגילים, הוא היה נראה המום "יולי" הוא גמגם, ויכולתי להבחין שהוא בחן את מחשופי "עיניי פה" אמרתי לו בכעס "או כן אני יודע, אבל נראה שהחלטת להפיל לסתות היום" הוא אמר לי והרגשתי חמימות בלב מכל תשומת הלב שלו, הוא הסתכל עליי כלא מאמין, הייתי נקייה ומסודרת , והוא בחן אותי והרגשתי מובכת "יולי אין לי מילים" הוא המשיך , והסמקתי במהירות "זאת תהיה פעם ראשונה" אמרתי לו קמה מן הכיסא, עוד קריאת התפעלות יצאה מפיו "וואו " הוא מלמל תפס בידי והיה נראה מבולבל ממני , "אני נראת המונית" אמרתי לו , הוא צחק "ממש לא יולי" הוא אמר מוביל אותי לכיוון החצר "קניתי את הספר של אדי המשורר היום" אמרתי לו "ומסתבר שגם שמלה חדשה" הוא אמר לי צוחק "אם לא הייתי מזהה את הפה החוצפן שלך ככל הנראה לא הייתי מזהה אותך כלל, אינך נראת כהרגלך" הוא אמר לי וצחקתי "אני נראת יותר מרי עכשיו" אמרתי לו צוחקת אך הוא נאנח "את לא נראת כמו מרי" הוא לחש "את נראת כמו אשה , ואם לא הייתי מכיר אותך ויודע שבתוך השמלה הקטנה הזאת מסתתרת מפלצונת עם פה כזה גדול ככל הנראה הייתי נשבה בקסמייך" הוא אמר וצחקתי , הוא גם צחק , עלינו לכרכרה , ונזכרתי מה קרה מספר שעות קודם עם דמיאן , עם השיר , , -לעולם , לא אוכל להיות זה , זה שמחזיק את ידה , לעולם לא אוכל להיות, זה , זה שכובש את מבטה, לעולם לא אוכל להיות, זה שיודע סודותייה, לעולם לא אוכל להיות , זה שנוגע בפנייה , והיא לא יודעת , כמה היא יפה , והיא לא יודעת , כמה היא חזקה, והיא לא יודעת את הכאב שהיא גורמת לי, בלאהוב אותה , חשבתי על לואיס כל השיר , ודמיאן קורא כל כך יפה , מלא ברגש וכוונה בחיים לא ראיתי מישהו שקורא כמו דמיאן, הקול שלו כאילו מהדהד וחודר לנשמה.

כשהגענו לאולם המדהים עם חלונות מהרצפה עד התקרה , נראה כי כאילו כולו זכוכית , כמו חממה יפיפייה, ראיתי את הכוכבים והירח, ונדהמתי , לואיס ומרי התווכחו בפינה וכמה שרציתי לדעת על מה הם מדברים , אך אבי לא הפסיק להציג אותי לקצינים , ושוב ושוב סירבתי לרקוד, לא כי לא אהבתי לרקוד, מעולם לא רקדתי עם גבר, אבי החל לכעוס עליי ולהגיד שאני לא מנומסת , ולכן הבטחתי לו שלהבא שיציע לי לרקוד אגיד כן , דמיאן התקרב אליי בצעדים בטוחים "תרקדי עמי?" הוא שאל, בדיוק ראיתי את לואיס מאחוריי והוא נראה כעוס , אבי הביט בי בשקט מחכה שאגיד כן , הנהנתי ובלעתי את רוקי, דמיאן שונא אותי למה הוא הזמין אותי לרקוד? אולי אבי אמר לו , או שהוא רוצה להביך אותי ? , הוא לקח את ידי לרחבת הריקודים , ואלס התנגן ברקע וזכרתי את הצעדים המשרתת אינה לימדה אותי , היא הייתה רקדנית מעולה , הוא תפס את ידי "אל תדרוך עליי" אמרתי לו מראש "לא אדרוך עלייך אם תתני לי להוביל יולי" הוא אמר בכעס , המוסיקה החלה , התחלנו בצעדים מדודים בוחנים את הקצב, הוא היה רקדן נפלא אני פחות "פספסת צעד" הוא לחש והתקרב אליי קרוב, לאחר מכן סובב אותי , והמשכנו ימינה קדימה המוסיקה המשיכה להתנגן מהר יותר, והיה נראה שהתחלנו להתאים את עצמנו לקצב המסחרר ויציב עכשיו היינו צמודים יותר
"הירח הכחול ,
מאיר מים חמימים ,
בתוך שיער שחור ,
מסתתרות להן מילים ,
וצדדיתה כל כך נשית ,
רטובה באור ירח
לו ידעה מה יש בליבי ,
זה איש אינו יודע,
באור ירח כחול ,
רוצה לטעום את מתיקותך הרטובה ,
ואת טעם לשונך שאת מראה חיבה ,
לו יכולתי לבקש, משאלה ,
באור ירח כחול,
היה זה ,
להתחיל אותו מהתחלה ".
בלעתי את רוקי שומעת אותו אומר את מילות השיר בקצב מדהים , מרגש, רעדתי ""רוצה לטעם את מתיקותך הרטובה ואת טעם לשונך שאת מראה חיבה , הוא מדבר על מתק שפתייה , דיבורה לא על המחשבות האסורות , בתוך שיער שחור מסתתרות להן מילים, הוא מדבר על שיערה הארוך המסתיר מילים בספר, רטובה באור הירח הוא מתכוון לשיער ראשה לא גופה" הוא המשיך וליבי האיץ, חזק מהר "אתה לא יכול לדעת" אמרתי לו מסתכלת בעיניו הוא הוציא חצי חיוך, "אולי" הוא מלמל מסובב אותי "את נרגשת מהשיר יולי?" הוא שאל שנישמתי התגברה "אני חושבת שזה מהריקוד" אמרתי, צועדת צעד בטוח לעברו , הוא הביט בי בשקט ומבטו חזר להיות ריק "אדי הלורד המשורר זה רמה נמוכה מלהתרגש עבורה " הוא אמר בשקט , השיר נגמר "נראה שגם אתה נרגש בגללו" לחשתי לו מתרחקת וקדה , "אולי זה בגלל הריקוד" הוא השיב לי ועזב את הרחבה . פעימות ליבי היו מוגברות וחשתי מסוחררת , התרחקתי מהרחבה לוקחת כוס של יין מן השולחן והתיישבתי .

יצאנו מן האולם ומרי נסעה לדודתה קתרין , אני לואיס דמיאן ואבי בכרכרה , הייתה דממה , הייתי מסוחררת משלוש כוסות היין והשמלה לחצה עליי , רציתי כבר לזרוק אותה מהחלון , לואיס היה מנומנם ואבי ישב ליד הרוכב אמר שהוא צריך אוויר , אני ודמיאן יושבים אחד מול השני לואיס מצד ימין שלי פרוס איברים על הספסל מלמל משהו מתוך שינה וחזר לישון "הוא מעולם לא ידע לשתות" אמר דמיאן מביט בלואיס בחיבה "זה נכון" אמרתי מסתכלת על דמותו המנמנת , לקחתי את המשקפיים שלו בכדי שלא ישברו דמיאן כחכח בגרונו "בגלל לואיס בכית מהשיר ההוא מקודם?" הוא שאל אותי "זה שרקדנו לא אומר שאנחנו לא אויביים יותר , ואני לא חושבת שאני חייבת לשתף אותך במחשבותיי" אמרתי לו בכעס, חטטן כזה, אך הוא המשיך להביט בי והרגשתי כלואה כאילו בוחנים אותי ואני בתוך כלוב, מהצד השני ניסיתי לא להסתכל על לואיס בכדי שדמיאן לא יחשוב שאני זוממת את אחיו , הוא שתק והרגשתי הקלה , "את יכולה לשבת על ידי אם כל כך קשה לך להסתכל עליי , האוייב שלך" אמר דמיאן ופניו חתומות הוא שם לב שניסיתי לא לשים לב אליו לא עניתי רק שילבתי את ידיי "או יולי" הוא לחש כאילו הוא סובל