רחוק מהאמת, פרק ראשון

ישבתי על השולחן הגבוהה כשכל זה קרה. 
שאל התלמידים בכיתה היו מפוזרים, מתרוצצים ממקום למקום. 
כמה יצאו מחוץ לדלת, לבדוק אם המורה מגיעה. 
״ילד-זבל הגיע״ קרא הארי ברחבי הכיתה, הוא והחברים שלו צחקו. צחוק מילא את הכיתה. 
כריס התחיל לצעוד לכיוון מקום ישיבתו. לצערו, הושיבו אותו ליד מלכת הכיתה.
״שוב פעם אני צריכה לשבת ליד הילד הזה? אני פשוט לא מאמינה!״ גערה שירה, מלכת הכיתה.

תפסתי בכתפו של כריס, מונעת את הליכתו.
״על תתייחס!״ לחשתי לו.
״קל לך לומר״ הוא ענה לי ממשיך לצעוד למקום.
קבוצת ילדים התחרקו, הרי לא רוצים להידבק..

״רדו מהילד!״ צעקתי ברחבי הכיתה. 
״למה? מי את?״ גיחך בזלזול הארי. 
שתקתי, אני אפילו לא מאמינה שפתחתי את פי!
״מה קרה אנני, בלעת את הלשון?״ הוא שאל בחיוך מזלזל, בלעתי את רוקי. 
״הארי סטיילס, תתיישב במקומך״ ביקשה מימנו המורה שהגיעה, וגם הצילה אותי.
״זה לא נגמר, אנני״ הוא לוחש לי… 

״אנני, תתיישבי במקומך בבקשה״ מבקשת מימני המורה.
לא עניתי, שתקתי ממשיכה להישען בפינת השולחן.
״אנני, אני יאלץ לקרוא למנהל.״ היא הזהירה אותי. נאנחתי מתיישבת בכיסא הקר, מניחה את ראשי בשולחן ומקווא לשכוח את כל מה שקרה עכשיו.

״אז מה אנני, מנסה להיות אמיצה?״ שירה הסתובבה לכיווני בגיחוך, מבטה המזלזל חודר לגופי ומצמרר אותי.
הצבעתי לכיוון המורה.
״כן אנני,?״ שאלה המורה.
״אני יכולה לעבור מקום? השמש מסתיר לי!״ אמרתי לה בקול חלש צרוד. 
״כן״ היא אישרה לי, מסתובבת חזרה ללוח וכותבת תרגילים. 
קמתי ממקומי מחפשת בעיניי מקום פנוי. 
מצאתי מקום הרחק משאר התלמידים, שורה אחרונה מהסוף.
״זה לא נגמר, אנני. וזה לא התחיל!״ לחשה לי שירה. חייכתי חיוך קטנטן צועדת לכיוון השולחן.