רוצה להשתנות – פרק 7

לפחות תיתן לי להסביר" אמרתי והדמעות כבר התחילו לזלוג
"את לא צריכה , אני הולך" הוא אמר , שם שטר של 50 על השולחן ויצא במהירות מהמתחם אוכל
"אני רציתי להשתנות" מלמלתי אבל הוא כבר היה רחוק ממני
רצתי הכי מהר שאני יכולה לבית , התביישתי בעצמי , הלבוש שלי הורס אותי , הורס את כל הדברים הטובים , כן לאו דבר טוב , בלעדיו יכולתי כבר להיות למעלה , בשמיים , בין חיים למוות , כי הייתי מתאבדת ואומרים שמי שמתאבד נשאר בין חיים למוות ובמקרה שלי עדיף להיות בין חיים למוות מאשר להיות בחיים האלה שלי , הגעתי הביתה , נכנסתי להתקלח מנסה לשטוף את היום המסריח שעבר עליי אבל לא , לא הצלחתי לשטוף אותו ממני :/
נכנסתי לחדר עם מגבת על גופי , פשטתי אותה והתנגבתי , אחרי שהתנגבתי מרחתי קרם גוף ובזמן שהוא נספג עשיתי שיחה
"רחלי?" אמרתי לטלפון שראיתי שהיא ענת לשיחה , מזל שהיא לא החליפה מספר
"אויי ניקול מתוקה שלי מה נשמע?" היא שאלה אותי בקול החמוד שלה
"האמת שבגלל זה התקשרתי" אמרתי לה בקול חלש
"מה קרה?" היא שאלה בקול מודאג , זה מה שאני אוהבת בה , לפי הקול שלה אפשר לשמוע את מצב רוח , אם זה כעס , אהבה , דאגה לצורך העניין או סתם שימחה
"אני לא רוצה להיות פה יותר" אמרתי והדמעות התחילו לנזול
"למה?" היא שאלה באותו הקול המודאג שאני כל כך אוהבת
"אני יספר לך זה ארוך מידיי לטלפון" אמרתי , זה באמת ארוך כל הסיפור הזה
"ההצעה שלך עדיין בתוקף?" שאלתי אותה
"ברור" היא ענתה
"ויש מצב אני יוכל כבר היום להגיע ?" שאלתי , בבקשה שכן
"אני יברר , חצי שאני אני יחזיר לך תשובה" היא אמרה
"אוקיי , שוב רחלי תודה" אמרתי לה , היא תמיד דאגה לי כמו אמא שלי
"בבקשה חמודה שלי אני יתקשר עוד חצי שעה בערך ויגיד לך מה קורה" היא אמרה בקול אוהב
"טוב , ביי" אמרתי וניתקתי .
אוקיי אתם שואלים בטח מי זאת רחלי אז רחלי היא הייתה המחנכת שלי מכיתה א' עד ו' , כן כל היסודי , היא תמיד דאגה לי , תמיד הייתה לצידי , תמיד רצתה שאני יהיה מאושרת , היא ידעה שאמא שלי הייתה חולת סרטן , כן סיפרתי לה ר' שתבינו את הקשר שהיה בייננו … שאני עברתי לחטיבה אז רחלי עברה ללמד בפנימייה בחיפה וביום האחרון לכיתה ו' היא אמרה לי שאם משהו קורה עם אמא שלי ואני רוצה לעזוב אז להתקשר אלייה והיא תסדר לי מקום בפנימייה שלה וזה בעצם ההצעה שלה … תחשבו על זה , מקום חדש יכול לעזור לי להשתנות , אף אחד לא מכיר אותי שמה , באר שבע זה דרום חיפה זה צפון , אני יכולה להתחיל מחדש , אני יכולה להשתנות .
חיברתי את הטלפון למטען וחזרתי להתלבש , שמתי טייץ שחור וחולצת שרואים את הפופיק בצבע קרם , שמתי אווינס בצבע זהב , סירקתי את השיער , בושם וארנק בצבע שחור של דולצ'ה , הפעם לא התאפרתי , לא עשיתי מחליק וניסיתי כמה שפחות חשוף שאפשר בכל זאת אני רוצה להשתנות. ירדתי למטה לקחתי 10 אלף שקל שהחבאתי בסיר במטח שאף אחד לא נוגע בו כבר מאה שנה , חייבת להגיד לכם שהעשר אלף שקל שלקחתי עכשיו נשארו מהתקופה עם דן , יש בסיר עוד 8 וחצי אלף שקל אבל השארתי אותם שמה , הכנסתי את הכסף לארנק לקחתי מפתחות ויצאתי לגראנד קניון

"רגע אז אפשר?" שאלתי את רחלי אני איתה בשיחה
"כן" היא אמרה בקול שאומר שיש תנאי
"אבל..?" שאלתי ויצאתי מהתא הלבשה כדי לראות איך הג'ינס האחרון יושב עלי
"אבל את צריכה להיות פה עד 8 וחצי שיוכלו להציג אותך בפני התלמידים" היא אמרה ונאנחתי לרווחה חשבתי לרגע אני צריכה להביא את אבא שלי שבכלל לא יודע שאני נוסעת לפנימיה כי הוא בדבר הזה של העבודה אבל נעדכן אותו
"יאוו רחלי אני חולה עלייך" אמרתי בשמחה וחזרתי לתא להחליף לטייץ
"גם אני חולה עלייך" היא אמרה וצחקה קצת צחקתי איתה יחד
"טוב עכשיו אחד ורבע , אני יסיים את השופינג יחזור לארוז ויצא" אמרתי
"שופינג אה?" היא אמרה בקול פרחי , אין אני מאוהבת במורה הזאת , עזבו מורה אמא שנייה שלי
"יאפ שופינג" אמרתי ולקחתי את כל הבגדים מהתא לקופה
"שתגיעי לפה ואחרי שהמנהלת תציג אותך נלך לשתות איזה משהו , את חייבת עוד לספר לי מה קרה שהחלטת לבוא" היא אמרה בקול שקט ומעט חושש
"לא חשבתי אחרת" אמרתי וחייכתי לעצמי
"טוב אני ידבר איתך כבר" אמרתי ונשענתי על הדלפק של הקופה
"סבבה , ביי מותק" היא אמרה וניתקה
-"וואה וואה כמה בגדים" הקופאית אמרה והעבירה את החולצה השישית אם אני לא טועה במכשיר הזה
"מחדשים מחלקה" אמרתי בחיוך
"יש לך טעם טוב" היא אמרה והתחילה לקפל את הבגדים שהיא העבירה כבר לשקית
"תודה גם לך" אמרתי והעברתי מבט על הלבוש שלה , יפה איך שהיא התאימה את הנעליי אדידס הגבוהות , הג'ינס והחולצת עבודה של קסטרו
"תגידי איפה יש פה שורטים יפים אבל לא קצרים מידיי?" שאלתי אותה , אני חייבת שורט זה שאני רוצה להשתנות לא אומר שאני ילבש עכשיו כל היום גרביון , סנדלים , חצאית , חולצה מכופרת וכיסויי ראש
"תעלי לקומה למעלה יש לך הייץ'-אנ-אם (h&m ) הגיעה אליהם קולקציה חדשה של הקיץ" היא אמרה והמשיכה להעביר את שאר הבגדים בקופה
"וואי תודה" אמרתי לה בחיוך
"כמה זה יצא?" שאלתי אותה שראיתי שהיא מכניסה את הבגד האחרון לשקית
" שלוש אלף ארבע מאות חמשים ותשע (3459) " היא אמרה וגיחכה
"קחי והנה פיצויי על הכאבים ביידים" אמרתי והבאתי לה את הסכום של הכסף ועוד 40 שקל , מסכנה חצי שעה היא מעבירה בגדים רק של לקוחה אחת
"תודה" היא אמרה וצחקה
"תודה לך" אמרתי , לקחתי את השקיות ויצאתי מהחנות עוברת לחנות הבאה …