רוצה להשתנות – פרק 4

'….וזה מה שקרה ב4 שנים האלה , עכשיו אני בכיתה יא' , לומדת במקיף ג' בבאר שבע , שיער בלונדיני חלק וארוך , עניים ירוקות , 2 גומות , גוף שזוף ויפה , מטר 63 , מתנהגת כמו זונה , כמו שרמוטה כי זה ההרגל שלי ואנייי לא רוצה להיות כזאת !! לא באלי !! אני רוצה למות !! ה' או שתהרוג אותי או שתעזור לי להשתנות , בבקשה אלוהים.' סיימתי לכתוב .

רצתי , רצתי הכי מהר שאני יכולה לצוק , העניים שלי כבר אדומות מהבכי , הדמעות עדיין זולגות , אני לא יכולה יותר , אני רוצה לוותר , אני לא רוצה יותר את החיים האלה , לא באלי אותם .
הגעתי מתנשפת לצוק , מסתכלת על הנוף דרך העניים הרטובות אשר מטשטשות את הראייה שלי
"אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאעעעעעעעעעעעעההההההההה" צעקתי , אני חייבת לשחרר הכל , ההד שבהרים הגביר את עוצמת הצעקה . שוב צעקתי , זועקת לה' שיעזור לי אך הוא לא עונה , הוא רוצה שאני יסבול , את כל הדברים היפים בעולם הוא לקח לי , את אמא שלי , את אחי הקטן , את הכבוד שלי , הכל . עצמתי עניים והתחלתי ללכת באיטיות אל מעבר לצוק , לקחתי נשימות ארוכות וכבדות , אני בטוחה בהחלטה שלי , אני רוצה לסיים את החיים שלי , פתחתי את העניים והסתכלתי על הנוף שכ"כ הרגיע אותי בפעם האחרונה , לקחתי נשימה אחת ארוכה וצעדתי עוד צעד , רגל אחת באוויר רגל אחת על הקרקע , בין חיים למוות אבל עם החיים שלי עדיף מוות , עצמתי שוב את העניים לוחשת לעולם להתראות , עוד שניייה , עוד שנייה וכל הסבל הזה שלי נגמר , הרגשתי איך הדמעות השקטות זולגות מעניי על לחיי ונשמטות אל הריצפה , בפעם האחורה…
"ילדה" נשמע צעקה מאחורי "תעצרי" אותו הקול נשמע קרוב יותר אליי אך התעלמתי וקפצתי מהצוק
"תעזוב לי את היד" צעקתי בבכי לנער שתפס אותי שנייה לפני שצנחתי למטה
"תירגעי" הוא אמר ומשך אותי לכיוון מעלה
"תעזוב אותי אני רוצה למות" מילמלתי והתחלתי להריץ לידו עם היד השנייה שלי , זאתי שהוא לא תופס
"אני לא רוצה" הוא אמר וחייך אווף שיעזוב אותי כבר
"אתה בכלל לא מכיר אותי" אמרתי לו בעצבנות
"עדיין אני לא נותן לך למות" הוא אמר ומשך אותי למעלה אל האדמה של הצוק . התחלתי לבכות , מסתכול , מעצב , מעצבנות , אין לי מושג ממה בכיתי והנער ההוא חיבק אותי , בכיתי על הכתף שלו
"דיי זה נגמר" הוא אמר ונשק לראשי
"תודה" לחשתי והמשכתי להרטיב לו את החולצה
"ששש" לחש וליטף את השיער שלי … כבר סיימתי לבכות אבל חיבקתי אותו , זה הרגיע אותי
"זהו נרגעת?" הוא שאל והסתכל עליי
"כן אבל.."
"זה בסדר" הוא אמר ושמע את החיוך בקול שלו
"שוב תודה" אמרתי וחיבקתי אותו יותר חזק , הוא חיבק את מותניי וקירב אותי אליו לחיבוק חם
"אז איך אמרת שקוראים לך?" הוא שאל אותי אחרי כמה שניות
"ניקול , ניקול שראפי" אמרתי בצער , אני לא רוצה להיות מי שאני
"ולך?" שאלתי אותו
"לאו , לאו קרטר (Leo Carter)" הוא ענה
"אתה מבאר שבע?" שאלתי והתנתקתי מהחיבוק שלו
"לא , אני ממיאמי" הוא אמר וחייך
"אז מה אתה עושה פה?" שאלתי וגיחכתי
"סתם חופשה מהלימודים" אמר
"איזה כיתה אתה?" מסכן איזה חופרת אני
" יא' " הוא אמר
"רגע איך אתה יודע עברית?" שאלתי , מוזר שהוא ממיאמי ומדבר עברית כאילו הוא גר בישראל
"אני יהודי וחוץ מזה ברוב בתי הספר במיאמי מדברים עברית" הוא אמר ובחן את גופי לא הרגשתי בנוח מהמצב הזה אבל ידעתי שהוא לא יעשה לי כלום
"אממ… ניקול את יפה" הוא אמר קצת חושש "מאוד" הוא הוסיף אחרי שנייה גורם לי לצחוק קצת
"תודה גם אתה אממ…יפה" אמרתי מנסה לחקות אותו "מאוד" הוספתי במילמול אחרי שבחנתי אותו , גבוה , שזוף קצת , שיער פרוע ובלונדיני , עניים בצבע חום ירוק , הגופייה שהוא לבש הבליטה לו את הקוביות , מקרקידן שהיה עליו בלטו שרירים בקיצור הוא מושלם
"בואי" הוא אמר והושיט לי יד
"לאן?" שאלתי והחזקתי בידו
"נשב לשתות קפה או משהו בקניון" הוא אמר בזמן שהתקרבתי אליו
"אבל סתכל איך אני לבושה" אמרתי והסתכלתי על הגוף שלי , אני עדיין עם הטרניג והחולצה הרופפת
"אני יקנה לך בגדים שמה" אמר , צחקתי , אין מצב הוא קונה לי בגדים
"תשכח מזה" אמרתי וחייכתי חצי חיוך
"אז נעצור אצלך בבית" הוא אמר ועלה על האופנוע שלו
"אוקיי" אמרתי וגיחכתי
"קחי" אמר והשיט לי קסדה שחורה
"ומה אם הקסדה שלך?" שאלתי ושמתי את הקסדה על הראש
"אני שם" הוא אמר והוציא קסדה לבנה מאיפה שהו , אין לי מושג מאיפה
"יאללה תעלי" הוא זירז אותי שסיימתי לסדר את הקסדה
"עולה" אמרתי צוחקת והתיישבתי מאחוריו
"תחזיקי חזק" הוא אמר , חיבקתי את מותניו ונשענתי עם הראש על גבו
"נסיעה נעימה שתיהיה לנו" הוא אמר ושם גז