רוצה בקושי – פרק 3

'תצלמי לי מה את לובשת עכשיו!!' שלח דור הודעה,
'למה?' שאלתי
'כי רק עכשיו ראיתי את המדים של הבנות ואני רוצה לראות את שלך' הסביר לי
"אלכסנדר, אתה יכול לצלם אותי?" שאלתי את אלכסנדר, אנחנו קרובים מתמיד עכשיו, טוב לא בדיוק עכשיו אלא מאז הניסוי דגליים שלנו, ולמרות כל השמועות שאנחנו ביחד אנחנו לא,
"למה?" שאל
"זה גם מה שאני לא מבינה אבל אח שלי רוצה לראות את המדים" עניתי לו מיואשת
"אוקיי" ענה וקמתי מהספסל שישבנו בו, פתחתי את המצלמה בפלאפון והגשתי לו את הנייד,
"חייכי" אמר לי וצילם
"חתיכה כמו תמיד" אמר לי בחיוך
"תודה, אתה יכול לשלוח לדור? אני שנייה הולכת לשתות" ביקשתי ממנו והוא הנהן הלכתי לברזייה הקרובה ושתיתי מהמים הקרירים
"זהירות" נשמעה צעקה וכדור פגע לי בראש, נפלתי על הרצפה, כאב לי כל הגוף כבר מהנפילה
"אני מצטער" אמר הילד שכנראה זרק את הכדור, ילד עם שיער שחור ועיניים ירוקות מהפנטות
"זה בסדר" מלמלתי
"אני ג'יידן, נעים מאוד" אמר הילד, אה, ג'יידן
"אני קייסי, לי קצת פחות נעים" אמרתי לו בקרירות
"למה?" שאל והצבעתי על ראשי
"אה, זה" אמר
"את רוצה לבוא איתי אולי לגלידה?" שאל
"ישיר" אמרתי
"אני פשוט לא אוהב לתת לדברים יפים לברוח" אמר לי וחייכתי
"אני אשמח אבל מחכים לי כרגע" אמרתי לו
"יש לך עט?" שאלתי
"כן" אמר והוציא מכיסו עט והגיש לי אותו, לקחתי את העט וידו וכתבתי את מספר הפלאפון שלי על היד שלו בתוספת של השם קייסי
"אני באמת חייבת ללכת אז ביי" אמרתי
"ביי" החזיר לי
"ואני מצטער על הראש" הוסיף ואני רק התקדמתי לאלכסנדר
"לאן נעלמת לכל כך הרבה זמן?" שאל
"אתה לא מאמין מה קרה לי" אמרתי לו וסיפרתי לו את מה שקרה מסביב לברזייה
"אה" ענה לי בסוף מה?! עשיתי פרצוף לא מבין
"חשבתי שאתה תהיה שמח בשבילי" הסברתי
"אני שמח" אמר ואני לא האמנתי לו.

'אני מחוץ לבניין' שלח לי ג'יידן הודעה
'אני עוד מעט יוצאת אליך' שלחתי לו בחזרה ושמתי את הפלאפון, הכסף, הליפגלוס בתיק צד שלי, ויצאתי מהחדר, מוסיפה את המפתח לתיק, רוני יצאה עם לוקאס, ככה זה ערב שישי בפנימייה, הרבה יוצאים.
"וואו" אמר ג'יידן כשראה אותי
"תודה" אמרתי לו
"נלך?" שאל והתחלנו ללכת למכונית שלו,

"אני שמח שהסכמת לצאת איתי לגלידה" אמר
"אמרתי לך שאני אשמח" הזכרתי לו
"ומיד אחר כך אמרת לי שאת צריכה ללכת והלכת לאלכס" הסביר
"אני באמת הייתי צריכה ללכת, זה ידיד שלי" אמרתי לו
"אתה מאיזה כיתה?" שאלתי
"אני שכבה מעלייך אם זה מה שאת שואלת" אמר לי
"כן, מאיפה אתה יודע מאיזו שכבה אני?" שאלתי
"לפי אלכס" אמר והנהנתי
"אז מה שניסיתי לנחש, זה מה השם משפחה שלך" אמר, זה הקטע המכריע, כמעט כל בן שניסה להתקרב אליי ברמות של יותר מידיד הפסיק כששמע את שם המשפחה שלי
"וויט" אמרתי לו
"כמו דור וויט?" קישר
"כן" עניתי בפשטות
"וואו! אתם באמת דומים" אמר, לזה לא ציפיתי, רובם או הולכים או נהיים יותר מזויפים
"תודה" אמרתי לו והוא חייך.
~אלכסנדר~
"אני לא מבין את הילדה הזאת" התלוננתי לאיתן
"וואי אחי אתה לא מפסיק לדבר על זה, מאז שהיא סיפרה לך עליו אתה חופר עליו" התעצבן
"אני פשוט כועס, אני מנסה להיות חבר שלה והיא מדברת איתי כמו ידיד" הסברתי לו
"אני יודע למה אתה מתכוון, היא בטח חושבת שאתה לא רוצה אותה או משהו ומנסה לגרום לך לקנא או משהו כזה" ניסה לעודד אותי
"אז שתפסיק" אמרתי לו
"מה אתה בן שנה אחי? היא לא תפסיק עד שהיא תדע שאתה אוהב אותה" כעס עלי
"טוב, לא הלילה, אתה בא לקלוע סלים קצת?" שאלתי את איתן
"לא נראה לי, אני גמור מת" ענה לי
"אני הולך, אם אתה משנה את דעתך אני במגרש" אמרתי לו והלכתי לחדר שלי ושל לוקאס, החלפתי בגדים לבגדי כדור-סל שלי והלכתי למגרש.