רוצה אותך – פרק 3 "השקט שאחרי הסערה"

ליטוף עדין וקל על הלחי מעיר אותי משנתי. אני פוקחת עיניים ורואה את החדר שלי, שאותו לא ראיתי הרבה זמן.
אני מרימה את העיניים ורואה את אמי מסתכלת אלי במבט מחייך אבל מודאג קצת, כאילו מפחדת שיקרה לי משהו בעוד שנייה.
"אופלי, תכירי את ד'ר רונן דוידוביץ , הוא ידבר איתך קצת על מה שקרה, יעזור לך במה שצריך, ואם תהיינה בעיות, נבדוק את האפשרות של להעביר אותך לבית ספר אחר ". אמרה אמי, בקול רועד קצת, מפחדת מהתגובה שלי.
פערתי אתת עיניי. אני חושבת שאמא שלי השתגעה. "את נורמלית?!, את חושבת שהשתגעתי?! אני בסדר גמור אני לא צריכה שום דבר ! עכשיו תעזבו אותי ותנו לי בבקשה ללכת לראות את דניאל." אמרתי , והרגשתי כאילו עוד שנייה אני בוערת מעצבים.
"אופל את כרגע לא תוכלי לצאת מהבית, ואין על זה כרגע דיון!, את תפגשי עם דר רונן וזהו!." אמרה אמא שלי ויצאה איתו מהחדר, מנסה לא לתת לי אפשרות לענות.
פרץ של דמעות זלגו על פניי.
לא יכולתי יותר , הרגשתי ריקנות, בדידות, ורק רציתי לראות את דניאל. שיביט בי במבט האוהב שלו, ושאני אוכל להישען על גופו החם והמגן.
הערב החל לרדת. לא קמתי מהמיטה. לא אכלתי, לא שתיתי. אפילו לקום ולקחת את הטלפון שלי לא הייתי מסוגלת.
"קדימה אופל את מסוגלת, תקומי תיקחי את הטלפון ותשלחי לו הודעה., אמרתי לעצמי. קמתי באיטיות מהמיטה, כאילו שכחתי איך ללכת. לקחתי את הטלפון וחזרתי למיטה. נכנסתי לשיחות שלי עם דניאל ושלחתי לו הודעה "דניאל?" "אופל? את שם?" הוא ענה לי "כן כן! אתה יכול להיפגש איתי?" שאלתי אותו, כולי בתקווה שהוא יוכל.
"בגינה מתחת לבית שלך?" שאל. "סגור".
קמתי מהמיטה מהר , שמתי את הג'ינס החרוש שלי זרקתי על עצמי את החולצה הראשונה שמצאתי ואספתי ברישול את שערותי. יצאתי מהחדר , "אמא אני יורדת לכאן לגינה לפוש את דניאל" קראתי לה. " את חוזרת עוד שעה וחצי זה ברור?!" "כן כן " אמרתי מהר ויצאתי מהבית.