רוני 2: פרק 4

רוני ויותם התנתקו זו מזה והביטו אחד על השנייה מחויכים ושמחים.
יותם הביט בה ברוך וליטף את שערה קלות.
רוני חייכה אליו בביישנות והתבוננה בו כולה נרגשת מן העובדה שהוא נמצא כאן איתה.
היא ניסתה לומר לו שהיא התגעגעה אליו אבל מאוד התביישה להגיד זאת בקול.
יותם הביט בה בחיוך נבוך ופשוט שתק. הוא התחיל איך הוא ישאל אותה האם היא עזבה בגללו או לא.

" אני רוצה לשאול אותך משהו רגע!"פנה יותם אל רוני ברשמיות משום שעניין אותו לדעת למה היא עזבה," כשעזבת , האם זה היה בגללי?" שאל ברצינות תהומית והביט בה במבט בוחן.
" עזבתי בגלל שרציתי לנסות משהו חדש, לונדון הייתה נראית מרתקת אז היא משכה אותי אליה." אמרה רוני בנימה עניינית. " אתה זה שכעסת עליי ולא השלמת עם זה שאני עוזבת אותך. רציתי לשאול האם אתה כועס על שעזבתי אותך." שאלה רוני כי באמת עניין אותה לדעת האם הוא עוד כעס עליה.
" אני כבר לא כועס עלייך." קרא יותם בחיוך מרגיע. " זה נכון שניסו להניא אותי שלא אמשיך לרגע להאמין לכך שאת לא חוזרת לישראל, ראם חברי הטוב רצה להכיר בנות אחרות ואני לא הייתי מעוניין להיות עם מישהי אחרת מלבדך." אמר יותם והתבונן בה ממושכות.
" חששתי שעדיין כעסת עלי והייתי בטוחה שלא תסלח לי על כך שעזבתי את ישראל." קראה רוני וחייכה חיוך רחב . חיוך מלא עליזות.
" לא נורא, העיקר שאנחנו אחרי זה. רק עניין אותי מאוד לדעת האם עזבת בגללי. האם נחזור להיות זוג, את ואני?" שאל יותם את רוני מעצם היותו סקרן משחר ילדותו.
" לא יודעת, נראה. תלוי במה שאחליט." קראה רוני בבלבול.
יותם הפנה את מבטו כולו מאוכזב ממה שהיא אמרה והוא תהה למה בכלל הוא הגיע עד לפה.

***
ראם היה בטוח וסמוך בדעתו שיותם עושה טעות מרה בכך שהוא רץ כמו ילד קטן ישר אל זרועותיה של רוני.
הוא רצה שיותם יכיר מישהי הרבה יותר טובה ומעניינת מאשר להמשיך לשקוע בתקוות שווא על כך שרוני תחזור והם ישובו להיות זוג כמו בתקופה היפה ההיא לפני שרוני שברה את ליבו והחליטה לעזוב את ישראל.
ראם חשב שיותם סתם רוצה לסבול ברוב טיפשותו.
הוא היה צריך להראות לרוני שהוא כבר לא חושב עליה יותר ויותר טוב שהוא ילמד לחיות את חייו בלעדיה.