רומן קיץ…? פרק 7+8

חזרה להווה (שישה חודשים אחרי שמרום ולירן הכירו…)

נקודת מבט לירן-
כבר שבוע שאנחנו לא ביחד, זה היה הריב הכי מיותר וטיפשי שהיה לי בחיים.
׳את חושבת שהוא עדיין אוהב אותי:/׳שלחתי לאחותו
׳דברי איתו ותדעי…׳ ענתה אחרי כמה דקות
׳למה ציפיתי? את הרי אחותו…׳ שלחתי לה.
אני וליגל בקשר טוב… או לפחות זה היה ככה עד לפני שבוע.
חבל שהתקשרתי אליו בכלל… חבל שהתחלנו לצחוק על נושא כזה טיפשי ׳קנאה׳, אהבתי את זה שהוא סומך עליי, שהוא לא מקנא לי.
״הלו״ עניתי לליגל
״היי מה איתך?״ שאלה
״בסדר״ אמרתי ״טוב לא ממש״
״שמעי… אני חוזרת מאילת בשישי בבוקר, רוצה שאני אאסוף אותך לשישי שבת? ותדברו לפחות…״ שקלתי את ההצעה…
״בסדר״ אמרתי לבסוף, אני תמיד יכולה להזמין מונית שתחזיר אותי הביתה… או ללכת לישון אצל רון.
״מעולה אז קבענו?״ אמרה
״כן… וליגל.. תודה״
״בבקשה, אני אוהבת אותך ואני אוהבת לראות את אח שלי מאושר, ואת בפירוש גורמת לו לאושר״ חייכתי בקטנה

״מיהה״ מיתר אמרה בכעס שמיה הציעה שנצא לאוהלים בכינרת חופש פסח המתקרב
״מה?״ שאלה מיה בהתגוננות
״אל תזכירי לי אוהלים עכשיו, אנחנו נוסעות למלון״ קבעה
״כן.. פעם אחרונה שהיינו באוהלים זה.. ״
התחלתי להגיד
״זה היה נפלא! גם נהנו! את הכרת את מרום…״ התחילה וסיימה והביטה במיתר
״נוו תגידי את זה״ אמרה מיתר ״תגידי! ואת הכרת את… לידור״ אמרה
״מצטערת…״ אמרה מיה ״לא… לא הכוונתי שזה יצא ככה״
״זה בסדר״ אמרה מיתר ונשמה עמוק ״זה פשוט…לא התגברתי עליו עדיין״
זה היה מפתיע… הם החזיקו מעמד שלושה חודשיים… זו הפעם הראשונה שמיתר באמת הייתה עם מישהו יותר משבוע, היא הרגישה אליו משהו אמיתי… ואז הוא בגד בה באיזו מסיבה בירושלים, הוא התנצל, התחנן, התרפס… שום דבר לא עזר, מיתר לא יכלה לחשוב על זה שהם ימשיכו להיות ביחד- הוא בירושלים והיא כאן, באשדוד.
בכל מקרה זה נגמר נורא, היא בקושי אכלה במשך שבוע.
״היי״ עדי חזרה עם שקית ממתקים בידה.
יופי, זה הקטע של מרום להביא לי שקית ממתקים כל שישי שני כשהוא מגיע לישון אצלי, כן ככה זה המנהג שלנו.
בשישי שבת אנחנו שוכחים מהכל, שישי שבת אצלו ושישי שבת אצלי. זה נחמד.
וגם אם יש עבודה או מבחן זה לא מפריע, למדנו לנהל את הזמן ככה שבשישי שבת נוכל להיות ביחד.
כן זה קצת הפריע שאנחנו גרים רחוק, רבל אנחנו מדברים כל יום, סקייפ, וואטסאפ, פייסבוק… כל דרך בשביל לא להתנתק. וזה באמת כמעט מרגיש שהוא כאן לידי.
הוא אפילו בא אליי לראש השנה ואני נסעתי אליו בסוכות, זה נחמד.
״את חושבת על מרום נכון?״ שאלה מיתר
והנהנתי. ״יש לך את ההבעה הזאת שלך כשאת חושבת עליו…״
״מצטערת…״ אמרתי
״את לא צריכה״ אמרה מיה
״אני נוסעת אליו בשישי, כדי שנדבר״ אמרתי
״את בטוחה? מה אם הוא לא רוצה לדבר…?״ שאלה מיה.
האמת שעד עכשיו לא חשבתי על זה, הייתי בטוחה שהוא רוצה שנחזור, מצד שני הוא לא התקשר אפילו לא פעם אחת מאז המריבה…
״לא.. לא חשבתי על זה״ אמרתי
״כדאי לך לברר איתו לפני שאת נוסעת אליו ככה…״ אמרה
היא צודקת… מה אם מרום בכלל לא רוצה שנדבר… מה אם הוא כבר המשיך הלאה…?

נקודת מבט מרום-
״בקיצור בשישי אתה לוקח את הרכבת הראושנה לאשדוד״ אמרה ליגל ״אני מחכה לך בתחנה ומסיעה אותך לבית שלה, אני אומרת לה שאני למטה, היא יורדת ואתה שם!״ אמרה
״עם שקית ממתקים״ אמרתי בחיוך שידעתי שהיא יכולה לשמוע
״עם שקית ממתקים״ אמרה
״תודה ליגל… מה הייתי עושה בלעדייך?״ שאלתי
״תודה לי אחרי שתחזרו״ אמרה
״ביי״ אמרתי ״ד״ש לעומרי״
״בחזרה״ אמרה וניתקה.
יצאתי עם לידור למועדון היום, מאז מה שקרה עם לידור ומיתר אני לא נוגע באלכוהול כשלירן לא לידי.
״נוו תשתה… רווק שלי״ אמר לידור וצחק
״סתום סתום״ אמרתי ״יום שישי אני ולירן חוזרים ואני לא מתכוון להרוס את זה כמוך״
״אל תזכיר לי אותה״ אמרה לידור ושתה לגימה מהכוס שלו
״למה?״ שאלתי ״אתה בגדת בה״
״לא ידעתי!!״ אמר ״הייתי שיכור… אין שנייה שאני לא מצטער על זה…״ אמר
״לא היית צריך לשתות כל כך הרבה כשיש לך חברה״ אמרתי
״היי מרום״ באה אור, אור היא בחורה יפה, אולי בין היפות בשכבה שלנו.
״היי״ אמרתי בחיוך קטן
״אז מה?״ שאלה ״רווק?״
״לא בדיוק״ אמרתי
״אהה חשבתי אולי… נהנה ביחד הערב״ היא חייכה אליי ונגעה בחזה שלי
״לידור פנוי״ אמרתי
״אבל לידור הוא לא אתה״ אמרה והתקרבה אליי
״יש לי מישהי בסדר״ אמרתי ״לא נפרדנו״ הרחקתי אותה ממני.
״טוב… אם תיפרדו אתה יודע איפה למצוא אותי״ היא קרצה, לקחה משקה והלכה
״איך אתה עומד בזה?״ שאל לידור וצחקתי
״אני לא צריך אף אחת אחרת״ אמרתי בהחלטיות.
אני לא צריך אף אחרת אחרת מלבדה…

חיכיתי בקוצר רוח ליום שישי, הזמן זז כל כך לאט כשמחכים למשהו כל כך.
״מה מרומי לשים לך אוכל?״ אמא שלי שאלה כישבתי על יד המזנון בבית.
״מה יש?״ שאלתי
״פירה ושניצל רוצה?״ שאלה
״כן תשימי תודה״ אמרתי, היא הביאה לי צלחת ומזלג, שפכתי קטשופ לצלחת ומזגתי לי קולה, לא לפני ששאלתי אם גם היא רוצה.
אני אכלתי ואמא הכינה עוגה.
״אז מה?״ שאלה ״הבנתי מליגל ששבת אתה אצל לירן״
״כן… אני מקווה שהיא תסלח לי״ אמרתי ופתאום החשק לאכול עבר אבל בכל זאת הכרחתי את עצמי להמשיך לאכול.
״בטח שהיא תסלח לך״ אמרה מבטלת את החששות שלי
״אני לא בטוח…״ אמרתי
״בטח שכן! אני מכירה את לירן היא אוהבת אותך מרום, ואני מכירה אותך אין מצב שאתה תוותר עליה״ אמרה וגרמה לחיוך לעלות על פניי
״לפעמים אני מרגיש שהזמן לא זז״ אמרתי
״אתה פשוט מחכה לשישי יותר מידי, תעסיק את עצמך, לך תשחק כדורסל עם יונתן או רון…״ אמרה
״אני משחק כל יום אחרי בית ספר״ גיחכתי ״אני מעדיף להישאר כאן״
״תאכל תאכל״ אמרה ודחפה לי עוד שניצל לצלחת…
צחקתי ואכלתי גם אותו, התיאבון חזר אליי… רק עוד יום אחד…

פרק 8-

התעוררתי בדיוק בחמש וחצי, עוד לפני שהשעון המעורר צלצל.
נכנסתי להתקלח בזריזות, התלבשתי, לקחתי פלאפון ואת התיק עם הבגדים ויצאתי.
עברתי בחנות הממתקים ומילאתי שקית עם הממתקים שלירן אוהבת, זה הפך להיות בדיחה פרטית שלנו הקטע עם הממתקים.
לקחתי אוטובוס לתחנת רכבת ובשעה שש עשרים ושלוש כבר ישבתי על אחד הכיסאות מחכה בקוצר רוח שהרכבת תיסע כבר, אני צריך בתל אביב להחליף תחנה ואין לי כבר סבלנות.
הנסיעה הייתה כל כך איטית, בתל אביב ירדתי מהרכבת והייתי צריך לחכות רבע שעה עד הרכבת לאשדוד, הלב שלי דפק שפחתי שאנשים סביבי יכולים לשמוע אותו.
עליתי על הרכבת והתיישבתי ליד מישהו, אולי כבן 21, הנהנתי לשלום.
׳התחנה הבאה- אשדוד׳ הופיע על המסך.
נשמתי עמוק.
וכשהרכבת עצרה אני חושב שאני הייתי הראשון לרדת.
קניתי לעצמי שתייה וחיכיתי בחוץ לליגל.
בדרך כלל או שאני הולך ברגל שעה עד לבית של לירן, או שאני לוקח אוטובוס, או שהיא באה לקחת אותי.
לא הייתי צריך את ליגל בשביל הקטע הזה, הייתי צריך את ליגל בשביל החיזוק, בשביל העידוד, בשביל שגם אם אני אתאכזב היא תתמוך בי, וזה מה שהכי חשוב לי.
הרכב של עומרי, החבר של ליגל, עצר לידי, ליגל יצאה ממנו וחיבקה אותי.
״חתיךךךך״ אמרה והביטה בי, לבשתי חולצה וורודה בהירה שלירן בחרה בשבילי.
״אחותיייי״ אמרתי וחייכתי אליה.
״ניסע?״ שאלה והנהנתי ״ורק שתדע״ אמרה כשנכנסו לרכב ״שאם היא וויתרה עלייך, היא כנראה לא שווה את זה… למרות שאם היא רצתה לבוא לדבר איתך ושאלה אם אתה עדיין אוהב אותה, זה אומר משהו״
״עברו מאז כמה ימים… הרבה יכול להשתנות״ אמרתי, מנמיך ציפיות כדי שלא אתאכזב כל כך.
״אה גבר?״ שאל עומרי
״מה המצב?״ שאלתי אותו
״מעולה, מרום, אתם תחזרו, מילה שלי״ הנהנתי בתודה.
נעצרנו ליד הבית של לירן
״אני חושב שאני אתעלף״ אמרתי ״בואו נחזור״
״אתה לא עומד להתעלף! אתה גבר שלוט בעצמך״ אמר עומרי וליגל צחקה וחייגה ללירן.
״היי״ אמרה לה ״כן, אני למטה תרדי״
יצאתי מהרכב
״אנחנו נוסעים״ אמרה ליגל
״ביי אחותי תודה״ אמרתי בחיוך.
״צלצל אם יש בעיות״ אמר עומרי והם נסענו, נשארתי רק אני, התיישבתי על החומה שליד הבניין שלה וחיכיתי.
ואז ראיתי אותה, יפה כל כך כמו ביום שנפגשנו, שערה אסוף בקוקו מתוח ועיניים מדהימות, היא אחזה תיק שהיה אולי קצת כבד.
״צריכה עזרה?״ שאלתי והיא קפצה בבהלה, מיד שראתה אותי עלו דמעות בעיניה, היא עזבה את התיק והתקדמתי אליה.
״היי״ אמרתי
״מה.. מה את עושה פה?״ שאלה וניגבתי את דמעותייה, הבאתי לה את השקית עם הממתקים והבכי שלה גבר, לא ראיתי אותה בוכה כל כך הרבה בעבר, הלב שלה דפק, גם שלי.
היא זרקה את השקית על התיק והצמידה את ראשה לחזה שלה ואני חיבקתי אותה חזק
״אני מצטער״ אמרתי ונישקתי את ראשה
״גם אני״ מלמלה בין הדמעות, תפסתי בפנים שלה ונישקה אותה חזק כל כך, היא החזירה שלי, הפה הקטן והכל כך מוכר שלה שכל פעם מעביר בי צמרמורת, והיד הקטנה שלה שהיא נוהגת להניח על הלחי שלי או על הצאוור שלי כשאנחנו מתנשקים, לא רציתי להרפות.
לא רציתי להרפות ממנה לעולם.
״לא התכוונתי שנריב, אני אוהב אותך״ אמרתי
״גם אני״ אמרה וניגבה את הדמעות בעדינות, היא הביטה בעיניי.
״התגעגעתי״ לחשה ״עמדתי ליסוע אלייך… פחדתי ש… שלא…״
״גם אני פחדתי״ אמרתי ״ואני לא הולך לוותר עלינו, את מבינה?״ היא הנהנה ונישקה את שפתיי כמה נשיקות מהירות.
״נעלה?״ שאלה ״נלך לים?״
״בסדר״ אמרתי וליטפתי את שערה.
הלכתי להביא את התיק שלי, הנחתי אותו על גבי, בידי האחת החזיקתי את התיק שלה, בידי האחרת חיבקתי אותה עליי.
עלינו במעלית, והיא פתחה את הדלת.
״מה קרה חומד שכחת משהו?״ אמא שלה שאלה
״אמא…״ לחשה לירן והתקדמה יחד איתי למטבח
״היי רונית״ אמרתי לה בחיוך, החיוך גבר, היא נגבה את הידיים וחיבקה אותי, היא נשקה על הלחי שלי.
״מרום נסיך קטן שלי, מה נשמע?״ שאלה
״עכשיו הכל טוב״ אמרתי בחיוך
״מה? היא לא הייתה אמורה ליסוע אלייך? היא רצתה כל כך שתשלימו, ריב טיפשי״ אמרה
״טיפשי מאוד״ אמרתי ״החלטתי שאני לא מוותר, מה אני אתן לה ליסוע עד ירושלים? עדיף שאני אסע ושכל הדרך ירעד לי כל הגוף״ צחקתי קצת.
לירן לקחה את התיקים לחדר בינתיים.
ואז היא חזרה וחיבקתי אותה.
״אני שמחה כל כך שחזרתם״ אמרה
״מרום״ האח הקטן של לירן שבכיתה ב׳ קפץ עליי
״מה קורה גבר?״ שאלתי
״בסדר!״ אמר ״קנו לי משחק חדש, בערב תבוא לשחק איתי?״
״בטח״ אמרתי, דן יודע שאת כל הזמן שלי כאן אני מקדיש ללירן, בערב אני מרשה לעצמי לשחק איתו קצת.
״אמא אנחנו הולכים״ אמרה לירן
״בסדר חמודה, רק תשתפי פנים״ אמרה לה.
לירן חייכה אליי והלכה לשירותים.
היא חזרה כששערה מפוזר והגומייה על היד שלה.
״אל תחזרו מאוחר ארוחת ערב בשבע וחצי״ אמרה רונית ״מרום תשמור עליה חמודי״
״אני אשמור״ אמרתי
והפעם אני לא הולך לפשל…