רומן קיץ…? פרק 6

נקודת מבט מרום-
״אני לא מאמין שעבר שבוע״ אמר לידור
״נשארו לך עוד יומיים״ אמר יונתן ״תנצל אותם״
שבוע, בשלושה ימים האחרונים לירן מתנהגת אליי כרגיל או מתעלמת ממני, זה לא כמו בימים הראשונים שהיה נחמד והכל זרם, עכשיו יש מתח כזה, אולי עשיתי טעות כשניסיתי לנשק אותה?
׳אני לא רוצה להיות רומן קיץ…׳ המשפט הזה הדהד לי בראש במשך כל הימים האחרונים.
״כן״ אמר בר ״ואתם לא רציתם בכלל ללכת״
״זה רון היסס״ אמר לידור
״מה פתאום! אני ישר אמרתי כן״ אמר
ראינו את הבנות חוזרות מהמקלחות, אני הסתכלתי על לירן, שערה הרטוב היה אסוף בקוקו מתוח על גבה, עינייה שידרו רוגע ואהבתי את זה, להסתכל עליה סתם ככה.
״תדבר איתה״ אמר רון
״היא לא רוצה…״ אמרתי ״כאילו ש… היא פוחדת להיות רק רומן קיץ״
״וזה מה שאתה הולך לעשות?״ שאל
״זה קשה לנהל קשר מרחוק״ אמרתי
״לפעמים זה שווה את זה״ אמר רון ״תחשוב אם היא שווה את זה…״
נכנסתי לאוהל שלי ועצמתי עיניים ללא כל אפשרות להירדם בכלל.
״הממ… מרום אתה ער?״ זאת הייתה לירן
״כן״ אמרתי והיא הכניסה את ראשה לאוהל
״המזרון שלנו נרטב כי לקחנו אותו לים… ומיתר נדחפה עם עדי ומיה באוהל… יש מצב ש..״
״בטח כנסי״ אמרתי ונכנסתי פנימה נותן לה מקום.
״תודה״ אמרה ונשכבה עם הגב אליי.
רציתי להגיד לה משהו… לספר לה משהו… להתחיל שיחה שתזרים כמו שהיה לפני… בסוף רק שתקתי והבטתי בה עד שנרדמתי…
התעוררתי, לירן לא הייתה באוהל אבל הריח שלה שעדיין לא הצלחתי לזהות איזה, נשאר באוהל ואני כמו לא יודע מה פשוט שאפתי אותו.
שמתי בגד ים ויצאתי מאוהל, היום אני הולך לוולות את כל היום בכינרת ונראה אם מישהו יגיד לי משהו.
״אני נכנס אתם באים?״ שאלתי את לידור ובר שישבו ופיצחו גרעינים מול מסך אייפון
״איזה… רואים את המשחק של אתמול״ אמר בר
אני כבר אראה את המשחק בבית, מול מסך נורמלי ועל ספה נוחה.
״רון אתה בא?״ שאלתי כשראיתי שהוא בוהה בעצים
״נעע״ אמר ״לא באלי״
״יונתן תציל את המצב״ אמרתי
״יש לי כבר עור של דג לא של ברווז…״ אמר וגלגלתי עיניים
״לדגים יש קשקשים״ אמרתי
״יותר גרוע״ אמר יונתן
״אני אבוא איתך״ אמרה ההיא… זאת שנישקה אותי המטרידה! אהה רומי.
״בסדר״ אמרתי ונכנסו למים.
״אז… מה קורה?״ שאלתי בחיוך מזויף ומגעיל
״בסדר גמור״ אמרתי ״מה איתך?״
״האמת מרום…ש.. הייתי רוצה לשחזר את הנשיקה״ הבטתי בה בעיניים פעורות
״מה?״ שאלתי לא מבין
״אני מרגישה משהו מאז הנשיקה הזאת״ אמרה ואז בלי הודעה מורדמת פשוט קפצה עליי, היא נמרחה עליי ונישקה אותי, הורדתי אותה ממני בכעס.
״אל תעשי את זה יותר בחיים שלך״ אמרתי וקמתי ״אל תדברי אליי יותר בחיים שלך״
יצאתי מהמים, כנראה התכנון לא יעבוד.
״אחי מזה היה?״ שאל רון
״לא יודע! הפסיכית הזאת קפצה עליי כאילו אני איזה לא יודע מה״ אמרתי ״לירן לא ראתה את זה נכון?״ שאלתי בבהלה
״היא..״ רון גימגם
״ראתה או לא?״שאלתי בכעס
״כן״ אמר, לא! לא לא לא לא לא!
״בוקר טוב״ מיתר ישבה על לידור
״בוקר חרא״ אמרתי
״אנחנו רואים משחק״ אמר וניסה להוריד אותה
״תראה בבית״ אמרה ונישקה אותו, הוא זרם איתה, האמת שהם נראים טוב ביחד…
אבל..מה?? ברצינות? למה היא רוצה ולירן לא?
לידור העביר לבר את הפלאפון והמשיך לנשק את מיתר.
היא הרפתה ממנו באיטיות.
״למה?״ שאל
״למה לא?״ שאלה והעבירה את שפתיה על שפתיו, וכן אני רון ויונתן כמו מטרידים בהינו בהם…
לידור משך אותה אליו לנשיקה נוספת.
״היא מההתחלה מצאה בו עניין״ אמרה לירן לרון
״היי… לירן תקשיבי בקשר לרומי…״ התחלתי, היא גיחכה
״אתה לא צריך לתת לי הסברים… זה החיים שלך״ אמרה בחיוך קטן ובפעם הראשונה, גם לא אמין.
״אבל אני רוצה״ אמרתי
״עזוב מרום…״ אמרה והמשיכה לדבר עם רון על איזה סדרת טלוויזיה, אפילו לא טרחתי להקשיב.
״אני נוסע לקנות משהו טעים… מי רוצה מה?״ שאלתי
״תביא ממתקים״ אמרה לירן
״ואייי איך באלי״ אמר רון ״תביא שתי שקיות״
״שלוש״ אמרה מיתר
״אני אביא חמש זה בסדר״ אמרתי וצחקתי, רוק זרק לי את המפתחות ונכנסת לרכב.
נסעתי מהדרך הארוכה, אני אוהב לנהוג כשאני חושב…
ויש לי הרבה על מה לחשוב…כמו מה אני מתכוון לעשות בקשר ללירן…ולא היה לי ספק לרגע שאני צריך לעשות משהו…

חזרתי רק לקראת הערב שכבר היה חשוך בחןץ.
״אל תדאג מילאתי דלק על חשבוני״ אמרתי לרון שצחק בהקלה.
״כמה זמן״ אמר לידור שזרקתי לו ולמיתר שקית ממתקים.
״קחי״ נתתי ללירן את השקית האחרונה.
״לפחות היית עונה לפלאפון מטומטם״ אמרה בכעס ולקחה בפראות את השקית ונכנסה לאוהל
״מה השעה?״ שאלתי
״תשע״ אמר בר
״מה תשע?״ שאלתי
״כן״ אמר רון ״חשבנו כבר קרה לך משהו״
״נגמרה לי הסוללה מה אני אעשה״ אמרתי בהתגוננות.
״לירן ממש נבהלה״ אמרה עדי ״היא התקשרה אלייך לפחות עשר פעמים״
היא דאגה לי?
״כדי שאני אלך לדבר איתה…?״ שאלתי
״כדי מאוד״ אמרה עדי
״היי״ נכנסתי לאוהל של לירן וסגרתי אחריי, היא שכבה עם המבט למעלה ולידה שקית הממתקים
״רוצה?״ שאלה והנהנתי לשלילה. ״מה רצית?״ שאלה ונשכבתי לידה.
״כמה דברים״ אמרתי ״ה..רומי.. זה״
״אמרתי לך״ אמרה ״אתה לא צריך להסביר לי״
״אבל… רק תקשיבי… היא נישקה אותה, אני לא מרגיש אליה כלום.. חוץ מיזה שדיברנו בקושי פעם אחת ואני לא מכיר אותה… היא סתם הזויה״ אמרתי והיא צחקה קצת ״בסדר?״
״בסדר״ אמרה וליטפתי את הלחי שלה.
״דיי מרום״ אמרה בלחש…
״פעם אחרונה שאני יוצא בלי להטעין את הפלאפון״ הבטחתי לה
״יופי״ אמרה בכעס ״כי דאגתי לך דביל״
״לפחות הרווחתי משהו״ אמרתי בחצי חיוך והנחתי את ראשי חזרה על המזרון.
״דפוק״ אמרה
״ובכל זאת את מרגישה אליי משהו״ היא שתקה, ידעתי שיש סיכוי די גדול… שצדקתי.
״זה הלילה האחרון״ אמרתי
״נכון״ אמרה בלחש
״אני… אנחנו…״
״דיי מרום בבקשה, רק… תישן לידי בסדר? זה הלילה האחרון ואני לא הולכת לראות אותך יותר אז אל תעשה את זה קשה יותר״
חייכתי חיוך מלא שמחה ועצב בו זמנית…
״לילה טוב לירן״ אמרתי בלחש.

נקודת מבט לירן-
התעוררתי בבוקר כשמרום לידי, כל יום שעבר בשבוע הזה, הבנתי יותר ויותר שאני כן מרגישה אליו משהו, אבל זה לא ילך… הוא לא בונה על קשר רציני ואני לא הייתי רוצה להיות איתו רק שבוע בשביל להעביר לו את הזמן.
למיתר לעומת זאת לא אכפת, היא שמה עין על לידור והיא יודעת שהם לא יתראו שוב אז היא מנצלת את הזמן הזה, היא כזאת. מחר בטח נצא לאנשהו והיא תמצא לעצמה מישהו אחר…
אבל לי כן אכפת, אני לא אתן את כולי למישהו שאני יודעת שזה אבוד מראש.
הסתכלתי בפלאפון- יום רביעי תשע בבוקר.
״מרום״ הערתי אותה בעדינות
״אה?״ שאל בקושי
״אתה צריך לקום וללכת להתארגן… בשתיים עשרה מפנים את האזור״ אמרתי
״בסדר״ אמר וקם בלי חשק ״אם היית מעירה אותי בנשיקה זה היה יותר נחמד״ גלגלית עיניים.
״פחח, לך לך״ אמרתי.. זה באמת היה יותר נחמד…
אני מיתר עדי ומיה, העמסנו הכל על הרכב של עדי, הוצאתי את האוויר מהמזרון ודחפתי את התיקים לרכב.
התחלנו לפרק את האוהל
״צריכות עזרה?״ שאל לידור
״מה גרם לך לחשוב שאנחנו צריכות עזרה?״ שאלתי, הפעם צחקנו. השבוע הזה עבר מהר כל כך…
״תפרק תפרק את האוהל״ אמרתי והוא ומרום התחילו לפרק.
מיה הכניסה את האוהלים לרכב.
השעה הייתה כבר 11:26…
עזרנו לבנים להעמיס את הציוד שלהם, ניקינו קצת את האזור.
הבנים ישבנו על המחלצת ואכלו ממתקים, היה לי חשק לנחש. דחפתי לפה נחש מסוכר מהשקית שמרום הביא.
היה לי חבל… אולי כן הייתי צריכה לתת לו הזדמנות…מאוחר מידי… השבוע נגמר, אבל בכל זאת נהניתי מאוד.
ראיתי שמרום מסתכל עליי.
״טוב.., אנחנו זזות״ אמרה מיתר ונישקה את לידור, נפרדנו מהם, חבקתי את רון הידיד שטוב ביותר שרכשתי כאן, ונפרדתי מהשאר לשלום.
הן נכנסו לרכב ואני סגרתי את הפגש.
הסתובבתי ונבהלתי לגלות את מרום עומד מולי.
״היי״ אמרתי ״הבהלת אותי״ הוא נשם עמוק.
״לירן…״ הוא לחש והעביר את שפתיו על שפתיי, זה הרגיש כמו מכחול שעובר על דף נייר באיטיות שכזאת, משאיר את הסימן שלו שם, הבטתי בו. ״את.. את לא תיהיי רק רומן קיץ״ אמר ״אני מבטיח״ הנהנתי בלחש והוא נישק אותי שוב, הפעם זה היה ארוך יותר, עדין יותר, ממכר יותר…
״מבטיח״ אמר שוב ונשק לשפתיי בפעם האחרונה.
נכנסתי לרכב, חגרתי, ונסענו…