רומיאו ויוליה-פרק 5
*יוליה*
נעצרתי ליד המזרקה ובאותה שנייה הייתי בטוחה שאני נמצאת במקום הכי יפה בעולם.
החזקתי במטבע בידי האחת , ובידי השנייה אחזתי במצלמה שבעזרתה צילמתי המון תמונות יפות.
לא הבחנתי שנער באותו הגיל שלי , הסב כלפיי את גבו.
לא תיארתי לעצמי שזה היה בנם של המשפחה היריבה שמשפחתי שונאת יותר מכול.
ביקשתי מהאיש שחלף על ידי אם הוא יוכל לצלם אותי לצד המזרקה.
עמדתי וחייכתי שם בזמן שהוא ניסה לתפעל את המצלמה הדיגיטלית שלי.
חשבתי לעצמי : כמה זמן לוקח לו לצלם אותי?
למה הוא מסתבך עם המצלמה?
בעודי מחייכת אליו ומנסה תוך כדי לתרגל נשימות קצובות כדי להירגע מעט.
אבל איכשהו לא הצלחתי להשתלט על המחשבות שלי.
הן פשוט היו בתוך הראש שלי וחיכו לרגע שבו אתייאש ואומר רק מילה אחת: די!
כשאותו האיש החזיר לי את המצלמה והלך משם. חשבתי לרגע שהוא צילם רק אותי , בלי הנער בעל השיער השחור.
לרגע חשבתי על סבתא שלי וניסיתי להתנחם בעובדה שהיא נמצאת איתי גם עכשיו.
כאשר המשכתי הלאה , לעבר בית המלון.
ניסיתי לשחזר במוחי שוב ושוב מה אם אכיר את הבחור שיהפוך להיות ביום מן הימים לאהבת חיי.
תהיתי עם עצמי האם זה יהיה מפגש מרגש.
אחרי השיחה שהייתה לי עם קרולינה , הבנתי שאני מתה אליה מגעגועים.
בדרך חזרה הביתה , אקנה מתנות לכולם , שלא אשכח גם את סבא נטליו.
אני לא יכולה לשכוח את רוסה , שתמיד לא משנה מה היה ומה יהיה הייתה שם בשבילי כשהייתי צריכה אותה באמת.
*רומיאו*
בזמן שניסיתי להירדם לשווא , ניסיתי לספור כבשים בקול. אך הבנתי שהשיטה הזאת כבר לא תעבוד אצלי.
שכבתי במיטה ולא שמתי לב שהזמן חולף ביעף.
כבר חמש? לרגע חשבתי שאני הוזה.
אם אני באמת לא מרגיש שאני לא אוהב את ברברה , אז למה אני ממשיך לשקר לעצמי?
הבנתי שאני מתגעגע מאוד לברברה , למריאנו וגם להורים שלי.
אם אני בוכה ונותן לעצמי להישבר בקלות.
זה סימן שאני לא כל כך חזק כמו שאני חושב.
בדיוק כשהייתי אמור להירדם , נשלחה אליי הודעה מברברה :
אהוב שלי , מה שלומך? מקווה שאתה חושב עליי. אני אוהבת אותך כל כך.
ממני ברברה.
מה אני אמור לענות לה? איך אני אמור לתחזק קשר שאני לא ממש אוהב את הנערה איתה אני נמצא?
איזו תסבוכת! איך אני אומר עכשיו לברברה שאני לא אוהב אותה?
אני לא ממש אוהב לשקר ובוודאי שלא להעמיד פנים שאני עדיין אוהב את ברברה.
איך אני אמור להוציא מהצרה הזאת.
אז למה לעזאזל אני עדיין מרגיש שאני לא יכול לעזוב אותה.
אני לא יודע מה לעשות עם החיים האלו.
דרך השירים שאני כותב אפשר להכיר את רומיאו מונטרו האמיתי.
השירים שאני כותב הם שירים מאוד אישיים.
אני ממש אוהב לכתוב שירים.
זו הדרך היחידה שאני יכול לבטא את עצמי.
באותן השניות , פשוט עצמתי את עיניי ונרדמתי.
חלמתי על ברברה. על המשפחה שאנחנו מקימים ביחד.
תגובות (0)