"רומיאו ויוליה"-פרק 5 ♥

– מצד בני וויטאלי –
" מתאו ! מתאו !! " לוקאס קרא לעברי
הסתובבתי אליו והוא רץ לכיווני
" חואן קסטלו נפטר ! " הוא אמר ואני קפאתי במרומי
" אנה-מריה .. " לחשתי לעצמי
" צריך לשמוח ! המנהיג של האויבים המושבעים שלנו מת !! מוכרחים לספר לאביך ! " אמר וחיבק אותי במהירות , רץ לכיוון ביתי .
אני בלעתי רוק בכבדות . כל מה שחשבתי עליו כרגע הוא היה רק אנה-מריה .
כל מה שדמיינתי בראשי הוא רק אנה-מריה , בוכה על מיטתה . ואני לא שם בכדי לנחם אותה . הייתי עושה הכל רק כדי להסתכל עלייה שוב , כדי להיות איתה ..
אני נזכר ביום שראיתי אותה בפעם הראשונה .
היא הייתה מושלמת . כה רגועה . היה אפשר לזהות מקילומטרים שמדובר בבת קסטלו.
היא הייתה מדהימה ביופיה , היא קטפה פרחים , בעוד שאני רוכב על הסוס שלי .
הסתכלתי עלייה , והיא הסתכלה עליי . זאת הייתה אהבה ממבט ראשון . היא הייתה בת 9 . אני הייתי בן 10 . זה היה בעצם כמה ימים לפני שהמלחמה התחילה .
אנחנו , בני וויטאלי , מנסים לשמור על איזון , ככל הנראה .
זה מה שאבי אומר , אך אני לא מבין מה המשמעות של זה .
איזון משמע לרצוח אנשים חסרי ישע ? להיכנס לעירם ללא סיבה ולהפחידם ?
ובכן , אבי לא רשע כמו שאומרים שהוא , הוא בן אדם טוב. תמיד הכרתי אותו בתור אחד שמעריך אנשים , מכבד אותם . משהו ישתבש בשנים האחרונות . זה היה היום הראשון שבני קסטלו נכנסו לעירנו . הם זעמו . חלק מהם בכו והכו אותנו . אני זוכר את המהומה שהם עוררו . אני זוכר את הפחד שהיה בליבי .
הייתי בן 10 , ראיתי את כול הזוועה מהמרפסת של חדרי . התחבאתי . ידעתי שהם עלולים לראות אותי . פחדתי עד מוות . הם צעקו , הם ביקשו שנמלא את בקשתם .
אני זוכר את הצעקות שלהם . אני זוכר את המילים האיומות . אני זוכר את הזעקות שלהם. הם היו נראים מיואשים .
' איפה היא !? איפה האישה שהרגה את מריה !? ' הם צעקו ללא הרף .
זה היה נורא . אמא רצה לחדרי , מלאה בדמעות . הסתכלתי עלייה , לא מבין .
היא חיבקה אותי חזק , לא עזבה לשנייה .
' תבטיח לי שתהיה ילד טוב , ותקשיב לאבא שלך , אל תעשה שטויות ! ' היא אמרה
אני לא הבנתי . הבטחתי לה , בלי לדעת על מה אני מבטיח בכלל .
יום לאחר מיכן , נמצאה גופתה של אמא , שרויה על הדשא ביער .
יש כאלה האומרים שהיא התאבדה , אחרים אומרים שהיא נרצחה על ידי בני קסטלו .
מאותו היום , הקרב התחיל . המלחמה האיומה שנמשכת כבר 7 שנים .
המלחמה בין בני קסטלו לבני וויטאלי .
" מתאו ! " אבי ניפץ את הבועה של מחשבותיי
אני קמתי מהאבן שישבתי בה והתקדמתי במהירות לביתי .
נכנסתי לחדרו של אבי , קד לעברו קידה ומניח את ידי מאחורי גבי על מנת להראות לו את הכבוד שהוא אמור לקבל.
הוא חייך אליי חיוך רחב , ראו את האושר בעיניו .
" בני , היום זה יום נפילתו של חואן קסטלו ! הקסטלים שבורים . ואנו עורכים משתה לכבוד זה . הצטרף אליינו היום לקראת הערב , תשמח איתנו , נבלה כמו שצריך . חגיגה כזו לא הייתה המון זמן . " אבא אמר ואני הנהנתי
" לונה די-קפואה אמורה להגיע היום " הוסיף ואני נאנחתי
" הנערה שאני אמור לבקש את ידה ? " שאלתי
הוא הנהן ואני נשמתי עמוק
" חשבתי לעצמי , אולי היום תבקש את ידה ? " שאל ונשמתי נעצרה
" איני רואה סיבה שלא " אמרתי בחיוך מזוייף
הוא חייך וחיבק אותי
" הבן שלי גודל " אבא אמר וציחקק לו
" זה בהחלט מראה שלא רואים כול יום " המשיך את עצמו
אני צחקתי צחוק מזוייף , הרגשתי שאני חייב לראות את אנה-מריה ..
לפחות לראות אותה , בפעם האחרונה שאני יהיה רווק . מהיום בערב , אני יהיה מחוייב למישהי . ואז המשחק נגמר .
" אבא , אני חייב ללכת " מלמלתי והתנתקתי מהחיבוק
" לאן זה בני ? " שאל בחשד
" ליער " השבתי בחיוך
הוא הנהן להבנה ואני באתי לצאת מהחדר
" מתאו , חכה " אבא עצר אותי ואני הסתובבתי אליו במבט שואל
" אני חושב שהגיע הזמן להראות לך משהו " אבא אמר והתקדם לספרייה שלו
הוא הוציא ספר ופתח אותו , אני הסתכלתי עליו במבט לא מבין
הוא דפדף בין הדפים , ואני התקדמתי אליו
" מה אתה מחפש ? " שאלתי באי הבנה
הוא העביר לדף האחרון והוציא ממנו שמרדף שהיה שם.
בתוך השמרדף היה תליון כלשהו , מן שרשרת חצויה של לב .
אבא הוציא את השרשרת מהשמרדף והושיט לי אותה
" מה זה ? " שאלתי לא מבין
" בלי הרבה שאלות , אני מוריש לך אותה , תלבש אותה , תשמור עלייה ולעולם אל תוריד אותה . ברגע שתמצא את החצי השני שלה , תמצא גם את אהבת האמת שלך , ואת האישה שראויה לך . ואולי זאת לונה , מניין לך לדעת ? " שאל בחיוך
אני חייכתי וענדתי את השרשרת
אבא חייך וטפח על גבי
" עכשיו אתה יכול ללכת " אמר
אני הנהנתי והתקדמתי לדלת של החדר
" להתראות אבא , ותודה על השרשרת " אמרתי והוא חייך
" אין בעד מה , שמור עלייה " הזכיר לי
אני הנהנתי ויצאתי מהחדר , יורד למטה , ויוצא מביתי.
" לאן זה ? " לוקאס שאל כשהוא בא לכיווני
אני הסתכלתי עליו והוא גלגל עיניים
" שוב פעם לאנה-מריה ? " שאל
אני הנהנתי
" מתי תבין שהיא לא בשבילך ? זה מסוכן מתאו . " לוקאס רטן ואני נאנחתי , מניח את ידי על המצח שלי ומחליק אותה במורד פניי
" לוקאס , מתי תבין? אני אוהב את אנה-מריה . תפנים את זה . ואני מקווה שתמשיך לשמור על השקט ולא תאמר לאף אחד מילה , ברור ? " שאלתי והוא הנהן
" אתה אחראי על המעשים שלך מתאו . זכור זאת . " אמר לי ואני גלגלתי את עיניי
" עכשיו אני יכול ללכת ? " שאלתי עצבני מעט
הוא נאנח והנהן
" תודה רבה באמת .. " מלמלתי והתקדמתי לעבר היער . נכנס אליו . יוצא לדרך אל אנה-מריה שלי . בעוד שאני יודע , שזאת עלולה להיות הפעם האחרונה שאני יראה אותה.