רומיאו ויוליה פרק 4

שימו ♥:
נוספה דמות חדשה!
שם:גילברט לאב
גיל:מבוגר משאנון ואוליב בגיל של רומיאו
אופי: הוא יודע מתי הוא חייב להיות רציני ומתי לא הוא אופטימי כשיכול והוא די בררן באהבות.
הוא פוגש את החבורה אחרי שחוזר מהחופשה שלו ומגלה שהחבר שלו מתאהב ביוליה. הוא כועס אך רומיאו מקיר לו את אוליב ושאנון והוא למרות הבררנות שלו התאהב בה למרות שלשאנון היה קשה כי היא לא הבינה והיא הייתה עסוקה בעזרה ליוליה.
מראה: שער שחור עניים כחולות גוף שרירי מעט ועור בהיר.
ביוליה כועס ואומר זאת

נ.ב אני מתחילה לעשות פרקים בהקדשה. מי רוצה את פרק 5 בהקדשה לו?

——-
-נקודת מבט רומיאו-
'יוליה? למה היא ניראת עצובה ומוסמקת? בטח היא עצובה מהחברות שלה שהגיעו והרסו
הכל? מה יש לה?' "יוליה! מה קרה?" צעקתי. היא הסתקלה עליי. "יוליה מה יש לך?" שאלה אותה אוליב ואחריה חברתה שאנון. יוליה ניסתה להשתחרר מהחזקת חברותיה ולבסוף הצליחה.
היא הסתובבה אליהן וסימנה להן ללכת. הן הלכו. בטח חשבו שהיא צריכה לדבר איתי
על משהו. התקרבתי אליה ועשיתי אותם צעדים שלפני כן עשיתי. הרמתי את פרצופה
עם עצבעותי, הסתקלתי על עניה הנוצצות שוב מפחד.
"יוליה.." אמרתי "את כלכך יפה. למה את מתנגדת מהאהבה החזקה שלנו
זה אל זה?" הוספתי בצורת שאלה. "ר..רומיאו.. הן צודקות ואתה יודע. האיסור יכל
להוביל למוות של אחד מאיתנו. אני לא רוצה שתמות. אז אני מתרחקת מהאהבה הזאת.
מהאהבה כשאנחנו קרובים זה אל זה. יכלים למצוא אותנו. עם אתה מתנגד לאיסור ותמשיך כך. אני יכלה למות. עם אתה ממשיך כך, אז אתה רוצה שאני אמות?" היא שאלה אותי.
ניסיתי לא לעשות פרצוף מופתע ולהישאר אני. "לא. אני לא רוצה. בגלל זה אני עושה הכל
בצורה נכונה. אני מארגן הכל. גם עם לא הספקתי. אף אחד לא פה. תומר לא פה, חברותייך
אינן פה. רק שנינו, בגן האריסים הזה. ברגע הרומנטי שלנו.
-נקודת מבט יוליה-
'רומיאו ואני? יחד? את האמת..אני באמת רוצה את הרגע הזה, אבל משהו בתוכי מתנגד.'
אמרתי במחשבתי. "רומיאו" אמרתי "העניים שלך..זוהרות..שיערך מתחיל גם לזהור.
השקיעה משנה אותך..נהייתה יפה תואר רומיאו." הוספתי.
הוא התקרב אלי. הבנתי מה רצונו עצמתי את עניי
להיות מוכנה לרגע שיקרה. כאן ועכשיו. והוא קרה, נשיקה.
היא הייתה רכה ועדינה ביותר. מלאת אהבה שלי ושלו.
'רומיאו, אני אוהבת אותך.' אמרתי במחשבותי.
—-
מקווה שאהבתם!!!