רומיאו ויוליה-פרק 2
*יוליה*
אני יוליה קפורלה , לאבא שלי קוראים ויטוריו ולאימא שלי איזבל. יש לי אח בכור ממני בשנתיים ושמו לאונרדו. טסתי במיוחד לוורונה בחופשת הקיץ.
אם לומר את האמת , תמיד עניין אותי להכיר את ורונה , שכאן סבתא שלי נינה נולדה והכירה את רנסו, אהוב ליבה. אני מרגישה שהיא איתי כאן בוורונה. אני ממש נרגשת כי אני נמצאת בורונה , העיר של האוהבים האינסופיים.
אני חושבת שמעולם לא אהבתי באמת. מתי אכיר את מי שאני עתידה להיות איתו?
עם מי באמת אני אהיה והכי חשוב מה יהיה אהבת חיי?
שאלתי את עצמי האם זה יקרה גם לי. ברגע שאגיע למזרקה אזרוק את המטבע לתוכה ואבקש משאלה אחת.
החברה הכי טובה שלי מאז שהייתי ילדה , זאת הייתה קרולינה , היא ממש כמו אחות בשבילי.
שתינו מכירות אחת את השנייה מאז שהיינו ילדות.
היא הייתה בבית שלי ומכירה את ההורים שלי , את רוסה , עובדת בבית בשביל ההורים שלי והאדם היחיד שאני סומכת עליו.
האמת , שעדיין לא הספקתי להכיר מישהו שיאהב אותי פעם כמו שאני רוצה.
אני רוצה שהוא יבוא אליי ושנהיה ביחד.
אם אי פעם זה יקרה ואני אכיר מישהו , אני אוהב אותו בצורה שמגיעה לו.
כשבאתי לורונה , אחזתי במצלמה בהתרגשות , מצלמת תמונות ללא הרף.
תוך כדי שאני חושבת על סבתא שלי. הלוואי שהיא הייתה להיות איתי היום.
הלכתי לבקש מהמוכרת שתביא לי את העגילים שסבתא שלי ענדה אותם בצעירותה.
כשהמוכרת הגיחה מהדלפק לעברי , היא התקרבה אליי ושמה את עגילי הטורקיז המכונים " עגילי האהבה.
הסתכלתי על המראה בעיניים נרגשות וכמעט שפרצתי בבכי .
כשראיתי את עצמי עם העגילים הללו.
ההתרגשות בתוכי הלכה וגדלה. אני מקווה שהמוכרת לא הבחינה באף אחת מדמעותיי.
אחת אני אסמיק פה מרוב בושה. היא תחשוב אותי בטח לתינוקת בכיינית.
*רומיאו*
כאשר הגעתי לחלקת הקבר שבה כנראה הייתה קבורה יוליה ושם נשקף החלון שממנו היא הביטה אל רומיאו שהתבונן בה מלמטה.
החלטתי להשאיר פתק בשביל מריאנו. בזמן שאני כאן , כותב ומתעד כל דבר שאני עושה.
הלוואי שהייתי לוקח למסע הזה לורונה גם את ברברה. לה אני קורא " ברבי " והיא קוראת לי " רו!" .
על אף האהבה הגדולה שאני רוחש כלפיה. אני מתחיל להבין שאולי האהבה שאני מרגיש אליה לא אמיתית ומזויפת.
אולי רק אני איתה , לא בגלל שאני אוהב אותה. אלא בגלל לשפר את המצב הכלכלי של משפחתה?
לא , אני לא יודע למה באמת אני ממשיך איתה.
אם אני לא אוהב אותה כמו שאני חושב , אז למה אני ממשיך להיות איתה?
ממי אני בדיוק מפחד? מה יעשו לי אם אני אגיד פעם אחת בחיים שלי לא?
אני צריך לדעת איך לעמוד על שלי ולומר מה אני באמת רוצה.
כי אני יודע מה אני מרגיש, ואולי אני לא צריך לעשות כל מה שאומרים לי.
לפעמים זה מספיק לשתוק מאשר האפשרות לשקר. אם אני באמת לא אוהב את ברברה.
אז אני צריך לעזוב אותה וזהו.
למה אני צריך לחשוב הרבה זמן עד שאני מחליט לעשות משהו עם החיים שלי?
אבא שלי שונא למוות את משפחת קפורלה, ואני תוהה היכן באמת נמצאת האהבה.
תגובות (1)
אמאלההה המשך מיד אבל