רומיאו ויוליה ~ פרק 2.

"נוו, מה חדש?" שאלה שובל.
"כ..כלום, מה צריך להתחדש מאז השעה הקודמת?" אוו , אולי העובדה שאת השותפה החדשה של חבר שלה לדיאלוגים.. אבל חוץ מזה הכל סבבה.
"לאדעת, שמעתי שחילקו אותכם לדיאלוגים, עם מי אליאור? אני מקווה שהוא עושה מונולוג!" היא אמרה.
"את האמת ש…."
"נועהה" שמענו צעקה.
הסתובבנו. אליאור?
הוא עקף את שובל ההמומה ופנה אליי.
"הזקו קורא לנו" הוא אמר.
"הא?"
"נוו החפרן מתיאטרון"
"המורה לתיאטרון..?" ניסיתי להבין.
"כה הוא, בואי עכשיו כדי שנגמור עם זה כמה שיותר מהר."
"אליאור" שובל אמרה בכעס.
אליאור הסתובב אליה.
"היי חיים שלי, מה קורה? אנחנו פשוט צריכים ללכת.." הוא אמר לה ומשך אותי משם.
"וואו תרגע אני באה" אמרתי והשתחררתי ממנו.
אף פעם לא ממש אהבתי את אליאור ממש, הוא תמיד היה כזה מקובל וכולם תמיד רצו להיות כמוהו, ושובל תמיד הייתה מדברת עליו ולא מפסיקה, ועכשיו כשהם חברים , היא לא יכולה להיות שנייה בלעדיו .. מה שגורם לנו להתרחק.
אני לא מקנאה בו או משהו… טוב אולי רק קצת..
"נוו את באה?" הוא העיר אותי ממחשובתיי.
גלגלתי את עיניי והתקדמתי אחריו לכיתת התיאטרון.
"הוו שלום שלום לתלמידים הכי אהובים עליי" אמר המורה הזקן וחיבק את שנינו.
"אוקיי המורה, יש לי חברה.. דיברנו על זה" אמר לו אליאור והתרחק ממנו ומשך גם אותי מחוץ למורה המחבק.
"הוא מסוכן אני אומר לך" לחש לי אליאור.
גלגלתי את עייני.
"מה רצית המורה?" שאלתי את המורה לתיאטרון.
"הוו כן, אני רציתי להציע לכם דיאלוג , אני מסתכל על שניכם ואני רואה את זה. אני רואה בעיניים של שניכם.. זה הולך להיות מושלם" המורה התחיל להתלהב.
"מה הולך להיות מושלם? דבר קיבינימט" אליאור התחיל להתעצבן.
"אתם.. בתור רומיאו ויוליה"

"תשכח מזה!"
"תקשיבי, גם לי אין זין לחרא הזה אבל הבן זונה איים עליי שאם אני לא עושה את הדיא-חרא הזה הוא מעיף אותי מהבצפר, מבינה?" אליאור עצר אותי.
"יש לך חברה.."
"זה רק הצגה של דקה וחצי כוסאמק"
"אני לא יו…–"
"מעולה, אז אצלך בחמש" הוא קטע אותי והלך.

"את מוכנה להסביר לי , מה לעזאזל זה היה היום???" צעקה עליי שובל בפלאפון.
"וואו שובל, האוזניים"
"לא נועה , את תגידי לי מה זה היה אמור להיות? הוא פשוט התעלם ממני ומשך אותך משם! אני לא…."
"שובל!!! אנחנו ביחד בדיאלוגים!!" קטעתי אותה בצעקה, היא כזאת חמומת מוח לפעמים..
"אתם..מה.. אהה.. אופס (?)" היא מלמלה.
נאנחתי.
"רגע, אז הוא עושה איתך דיאלוג?" היא שאלה.
"כן שובל"
היה שקט.
"את..את לא כועסת או משוו, נכון?" שאלתי, קצת מהססת.
"ל..לא, לא זה מעולהה, ככה אני אוכל להיות בטוחה שהוא לא עם איזה שרמוטה אחרת" היא אמרה פתאום.
"סבבה" מלמלתי. ואז נשמעה דפיקה בדלת.
"טוב שובי אני אדבר איתך אחר כך יש מישהו בדלת" אמרתי לה.
"סבבוש, נדבר" היא אמרה וניתקה.
"רגע" צעקתי .
פתחתי את הדלת.
"אהה, היי..כבר חמש?" שאלתי לא מבינה.
"לא אבל ממש באלי לסיים עם החרא הזה כבר , אז הקדמתי" הוא אמר ותחב את ידיו לכיסים.
הרמתי את גבותיי.
"ממש…מתחשב מצידך?" מלמלתי.
"תודה אני יודע" הוא אמר בחיוך ונכנס לתוך הבית כאילו הוא בן בית.
גלגלתי את עייני וסגרתי את הדלת אחריו.
"את פה לבד?" הוא שאל והסתובב אליי.
"כן..אבא שלי בעבודה.." הסברתי.
"ואמא?" הוא המשיך לתחקר.
לא עניתי.
"אוקיי.. סליחה, נקסט" הוא אמר בהתנצלות לא התנצלות ובחן את הבית.
"בית נחמד" הוסיף.
תודה באמת…
"תודה" אמרתי והתקדמתי לחדרי, מצפה שהוא יבוא אחריי וזה בדיוק מה שהוא עושה.
נכנסנו לחדרי, גם אותו הוא בחן.
הוא בא לפתוח את פיו.
"כן, חדר נחמד, תודה" קטעתי אותו והתיישבתי על המיטה. מסמנת לו לשבת על הכיסא המסתובב.
הוא חייך. "טואובה" אמר.
"איך ידעת איפה אני גרה?" שאלתי.
"יש לי את קשרים" הוא אמר בתחמנות.
"ברור מה"
"אני שומע זלזול בקולך?" הוא שאל וזיק שובבות הופיע בעיניו הירוקות כשהוא הרים את גבתו.
"חלילה" צחקתי.
"טוב בואי נתחיל עם הדבר הזה.." הוא אמר.
"טוב, אתה יכול להעביר לי את הלפטופ?" שאלתי אותו.
"שוו לפטופ?"
"את המחשב אליאור!" אלוהים ישמור..
"הא" הוא מלמל והעביר לי את הלפטופ.
"טוב..אתה יודע בכלל מה זה רומיאו ויוליה, שמעת על זה פעם?" שאלתי אותו.
"אמממ"
"אוקיי לא שמעת" קבעתי.
"שמעתי שמעתי למה ככה? , פשוט… תני תקציר" הוא אמר ונשען על הכיסא.
גיחכתי.
"טוב. רומיאו ויוליה זה טרגדיה, שכתב ויליאם שייקספיר.." אמרתי לו בזמן שאני מחפשת דיאלוגים מתאימים באינטרנט.
"את רואה נוו אותו אני מכיר" הוא אמר והתיישב לידי על המיטה.
"יופי, בקיצור רומיאו ויוליה הם צאצאים של משפחות יריבות . הם מתאהבים ממבט ראשון …" התחלתי לספר לו את כל התקציר של רומיאו ויוליה, אלוהים איזה חור בהשכלה.
"רגע…אז בסוף הם מתים??" הוא שאל בשוק.
"בדיוק"
"מזה החרטה הזאת?" הוא התעצבן.
צחקתי.
"תירגע, זה רק מחזה…" הרגעתי אותה.
"חרא סוף" הוא אמר.
"טוב, אני חושבת שאנחנו נעשה את סצנת המרפסת" מלמלתי מבלי להתייחס לדבריו ועדיין הבטתי במחשב.
"אוקיי..?" הוא שאל.
"נדבר עם המורה מחר, ותעשה לי טובה, אני אדבר ואתה רק…תהנהן או משוו…" אמרתי לו.
הוא הסתכל עליי לא מבין.
"מה שתגידי"