רומיאו ויוליה- פרק 149

#פולו#
לפני שאני עוזב את בית הספר " סטאר " , אני חייב לעשות משהו למען עצמי ולמען קמיל , אני חייב לסגור מעגל עם רומיאו ויוליה.
בדיוק כשקמיל מופיעה ומדביקה לי נשיקה ארוכה על השפתיים. אני מבחין פתאום שהם כאן . רומיאו ויוליה בכבודם ובעצמם.
" שלום , פולו . מה זאת המזוודה הגדולה הענקית? , אל תגיד לי שאתה חוזר לפריז ואתה נוסע ביחד עם קמיל. רגע, אתם לא תהיו בחתונה שלנו , נכון?" רומיאו שואל ואני מבחין שדמעות עמדו בעיניו למרות שהוא מתאמץ לשווא לא להראות את רגשותיו כלפי חוץ.
"ניחשת נכון , אני וקמיל חזרנו להיות ביחד , החלטנו לטוס לפריז כזוג. אני מאחל לכם הרבה מזל טוב והלוואי שתהיו מאושרים. יוליה , תמיד ידעתי שאת ורומיאו נועדתם להיות ביחד. למה את בוכה?" אני שואל במבוכה וגם אני בוכה תוך כדי שאני מדבר עם יוליה ומתרגש כל כך .
" כי אני מאוד מתרגשת , אני לא יכולה. אפשר לתת לך חיבוק לפני שאתה עוזב?" יוליה שואלת בחיוך מובך ואני לא יכול להגיד לה לא.
אני מחבק אותה והיא בוכה ואני בוכה, זה רק עושה לי עצוב בתוך הלב.
זה עושה לי עצוב כי אני פתאום מבין עד כמה יוליה הייתה חשובה בשבילי.
" אני אתגעגע אלייך מאוד , יולי. את היית האהבה הראשונה שלי. אף פעם לא אשכח מה שעשית בשבילי, יש לך לב זהב ואת כל כך מקסימה , את יודעת את זה. תמשיכי לחלק מהאהבה שלך כלפיי אחרים." אני אומר מתוך התרגשות.
" נו , פולו . אנחנו הולכים?" קמיל שואלת ואני מביט בה בלחץ , ומבין שהזמן שלנו קצר.
" כן , אנחנו הולכים . רק לפני שאנחנו הולכים , אני רוצה לומר לך משהו." אני אומר בהתרגשות , מוציא מכיסי טבעת יהלומים משובצת.
" קמיל דונטה , האם תסכימי להתחתן איתי? " אני אומר את המשפט הזה והדמעות מתגלגלות מעיניי , אני נורא מקווה שהיא לא קלטה איך הידיים שלי רועדות.
אני מביט בה בלחץ , דפיקות הלב שלי גוברות פי שתיים. " נו?" אני שואל בלחץ כי עדיין היא לא משיבה לי ואני לא יודע אם אני אוכל להכיל את ההתרגשות הזאת.
" אם אני מסכימה? ברור שכן אהובי!" היא אומרת לי לבסוף, אני מעיף אותה באוויר ואז מנשק אותה נשיקה ארוכה.
אני מחייך אליה והיא מחייכת אליי בחזרה.
אני הולך אחריה , אחרי האישה של חיי ומבין שאולי תמיד אהבתי אותה.
יוליה הייתה רק צורה לטשטש את רגשותיי כלפי קמילה