רומיאו ויוליה- פרק 147

#ויטוריו#
אני יוצא ממקום המחבוא שלי ומטלפן ללאונרדו, לשלוח לעברו איזשהו אות חיים. אני שולח לו הודעה ומחייך לעצמי כי זאת תוכנית מבריקה ואני ממש שמח שחשבתי עליה.
" לאונרדו. אני בבית. יש לנו שיחה מאוד חשובה בקשר לתוכנית שעלתה לי בראש.. אתה תבוא?" אחרי כמה דקות שאני שולח לו את ההודעה הזאת.
" כן , אני בדרך. " כך לאונרדו כותב בהודעה ואני מחכה לו במקום מסתור. רק שלא תופיע איזבל משום מקום ותגלה שאני נפגש עם לאונרדו מאחורי גבה.
מה יהיה אם זה באמת מה שיקרה, שאיזבל תדרוש ממני להתרחק לתמיד מהילדים המשותפים שיש לנו. ואני אגיד לה שאני לא מוותר על אף אחד מהילדים שלי. גם לא על יוליה.
פתאום אני רואה אותה ממש קרובה. את איזבל. אני לא ממש מבין איך היא מגלה בקלות את המקומות בהם אני מתחבא.
ואומרת מאוד בקול , אני יכול להרגיש את הקול שלה החד כמו סכין : " אני יכולה להבין מה אתה עדיין עושה בבית?" היא אומרת. ואני בפעם הראשונה כמעט שוכח איך לנשום.
" את אף פעם לא תוותרי ותאמרי את המילה האחרונה , אה איזבל?" אני אומר בציניות וצוחק .
" עוד לא הבנת שאני ממש רצינית , ויטוריו . אני ממש מתכוונת לכך בשיא הרצינות. כשאמרתי שאני אתגרש ממך כי אני באמת אוהבת מישהו אחר. אני מבקשת ממך לעזוב את הבית מרצונך . רק אל תכריח אותי להוציא נגדך צו הרחקה מהבית. " היא אומרת ומביטה עליי ברוגז.
אני מחזיק בזרועה , ואני רואה איך עינייה התמלאו בפחד.
" את לא תרחיקי אותי מהבית שלי , זה הבית שלי אך ורק שלי. לא שלך ולא של אף אחד אחר. רק שלי , את שומעת את מה שאני אומר?" אני אומר תוך כדי שאני מביט אל תוך עינייה.
" אני מקווה שהייתי מאוד ברורה איתך, אני רוצה שאתה תתרחק מאיתנו , וזה כולל גם את הילדים שלי ושלך , יוליה ולאונרדו. הבנת?" היא אומרת ואז הולכת ומותירה אותי עם פה סגור. וכל מה שיש לי להגיד אני פשוט לא מסוגל לומר.
#לאונרדו#
בזמן שאני יוצא בחשאיות ואני משתדל ככל יכולתי שיוליה ורומיאו לא יגלו שאני נפגש עם אבא כדי לברר פעם אחת ולתמיד מה הוא רוצה ולמה הוא מופיע ככה פתאום בחיינו.
אני חייב ללכת לפני שיראו אותי הולך מבית הספר באמצע הלילה ועוד בלי להודיע.
ואז יוליה באה במקרה עם רומיאו , היא מבחינה בי וניגשת לעברי . " לאן אתה חושב שאתה הולך , לאונרדו?" היא שואלת אותי ונועצת בי מבט נוקב.
אני לוקח את הזמן ולוקח נשימה ארוכה עמוקה ואני מסתכל לה עמוק בתוך העיניים : " תראי , יולי אם את רוצה לדעת לאן אני הולך . אני צריך שתדעי שאת חייבת לשמור על זה בסוד ולא לספר לרומיאו, אני הולך להיפגש ממש עכשיו עם אבא. אפשר לסמוך עלייך שאת לא תגידי שום דבר או לא?" אני שואל אותה והיא מהנהנת לי עם הראש לאות חיוב.
לפני שאני מספיק להודות לה ולפנות לדרכי.
רומיאו מופיע ולוטש בשנינו מבט מלא פליאה.