רומיאו ויוליה ~ פרק ניסיון.

"מה?" שאלתי לא מבינה.
"את בכלל מקשיבה לי?" היא שאלה אותי.
נאנחתי.
"ברור" מלמלתי לשובל בזמן שאני ממשיכה לשחק באייפון.
"הוו באמת? מה אמרתי?" היא שאלה.
"עד כמה אליאור מושלם, ועד כמה את לא מאמינה שהוא שלך עכשיו" סיננתי אליה את אותו משפט קבוע.
"דיי נועה" אמרה ודחפה אותי דחיפה "קטנה" שהעיפה אותי לצד השני של המסדרון.
"שובלל" גערתי בה.
היא החניקה גיחוך.
"סליחה, לפעמים אני שוכחת עד כמה את רזה" אמרה.
"אני לא רזה, ובשביל מה בדיוק הייתה הדחיפה הזאת??" שאלתי אותה בכעס.
יש לה מזל שאין אף אחד במסדרון!
"את אומרת את הדברים שלי בזלזול, אני נשמעת ממש פתטית ככה" אמרה.
"רק ככה?"
"נועהה" היא גערה בי בהזהרה.
התחלתי לצחוק.
"אני צוחקת, אבל את באמת חייבת להפסיק עם ה…." עוד לא סיימתי את המשפט והיא כבר עצרה אותי בצעקה.
"אומייגד אומייגד הנה הוא, טוב אני הולכת להגיד לו בוקר טוב. נתראה אחר כך" היא אמרה בהתרגשות ורצה לכיוון אליאור שהיה עם כל החברים שלו.
גלגלתי עיניים, שתהיה לי בריאה.

"תלמידים שקט!!!" צרח המורה המסכן למגמת תיאטרון.
כל הכיתה השתתקה.
"כפי שאתם יודעים, השנה תהיה לכם בגרות מעשית בתיאטרון…" כשמישהו מהתלמידים בא לשאול שאלה הוא מיד הגביר את קולו והמשיך את המשפט.
"זאת אומרת, שהשנה אתם תעלו דיאלוגים או מונולוגים בפני כל בית הספר ובפני בוחנת מיוחדת שתבחן אותכם ותקבע לכם את הציון שלכם השנה, יש שאלות?" שאל.
ולריה, אחת הבנות היותר יפות בבית הספר ושחקנית מוכשרת במיוחד הרימה את ידה.
המורה הזקן נאנח והניח לה לדבר. הוא אף פעם לא היה נלהב ממנה במיוחד , למרות שהיא הייתה התלמידה הכי מוכשרת במגמה.
"אני יכולה לבחור עם מי להיות בדיאלוג, בבקשה!!" היא התחננה.
"לא! אני משבץ אותכם לזוגות, אם מישהו רוצה לעשות מונולוג, שיפנה אליי אחרי השיעור" הוא אמר מפורשות.
"איזה באסה, רציתי להיות עם אליאור.." מלמלה ולריה.
היא תמיד אהבה את אליאור (כמו כל אחת בבצפר הדפוק הזה), תמיד היא הייתה מכרכרת סביבו והוא לא ממש היה שם עלייה.
ועכשיו הוא עם שובל, אחריי שנתיים של מאמצים מופרכים של שובל למשוך את תשומת ליבו, היא סוף סוף הצליחה.
שובל מהשנייה הראשונה שנחתה אצלנו בבית הספר סימנה את אליאור כאחת המטרות שלה, התחברנו במקרה, באחת העבודות ששובצנו לעשות ביחד בביולוגיה.. זה היה עוד כשהיא רק הגיעה אלינו לבית הספר.
וגם עכשיו, ששובל עם אליאור, זה לא מונע מאף אחת לנסות להתחיל עם אליאור.
כולן יודעות ששובל היא רק חברה זמנית שלו (כמו כל אחת מהחברות שלו), אפילו שובל יודעת את זה… אבל זה לא מעניין אותה. היא.לא.מוכנה.לוותר.על.אליאור.
"טוב, ועכשיו אני אחלק אותכם לזוגות" המורה הצהיר בקול המצחיק שלו.
המורה לתיאטרון תמיד היה המורה האהוב עליי.
ואני חושבת שגם הוא דיי חיבב אותי. הוא זקן ומבולגן תמיד, שכחן ולא אחראי… אבל זה מה שאהבתי אצלו , שלא אכפת לו מה חושבים עליו, זה מי שהוא והוא מוציא את כל האנרגיה שלו בשיעורי תיאטרון..
דלת הכיתה נפתחה עוד לפני שהוא הספיק לסיים את המשפט.
אליאור נכנס, כרגיל, באיחור.
"הוו שלום לך ידידי הצעיר, אני שמח שהועלת בטובך להגיע לשיעור.. הגעת בדיוק בזמן לשמוע מי הזוג שלך.." אמר לו המורה בחיוך. משום מה, המורה הזקן תמיד אהב את אליאור בלי שום סיבה.
הוא היה מבריז משיעורים, עושה צחוק ממנו ואף פעם לא היה מסכים לעשות את התרגילים שהמורה ביקש מאיתנו בכיתה.
אבל בכל זאת המורה תמיד טען שיש לו "כישרון נסתר שרק מחכה להתפרץ החוצה".. אליאור תמיד היה נקרע מצחוק אחריי שהוא היה אומר את המשפט הזה.
הוא בכלל הגיע למגמה בטעות, זה בגלל שלא נשאר מקום במגמות האחרות.
בכלל… מגמת דרמה הייתה המגמה הכי קטנה בבית הספר.
"הזוג שלי? אני חבר של שובל כפרה עלייך" אמר לו אליאור.
גיחכתי בשקט, אם שובל הייתה במגמה היא בטח הייתה מציעה לו נישואים על המשפט הזה.
"אני מתכוון לדיאלוגים שתעשו בסוף שנה, אליאור" הרים המורה את קולו.
"שוו דיאלוגים?"
"שב, אני אסביר לך אחריי השיעור" אמר לו המורה.
אליאור התיישב באחד הכיסאות אחריי שמשך את כתפיו באי אכפתיות גלויה..
"טוב…" המורה התחיל להקריא את הזוגות של הדיאלוגים ואת הילדים של המונולוגים.
"אליאור" הוא אמר לאליאור ואליאור הרים את מבטו מהאייפון למורה.
"אתה עם נועה" אמר המורה והסתכל עליי מיד אחריו.
שיט.
שובל לא תמות על זה.