רומיאו וחולייטה-החלום על וורונה הישנה- פרק שלישי: סודו האפל של ויטוריו

סנטיאגו פתח קובץ חדש בוורד במחשב הנייד שלו וכתב בתוכו: " ויטוריו קפורלה רוצח" כך היה כתוב בקובץ וורד שנשלח אל מחשבו הנייד של ויטוריו.
" אני עוד אחשוף אותך , ויטוריו!" אמר סנטיאגו ברגשות טינה ושנאה לוהטים.
הוא לא ידע באיזה יום או שבוע ייחשף הסוד הגדול והאפל של ויטוריו שהוא שומר מפני משפחתו. הוא ניהל מתחת לאפה של איזבל אשתו רומן עם מנהלת ביה"ס " סטאר" ויש להם ילד משותף בן שתיים עשרה.
ויטוריו ישב במשרדו וניהל " עסקים כרגיל" . הוא התיישב והקליד הודעה אחת שהמוען היה אל משפחת מונטרו. חולייטה נכנסה ועמדה מולו בפנים זעופות.
" אני צריכה לשאול אותך משהו. משהו לא מסתדר לי. למה אף אחד לא מספר לי מה קורה כאן?" שאלה חולייטה בעצבנות.
" מה את רוצה לשאול? " שאל ויטוריו בביטחון.
" מה שאני רוצה לשאול, אם אפשר לדעת מה קורה בין משפחתנו למשפחת מונטרו?" שאלה חולייטה בחשש.
" את יודעת מה קורה. אל תבזבזי לי את הזמן. " התחמק ויטוריו מלתת תשובה לחולייטה.
" פשוט אבא, אולי תענה לי על השאלה וזהו. אני רוצה לדעת." ענתה חולייטה בחיפזון.
" תראי, חולייטה לספר לך זה לא יתחיל במשפט אחד, סבתא שלך נינה המנוחה ניהלה רומן מצד עם מישהו שכנראה שם המשפחה שלו היה מונטרו.
ובתוך כל הרומן שהתגלגל , באחד הימים נולד לאותו מונטרו בן ושמו ברונו. סבך נטליו מעולם לא הסכים להכיר את הילד הזה כבנו שלו. מה שגרם לאותו אבא של אבא של רומאו למות. ומאז אותו יום , הקפורלים שונאים את המונטרים . מה שאני יודע, שלומר את שם המשפחה מונטרו אסורה בהחלט בבית הזה. זאת אומרת בבית שלנו." חתם ויטוריו וביקש מחולייטה לצאת מהמשרד. חולייטה עדיין לא הבינה את הקשר של סבתה נינה לכל הסיפור של אבא של רומיאו, ברונו.
*
לבו של ברונו מונטרו כמעט התפוצץ מרוב הכאב שהוא חש מכיוון שאביו נטליו איננו מוכן להכירו כאביו והוא וויטוריו ממרים את חייו בשלט רחוק. אלנה התיישבה בכיסא המקביל אליו והסתכלה עליו בפנים מודאגות.
" ברונו , מה קרה ? על מה אתה חושב?" שאלה אותו אלנה בדאגה.
" אני חושב על מה שעברתי ועל מה שאני אעבור. אני חושב על רומאו , על מריאנו המסכן שנותר בלי הורים. מתי נספר לו על האמת על הוריו הביולוגיים?" שאל ברונו בלי כוח. הוא נאנח מתוך כאב ארוך שנים.
" אני לא יודעת. אני מעדיפה בינתיים לא לספר לו. ברונו המסכן, תראה איך אתה נראה." נכמרו רחמיה של אלנה על ברונו המסכן.
" אני לא חושב שאני אחזיק מעמד עוד הרבה זמן.." אמר ברונו בעצב.
" מה זאת אומרת?" שאלה אלנה בפליאה.
" הלב שלי חלש, אלנה. כל יום זה מזל חדש להמשך חיי. אבל אני לא יודע להמשיך עם כל הכאב הזה. אני לא רוצה שרומאו יעבור את מה שעברתי. זה כאב בלתי נלאה." אמר ברונו בהרהור.
" ברונו, אל תדבר כך. הלב שלך אמנם חלש. אבל אתה עוד עשוי להתאושש מכך." אמרה אלנה בבהלה. " דיבורייך מכניסים אותי ללחץ.." אמרה אלנה בדאגה.
" אל תדאגי יותר מדי. יש מספיק בעיות בעולם." אמר ברונו בפנים חיוורות . אלנה שתקה ולא הוציאה מפיה שום הגה מפיה.
*
רומאו חיכה בלילה לברברה , החברה שלו שתבוא לאכול איתם.
" רומאו , אני מבקש ממך בכל לשון של בקשה לא להסתבך בריב , או קטטה או כל מילה לא במקום, היו לי די בעיות היום עם סבה של הילדה הזאת שלומדת איתך." אמר ברונו בהרהור.
" אבא , לא הסתבכתי בשום ריב עם בני משפחת קפורלה, עוד מעט באה החברה שלי ברברה. אני רוצה שנסעד בשקט , בשלווה." אמר רומאו בקול שקט.
" בסדר, רומאו. אעשה כרצונך . אבל הבטח לי שתמנע ממריבות. אם ברברה היא הבחורה בשבילך. אז אני מאחל לך את כל האושר בעולם, בני ." אמר ברונו בהתרגשות.
" תודה רבה. אבא" בדיוק נשמעה דפיקות בדלת.
" הנה החברה שלך הגיעה." קרא ברונו בשמחה.
" שלום רו, שלום לכם הוריו היקרים של בעלי לעתיד." אמרה ברברה בחיוך ונשקה לו.
" שלום ברברה , מה שלומך? אז מה את חושבת , אלנה ? רומאו נראה מאושר?" שאל ברונו את אשתו.
" כן. הוא מאושר. אפשר לראות זאת על פניו." אמרה אלנה בהרהור.
" שבי על ידי , ברברה." ביקש רומאו והיא התיישבה על ידה.
" וואו, את נראית יפהפייה. את המפתח לאושר של רומאו שלנו. לחיי רומאו וברברה ולחתונה הקרובה שלהם. אני בטוח שאת השידוך הכי מוצלח לבן שלי." אמר ברונו באושר.
" שנשתה , רו? , לעוד שנים של הרבה אהבה בינינו. אני אוהבת אותך." אמרה ברברה בשמחה.
" ואני אותך." רומאו קרא באושר והשניים התנשקו לנגד עיניהם של ברונו ואלנה.
" אני מאוד מאושרת , רו. אני מאוד שמחה שהזמנת אותי לבית שלך ואיזו סעודה טעימה ומפוארת הכנת לי." קראה ברברה.
כשרומיאו לווה את ברברה אל ביתה. הוא החזיק בידה והביט בה ממושכות.
" איך הייתה הסעודה עם הוריי?" שאל אותה רומאו ברצינות.
" מאוד טעימה, ויש לי נקודה לזכותך. מעולם לא הייתי בארוחה כזאת. " אמרה ברברה בגאווה ונשקה לרומאו ברכות.
"ברבי , מעולם לא הייתי מאושר בחיי לפני. אני סבלתי המון וגם אבא שלי סבל מאוד מהמשפחה הזאת. אני מודה לך , כי בזכותך אני מכיר את החיים כפי שהם." אמר רומאו בחיוך מקסים.
" רו, אתה מכיר אותי כמו שאני. אבל הוריי היגרו מספרד וכתוצאה מכך הפך מזלנו הטוב לכך שהפכנו מעשירים לעניים. אני רוצה להגיד לך תודה כי כשהכרתי אותך חזרה לי התקווה פתאום." אמרה ברברה בחיוך מלא אהבה.
" תודה ברבי. נתראה מחר." אמר רומאו בעצב פתאומי .
" להתראות רו, מי ייתן וניפגש שוב." אמרה ברברה בתקווה.
" ניפגש בדיוק בשמונה ליד ביה"ס, בסדר?" שוב רומאו חייך את החיוך המקסים שלו. ברברה נצמדה אליו ונשקה לו.
" טוב, רו. להתראות." חתמה ברברה והלכה לדרכה.
*
" ברונו, אתה חושב שברברה תהיה רעיה טובה לרומאו שלנו?" שאלה אלנה , שהתלבשה בפיז'מה . היא נשכבה על המיטה.
" אני לא יודע , אני מאוד מקווה שכן. רומאו נראה מאושר. השאר כדי שנדאג להם אחר כך." אמר ברונו בתקווה.
" כן . נראה לי שאתה צודק. אולי זה רק אני והדמיונות שלי." קראה אלנה בהרהור.
" זה כלום , אלנה. מה דעתך על אוסף הציורים שלי?" שאל ברונו בחיוך. אלנה דפדפה וספקה כפיים.
" וואו , זה יפהפה. ברונו. אין לי הערות. רק להוסיף את זה לקומיקס. מה אתה אומר? " שאלה אלנה בשביעות רצון.
" גם לדעתי זה יפה , הקומיקס שלנו יהיה נפלא. יקירתי!" השיב ברונו בחיוך ענקי.
" אני שמחה שחזרת לעצב ולצייר. כבר חשבתי שהדיכאון יעוור אותך לגמרי . לילה טוב יקירי." אמרה אלנה ונשקה לו.
" גם אני שמח. לילה טוב, אלנה יקירתי." אמר ברונו ותוך שתי דקות נרדם.
*
חולייטה וקרולינה נפגשו ביום למחרת ליד הכניסה של בית הספר.
" היי , קרו. את לא יודעת מה גיליתי אתמול. תחקרתי אתמול את אבי בקשר לשנאה בינינו למשפחתו של רומאו. גיליתי שלסבתא שלי נינה האהובה היה רומן מהצד. את יכולה להאמין לזה? זה היה גילוי נורא." אמרה חולייטה בעצב.
" האמת שאני מבינה אותך , מה זאת אומרת שהיה לסבתך נינה רומן מהצד? אם הייתי מגלה את זה על אימא שלי לא יודעת מה הייתי עושה לעצמי. רוסה לא סיפרה לך על זה כלום? כל זה נשמע לי מוזר." קראה קרולינה בחולמניות.
" גם אני לא מבינה איך רוסה לא סיפרה לי על זה כלום! אולי כי סבי איים עליה ? לא , זה לא יכול להיות." קראה חולייטה בפחד.
" מה קרה, חולייטה? מה מפחיד אותך?" שאלה קרולינה בפליאה כי רצתה לדעת מה עובר על חברתה.
" קרו, מפחידה אותי המחשבה שיכולה להיות לאבא שלי אישה אחרת. אני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה." אמרה חולייטה בפחד.
" אולי את טועה ? אביך איש מכובד ואמין. הוא מעולם לא יעשה כך למשפחתו." ביטלה קרולינה את דברי חברתה חולייטה.
לפתע אוקטביו רץ אחרי לולי החמקנית בניסיון נואש להחזיר אותה אליו.
" לולי , את לא סולחת לי?" שאל אוקטביו בעצב.
"אין לי כוח להקשיב כבר להרצאות שלך. אתה לא זוכר למה נפרדנו? זה בגלל שאתה עזבת אותי. יותר מזה אין לנו מה לעשות ביחד." אמרה לולי בעצב. דמעה אחת נצצה בעיניה, פתחה ברז חדש המאיים להתפרץ.
" אבל לא עזבתי אותך. לולי , למה את לא מאמינה לי?" שאל אותה באכזבה.
" תחלום על זה בלילה. ונראה אם בכלל תיזכר מה עשית לי ועזבת אותי." הוסיפה לולי באכזבה והלכה משם. היא הותירה את אוקטביו שבור ורצוץ.
" אוקטביו, לולי סלחה לך?" שאל פליפה בקול מודאג.
" לא , היא לא רצתה לסלוח לי. היא חשבה כל הזמן שעזבתי אותה. אבל זה לא נכון." אמר אוקטביו בקול מאוכזב.
" אני מבין אותך , אחי . כי גם אני עובר את מה שאתה עובר עם לולי." אמר פליפה בקול מלא השתתפות.
" אפשר לדעת מה אתה עובר?" נתמלא אוקטביו בסקרנות חדשה.
" אתה זוכר את ברברה? אז היא מוצאת חן בעיניי, אני לא יכול לראות את רומאו איתה. אני כל כך שונא אותו." אמר פליפה בעצב.
" אבל אתה לא הבנת אותי , פליפה. כי אתה לא עברת את מה שעברתי. לולי חשבה שאני עזבתי אותה ובגלל זה היא סירבה לסלוח לי." הוסיף אוקטביו בעצב.
" בסדר, אוקטביו. נחשוב כבר איך להחזיר אותה אלייך." חתם פליפה והשניים התקדמו לעבר הכיתה.
בזמן שעדיין לא נכנסה המורה לכיתה. לולי וקטלינה שוחחו.
" אוקטביו המסכן, את לא מתכוונת לסלוח לו, למה את עושה לו ככה?" שאלה אותה קטלינה בכאב.
" קטה, הוא עזב אותי. ובשביל זה צריך שני אנשים. אין לי יותר על מה לחשוב. אין לי כוח להרצאות שלו." קראה לולי באדישות.
" אבל , לולי. את לא חושבת שהוא מסכן?" התעקשה קטלינה.
" הוא לא מסכן, אם הוא עזב אותי אז למה שיהיה לו אכפת? חוץ מזה , הוא מתנהג כמו ילד. אני לא צריכה ילד, אני רוצה גבר." קראה לולי באדישות.
" טוב.." קטלינה החליטה להניח ללולי. לולי לא רצתה שום קשר עם אוקטביו על כך שחשבה שהוא עזב אותה.
*
" אל תעז לדבר על אבא שלי, אבא שלך לא כיבד את סבי ואבי. אז אני לא רוצה להבעיר את האש יותר מדיי." צרחה חולייטה על רומאו.
" סבך לא כיבד את אבא שלי ועל זה אין לי שום סליחה. הוא כל הזמן ניסה לפגוע בו. " השיב רומאו בעצבנות.
" על מה אתה מדבר?" שאלה חולייטה בכעס. לאונרדו הביט ברומאו בשנאה.
" נו , מונטרו. תגיד את מה שרצית!" ענה לאונרדו בהתגרות.
" על כך שאת ואחיך בני דודים שלי." הטיח רומאו בפניהם.
חולייטה ולאונרדו החליפו מבטים ביניהם . מה קרה פה עכשיו? למי הם יאמינו?
" אני לא מאמינה, אני לא מאמינה!" קראה חולייטה והביטה ברומאו בחוסר אמון.
"זה שקר מוחלט , תחזור בך ." קרא לאונרדו בזעם.
" זה אמיתי. אני לא משקר." אמר רומאו בקול שקט.
" תגיד לי שאתה משקר!" קראה חולייטה בהסתייגות מוחלטת.
" למה אני משקר? אתם באמת בני דודים שלי." חתם רומאו והתיישב במקומו בחזרה.
חולייטה חשבה שהוא שיקר ולא רצתה להאמין לזה.
" לא יכול להיות, אני לא מאמינה ." קראה חולייטה בעצב.
" למה את לא מאמינה , חולייטה?" שאל לאונרדו בקול קשה.
" אני לא מאמינה שרומאו אמר שאנחנו בני דודים שלו!" אמרה חולייטה ונשכה את שפתה התחתונה בכאב.
*
אחרי השיעורים , חולייטה הלכה לעבר חדר ההנהלה. היא שמעה את השיחה בין אמליה לקתרין , מנהלת בית הספר " סטאר".
" אם את לא תעזבי את בתי ברבריטה בשקט, אני אדאג שכל הבית הספר ידע את הקשר שאת מנהלת עם אבא של חולייטה קפורלה, ויטוריו. וההנהלה תגרש אותך מכאן.
האם זה ברור?" כך היו המילים הנוראות שיצאו מפיה של אמליה, אמה של ברברה.
" אמליה , אני סמכתי עלייך וחשבתי שאת תשמרי על הסוד שלי טוב טוב. אני לא צריכה שידעו כולם את הקשר שיש לי עם ויטוריו קפורלה. אני מבקשת ממך." קראה קתרין בעצב. אך אמליה לא התייחסה לקריאתה ועזבה את המשרד בכעס.
חולייטה חשה כאילו היא קיבלה סטירת לחי ענקית ועימה מכה כה כואבת ללב.
על איזה קשר זוגי אמליה דיברה? איך זה קשור לאביה ויטוריו?