רומאו ויוליה הסיפור החרדי פרק 3

התעוררתי, ראשי דואב במקום בו קיבלתי מכה.
על מצחי מונחת בעדינות מטלית לחה.
הבטתי סביב, הייתי בחדר ורוד, במיטה מוצעת בסדינים ורודים.
הבית כולו היה שקט פרט לרעש של מים זורמים וקול שירה עמום.
נזכרתי איפה אני.
הזדקפתי במהירות אך מיד הותקפתי סחרחורת, כנראה שהמכה עילפה אותי.
יצאתי מהמיטה ונוכחתי לדעת שאני בגופיה ומכנסיים קצרים שלא היו שייכים לי.
נעמדתי בחדר, יחף, על שטיח ורוד שעיר במיוחד, "היא עשתה את זה" חשבתי.
מצד אחד הייתי המום מכך שנגעה בי, מצד שני התרגשתי שהיא דאגה לי כך, "היא החליפה לי חולצה ומכנסיים", חשבתי לעצמי וחייכתי חיוך שבע רצון.
יצאתי מהחדר ושמעתי את קול המים הזורמים חזק יותר, וכן באופן מפתיע ביותר, את קולה הערב של רבקה מזמר שירי שבת ישנים ומוכרים.
המחשבה של שירי שבת במקלחת שעשעה אותי, אך לרבקה הזאת היה קול של מלאך.
התקרבתי לדלת חדר האמבטיה כדי לשמוע טוב יותר.
השענתי את אוזני על הדלת.
"יום זה מכובד מכל ימים, כי בו שבת צור עולמים" התענגתי על קולה הערב, אך כנראה נשענתי חזק מידי על הדלת.
הדלת נפתך בקולניות ואני נפלטתי פנימה.
גופה הערום של רבקה נגלה לעיני בשלמותו.
חזה הזכיר לי את הפסוקים המלוכלכים ביותר בשיר השירים, בטנה חלקה ועדינה, שערה השחור הרטוב מונח על גופה, דבוק אל כתפיה וחזה ומסתיר אותו מעט.
רגליה ארוכות וחלקות כאילו היו משיש.
היא הסתובבה אלי לאט מסתירה את שיער ערוותה בידיה, פניה העלו סומק ועיניה הכחולות ירוקות הביטו בי בזעם.
"צא מיד!" אמרה בנוקשות.
יצאתי מיד מחליק מעט בדרכי החוצה, חוזר לחדר בריצה סהרורית.
לאחר חמש דקות שנדמו כנצח היא נכנסה לחדר במבט כעוס.
פרצתי בבכי.
היא הביטה בי ומבטה לא התרכך.
"למה פרצת לחדר האמבטיה אם שמעת שאני שם?" שאלה בזעם עצור דרך שיניים נוקשות.
הרמתי את עיני כדי להביט בה ואמרתי את האמת "רק רציתי לשמוע איך שרת יפה".
כשהמילים יצאו מפי הבנתי כמה מגוחך נשמעתי.
"לשמוע איך אני שרה?" היא שאלה בשוק.
"כן" עניתי, מתנשף, "אני יודע שזה נשמע דבילי, אבל השענתי את האוזן שלי על הדלת של המקלחת כדי לשמוע יותר טוב ופתאום היא נפתחה".
"אתה רציני?" היא שאלה בשוק.
התאוששתי ומצאתי את מילותיי "נראה לך שאם הייתי רוצה להציץ לך הייתי מתפרץ כך לחדר האמבטיה?"
הרגשתי שאמרתי את הדבר הנכון.
"זה לא נשמע הגיוני באמת" היא אמרה, "אבל הנזק נעשה, ראית אותי ערומה, עכשיו אתה תסתכל עלי בצורה שונה" קולה נשבר ושבר גם את לבי הרך וחסר ההגנה.
"רבקה , זה לא נכון" קולי רעד, "זה לא ככה".
היא התחילה לבכות, מסכנה, מה עוללתי לה, היא נראתה כל כך מלאכית בחלוק הוורוד שלה, דמעות זולגות על פניה החבויות בשערה הריחני.
לא חשבתי, פעלתי מתוך אינסטינקט, חיבקתי אותה, חפנתי את ראשה בידי ולחשתי לה שהכל יהיה בסדר.
היא לא התנגדה והניחה את ראשה על חזי שעלה וירד בנשימות מהירות ולחוצות.
לבסוף היא הרימה את מבטה ואמרה "למה זה צריך להיות כל כך קשה?"
זה בלבל אותי.
היא ראתה שלא הבנתי והסבירה.
"למה זה שראית אותי כך משנה את המצב כל כך בתוך הראש שלי?"
לא ידעתי מה לענות.
חיכיתי מעט ואז אמרתי לה "בראש שלי זה לא שינה כלום".
היא הסתכלה עלי במבט לא מאמין.
"יודעת מה" אמרתי, מרגיש שלשוני חוזרת אלי, "גם אם זה היה אמור לשנות משהו, אני אחראי למחשבותיי ואני אדאג שזה לא ישנה כלום".
היא צחקה לפתע.
"נראה לי אני מכירה גברים יותר טוב ממך" היא אמרה בחיוך מוצף דמעות.
היא קנחה את אפה ונגבה את פניה ולפתע הבעתה השתנתה.
מההבעה העצובה והמובסת שהייתה לה לפני רגע, השתנו פניה למבט ממזרי עם חיוך מחשיד ביותר.
"יש לי רעיון יותר טוב" אמרה בקריצה.
"למה את מתכוונת?" שאלתי בבלבול.
"לקונצרט באמבטיה" אמרה ויצאה מהחדר.