רומאו וחולייטה – החלום על וורונה הישנה -מלחמה ושנאה בצל הילדות של רומאו וחולייטה- פרק הבכורה: יום הולדתה השביעי של חולייטה

איזבל וויטוריו קפורלה התגוררו בוורונה שבאיטליה, עם בנם בן העשר לאונרדו ועם הבת חולייטה בת השבע. אלה היו ימים של שנאה ומלחמה . גם משפחת מונטרו הענייה גרה מזה שנים בבית עני ודל. חיו להם אלנה ובעלה ברונו מונטרו עם ילדם רומאו בן השמונה ובן דודו מריאנו בן השש.
מריאנו התייתם בגיל שנה וחצי מהוריו שנהרגו בתאונת הדרכים מחרידה.
לאלנה היה חלק בגרימת התאונה הזאת שקרתה להוריו כשנוצר ויכוח לבין אביו של מריאנו שנתקף בהתפרצות זעם חריפה מאוד. אלנה שמרה את זה בסוד מכיוון שמריאנו היה קטן מדי מכדי לדעת את האמת על הוריו הביולוגיים.
מהצד השני של המשפחה השנייה, אב המשפחה ויטוריו ניהל קשר עם מנהלת ביה"ס קתרין סולימן, היה להם בן משותף שנקרא חואקין.
איזבל , אמה של חולייטה לא יכלה לטפל בה כי היא לקתה בדיכאון שלאחר ההיריון.
היא הניחה לרוסה לטפל בה , רוסה הייתה מעיין אימא שנייה של חולייטה כשלמעשה אימה בילתה ימים שלמים בתצוגות אופנה ובדוגמנויות מתוסכלות. חולייטה נקשרה בנפשה של סבתא שלה נינה וברוסה. הן היו התקוות האחרונות שלה. היא הייתה מלאה בהכרת תודה על כך שהן איתה. אימה אהבה יותר את לאונרדו מאשר אותה. סבתא נינה הקשישה הושיבה את חולייטה הקטנה על ברכייה. חולייטה הקטנה הסתכלה עליה בחצי מבט.
" סבתא , למה אימא שלי כועסת עליי?" שאלה חולייטה בקול עדין והסבתא בתגובה הדביקה נשיקה קטנה על מצחה.
"תראי, משוש חיי. אימא שלך עסוקה כל הזמן. זה יעבור לה. מה תרצי לקבל למתנת היום הולדת שלך?" שאלה סבתא נינה בחיוך.
" כלום!" השיבה חולייטה הקטנה בשובבות , היא הוציאה לשון לעבר סבתא נינה וברחה.
" חולייטה , חולייטה!" התפרץ ויטוריו ומנע מחולייטה להתקדם מחוץ לבית.
" אבא, אל תתן לחולייטה לברוח. היא בול סבתא נינה." קרא לאונרדו ברשעות. ואימו כרגיל " חיבקה " אותו.
אותה , היא בכלל לא ראתה. זה כאילו שהיא פגשה חייזר שלא רצתה בו.
חולייטה התבוננה מהצד וזה נראה לה מאוד לא טוב. " אולי אימא שלי לא אוהבת אותי." חשבה חולייטה בעצב. רוסה באה אליה והרימה אותה. היא מחתה את דמעותיה בגב ידה הקטנטנה.
" חולייטה , ילדתי. אל תחשבי ככה. בואי אליי מלאך קטן. תראי, אני איתך כל הזמן. טוב ילדה שלי? אימא שלך בסך הכול מתוסכלת וזה יעבור לה בקרוב." קראה רוסה בחום וחיבקה את חולייטה הקטנה.
" אני רוצה שהיא תשחק איתי." אמרה חולייטה בקול דקיק. ליבה של רוסה נכמר מרחמים כלפיה.
" היא לא יכולה. היא כל הזמן עסוקה." תירצה רוסה וחולייטה הקטנה הביטה בה.