רומאו וחולייטה – החלום על וורונה הישנה – חלק ד'- יום הולדת שמח, ורוניקה ומוניקה!

ורוניקה ומוניקה מונטרו היו תאומות זהות והן בנות שש עשרה בלבד. הן התגוררו בוילת גן מפוארת בעיר וורונה שבאיטליה. הן הילדות של רומאו וחולייטה שהביאו עוד ילד לעולם בן חמש עשרה בשם ויטוריו, כשמו של אביה של חולייטה.
הן לומדות בבית הספר " סטאר" הממוקם בארגנטינה, ביחד עם רוברטו ופדריקו בורדונבה בני השבע עשרה, תאומים זהים וילדיהם של מלנה ודנטה.
הגיע היום הגדול, יום הולדתן השש עשרה של ורוניקה ומוניקה. כולם הוזמנו למסיבה כולל מלנה ודנטה והתאומים רוברטו ופדריקו. רוברטו היה החבר של ורוניקה, הוא דאג לה ושמר עליה כל הזמן.
" ורו! איך השמלה?" שאלה מוניקה בהתרגשות. היא התעכבה בחדרה כדי להתפאר במראה שלה.
" מדהימה, היא כל כך יפהפייה. הולמת אותך בצורה מושלמת." אמרה ורוניקה בהתלהבות.
" אני שואלת אותך כי אני לא בטוחה שהשמלה יפהפייה." קראה מוניקה בחוסר ביטחון.
" תפסיקי כבר עם החוסר ביטחון שלך, תביני. יש לך גוף מושלם. הכול אצלך במידה הנכונה גם החבר שלך אדריאן, יתלהב ממך כשהוא יראה אותך." אמרה ורוניקה בהתלהבות.
" בואי לא נגזים. אנחנו לא במסיבה כדי להרשים גברים. אנחנו כאן חוגגות יום הולדת כפול. וזהו. " קראה מוניקה בצניעות האופיינית שלה.
" את יודעת מה התאריך היום?" אמרה מוניקה והבליעה צחקוק בלתי נשלט.
" איזה תאריך?" עשתה את עצמה לא יודעת.
" החמישי למרץ , יום הולדתנו." קראה לה מוניקה בקול צונן. לפתע , ויטוריו נכנס לתוך החדר.
" הנה הנסיך שלנו הגיע." אמרה מוניקה בציניות.
" ויטי, בוא. תעזוב את הכסף בצד. עכשיו ברצינות, איזו מתנת יום הולדת היית קונה לשתינו?" שאלה ורוניקה וצחקקה לו בפרצוף.
" לא יודע, ספינת נופש? ארנבת? שלושה ימים בוורונה על חשבונם האישי של אבא ואימא? " חשב ויטוריו בקול.
" ארנבת? זה מה שאתה תקנה לשתינו , לי ולורוניקה? זה מה שאנחנו שוות?" קראה מוניקה בהומור.
" אז אולי לא ארנבת , אולי ספינת נופש?" העלה ויטוריו אפשרויות על קניית מתנה , אבל שום רעיון שהוא אמר, לא מצא חן בעיניי ורוניקה ומוניקה.
" אולי תלך? אתה לא מביא שום תועלת, לך לעזור לאימא ואבא." קראה ורוניקה בכעס.
" אני באמת הולך." חתם ויטוריו והלך משם.
" להתראות." קראה מוניקה בשובבות והדלת נסגרה אחריו בטריקה מחרישת אוזניים.
" הרסת לי את עור התוף , מוני." התאוננה ורוניקה.
מוניקה אטמה את אוזנייה כממאנת לשמוע את דברי אחותה התאומה.
" ורו, נראה לך שההורים מתכננים לנו משהו?" שאלה מוניקה את ורוניקה בסקרנות.
" אולי.. אני באמת לא יודעת." השיבה ורוניקה בשפתיים חתומות.
" ספרי מה את לא יודעת.. אולי ההורים מגלים לך סודות ולי לא?" שאלה מוניקה בסקרנות.
"אל תחשבי ככה. מוני. הם אף פעם לא החשיבו אותי יותר ממך.. את חלק ממני. ההורים שלנו אוהבים אותנו בצורה שווה." הוסיפה ורוניקה ברגשנות כלשהי.
*
ויטוריו הפגוע, היה ספון בחדרו הקטן. הוא אהב להרבות כסף ולאסוף טונות של כסף על מנת לקנות לעצמו אמון באנשים. בדיוק כמו סבו ויטוריו, האוהב כסף והסתבך בגללו. תחילה הוא היה מבקש מרומאו וחולייטה להביא לו מאה שקלים בצד .

הם חשבו לתומם, שהוא רצה לתרום את הכסף לאיזשוהי עמותה כדי להרוויח מליונים. הם לא תיארו לעצמם שבביתם בנם הצעיר ניהל בעצמו אימפריית כסף מפוארת.
מגיל צעיר ויטוריו מונטרו או בכינוי החיבה " ויטי" גדל להיות אוהב תאווה וכסף.
בדיוק בשעה שש , ורוניקה ומוניקה הגיעו לוילת הגן המפוארת שהתמקמה בעיר וורונה שבאיטליה. רומאו וחולייטה אמרו לורוניקה ומוניקה שיש מסיבה במשפחה.
" הפתעה!" קרא ויטוריו בשמחה. מוניקה וורוניקה החליפו מבטי מבוכה ביניהן.
" אתה מוכן להסביר לנו בבקשה מי האחראי למתיחה שהייתה פה עכשיו???" שאלה אותו ורוניקה בלחץ.
" אני," קפץ ויטוריו במקומו. ורוניקה ומוניקה נחרדו לשמע וידוי זה מפיו.
" מה אתה.." קראה מוניקה בגמגום. אחר כך נכנסו התאומים הזהים רוברטו ופדריקו לחדר.
" אהובתי! מה שלומך?" רוברטו נשק לורוניקה המופתעת. היא נשארה קפואה במקומה. היא הרגישה שעוד מעט תתעלף.
" בסדר, אתה גם ידעת מזה?" שאלה אותו ורוניקה בהלם. רוברטו הביט בה בעיניים תמהות.
" כן, זה הייתה חלק מההפתעה, לבוא אליכן הביתה.. מה איתך?" שאל אותו רוברטו בסקרנות.
" מה זאת אומרת " מה איתי"? אני חשבתי שקראת את ההודעות שלי ושקבענו. אתה אולי הספקת לשכוח.. בשבילי זה מאוד חשוב." קראה ורוניקה בהלם. רוברטו נישק אותה באריכות.
" אני חושב שאת יודעת. הרי כל ההפתעה הזאת הייתה בשביל שתיכן. זאת אימא שלי שיכנעה אותנו לבוא הנה.. השתדלנו לבוא להפתיע אתכן. אחרת איך תסבירי את זה שהחזקנו מעמד ביחד שנתיים שלמות?? אהובתי, כל זה משתלם לי כדי לראות שאת מחייכת." רוברטו חייך את החיוך המקסים שלו ונשק אותה.
" הנה אני כבר מחייכת.." קראה ורוניקה בעידוד ונשקה לו.
" טוב לדעת.." קרא רוברטו באושר והלך לשבת ליד פדריקו.

מלנה ודנטה ישבו באותו השולחן שבו ישבו רומאו וחולייטה. כל אותו הזמן ויטוריו שתק ולא אמר להוריו שהוא מנהל מכונת כסף שהולכת וגודלת מיום ליום.
הוא לא חשב בהיגיון בריא שהוא התעסק עם אותו הסם שהעסיק את סבו .
הוא היה מכור לזה כשתיית מים צוננים.