רוזלינה פרק 3 ( משוכתב)

קטלינה נשפה ברוגז ונדמה שהיה לה קשה להביט אל רמירו בחזרה , היא הייתה שותפה מלאה לסודותיה של רוזלינה ורצתה לשמור עליהם מכל משמר בכל זאת, היא לא הייתה מסוגלת לבגוד גם ברוזלינה וגם ברמירו באותו הזמן.
" איזה סוד?"
שאלה קטלינה בתמימות לכאורה , היא הרגישה איך רגליה החלו לרעוד במקצת.
" אני נותן לך חמש שניות.." הוא הלחיץ אותה עוד יותר , פניה החווירו כסיד.
" אני לא יכולה לספר לך." התחננה קטלינה והביטה בו במבט מפוחד.
" ארבע.." הוא התחיל לספור בקול כדי שקטלינה תשמע.
" רוזלינה ישנה כרגע."
היא זרקה תירוץ וציפתה שהיא תוכל לחמוק ממנו ככל האפשר.
" שלוש.."
הוא עשה קול שגרם לקטלינה להתפתל כמו נחש .
" הזמן אוזל , קדימה!" שרק כדי שהיא תתעורר על עצמה.
" שתיים!"
הוא כבר צעק יתר על המידה והוא הרגיש שהוא נהיה חנוק מרוב שהוא הרים את הקול יותר מדי.
" אין מצב שאני מספרת מה העלמה רוזלינה אמרה לי!"
אמרה קטלינה בטון נחוש.
" אחת.."
הוא ספר את הדקות לאט לאט ומשך את הזמן כדי ליצור מתח אצל קטלינה.
" הזמן הסתיים , סלאמת."
רמירו חצה את המטבח והלאה ממנו , הוא אמר לה שהיא תחזיר את הכוס למקומה ושאין צורך שהיא תכין לו כוס קפה הרי זה לא כזה בריא לשתות משקאות עם קופאין לפני שהולכים לישון.
" בטח שכן . שכחתי עד כמה אתה יכול להיות הגון."
היא כמעט הייתה יכולה לסכן את רוזלינה אם היא הייתה מספרת לרמירו באיזה סוד אחותו שיתפה אותה בתנאי שלא תספר לרמירו ובטח לא לכל האחים הנוספים שלה.
היא עלתה במדרגות ושמעה קולות של צעדים מכיוון חדרה של רוזלינה , אולי היא קמה?
" רוזלינה?"
ככל שהיא התקדמה לעבר הקול , כך פחדה הלך וגבר .
" רוזלינה , זו את?"
הבחור נענע בראשו וביקש ממנה שתעיר את רוזלינה , אם היא יכולה בבקשה.
" זה אני , בלדמרו!"
הוא חייך אליה וחיכה שהיא תענה , קטלינה סימנה לו שהוא ישב על הספה , בזמן שהיא תנסה להעיר את רוזלינה.
" תודה על קבלת הפנים החמה."
בלדמרו הלך לעבר הספה הקטנה והתיישב עליה , למרות שהוא הגיע בהפתעה בלתי צפויה.
" סלח לי מר מרטינז, היא ישנה ממש עמוק." קטלינה חייכה אליו בהתנצלות וביקשה ממנו שאם הוא רוצה להימנע מצרות נוספות.
כדאי שהוא ילך.
" אני מתעקש שתעירי את רוזלינה!"
בלדמרו המשיך לעמוד במקומו והוא לא יזוז מכאן עד שהוא יראה אותה.
" תראה , אם אתה רוצה להימנע מבעיות. אתה חייב ללכת עכשיו."
קטלינה העדיפה לא לעורר את רוזלינה משנתה , כדי שרמירו לא יגלה על רצונו של בלדמרו להמשיך להתראות עם רוזלינה מאחורי גבו.
" אני לא הולך מכאן עד שאראה את רוזלינה."
בלדמרו עמד על דעתו, הוא הלך אל הספה ושכב עליה.
הוא חייך אל עצמו והיה נראה כאילו הוא היה מרוצה מהחיים שיש לו.
" בסדר , תחכה בסלון עד שאחזור עם רוזלינה."
היא אמרה לו בקול רגוע ועלתה במעלה המדרגות בקלילות , היא שמעה שרוזלינה קמה משנתה כששמעה שבלדמרו הגיע בהפתעה כדי לראות אותה על מנת שרמירו ידע שאין בכוונתו להתרחק ממנו גם אם הוא יבקש זאת ממנו.
" בלדמרו?" רוזלינה אמרה בקול מופתע ולא האמינה שהוא כאן.
" רוזלינה , באתי אלייך. סלחי לי שהערתי אותך ."
בלדמרו חייך אליה , רולינה חייכה בחזרה אליו.
" לא זה בסדר , גם ככה הייתי ערה ולא יכולתי להמשיך לישון."
רוזלינה לא כעסה עליו , להפך היא הייתה מאושרת מכך שבלדמרו קפץ לביקור קצר באחוזה.
הוא התיישב על הכיסא והיא התיישבה ממש לידו.
" אני שמח שיצא לנו להיפגש." אמר בלדמרו בחיוך גדול שנפרש על פניו.
" גם אני." רוזלינה אמרה.
רוזלינה הביטה עליו במבט מאוהב והבטיחה שלא משנה מה יהיה המרחק ביניהם , הם תמיד יאהבו אחת את השני בטוב וברע.
שניהם היו ביחד עכשיו , גם אם אביו ירצה להפריד ביניהם אי פעם אם הוא יצליח לגרום לכך בעתיד , הרצון התבטל מבחינתם לגמרי.
" איפה רמירו?"
רוזלינה הסתכלה לעבר הדלת הסגורה והבינה מקטלינה שרמירו הגיע לאחוזה לאחר שעתיים שהיא עצמה הלכה לישון.
" הוא דרש ממני לדעת אם אני מסתירה משהו או שאני שותפה שלך לסוד שקשור אלייך ואל בלדמרו."
קטלינה הייתה מבוהלת כי היא לא הפסיקה להסתבך עם רמירו מאז שהיא שיתפה פעולה עם רוזלינה מפני שרמירו לא הסכים שרוזלינה תמשיך להיות עם בלדמרו.
" מה אמרת לו?"
רוזלינה הביטה בה במבט רציני והסיקה שהקשר שלה עם בלדמרו יהיה בסיכון גבוה.
" אמרתי שאין כלום."
קטלינה לא נעה במקומה , היא רק רצתה לא לבחור צד כי היא הייתה נאמנה גם לרמירו וגם לרוזלינה.
רוזלינה הנהנה וחייכה , היא אמרה לקטלינה שהיא משוחררת ומבחינתה היא יכולה לצאת ליום חופש אחרי שהיא עובדת ללא הפסקה באחוזת המשפחה.
" תודה , גברתי. את לא יודעת עד כמה שמחת אותי."
קטלינה המטירה עליה אלפי תודות ושאלוהים יהיה עמה בכל מה שהיא תעשה , שהלוואי שהתסבוכת עם בלדמרו תגיע לסיומה.
" אני צריך ללכת לעבודה."
בלדמרו נזכר שהוא השאיר את אנטולין חברו הטוב לעבוד כל הלילה לבדו , כי הוא אמר לו שהוא רצה לקפוץ לראות את רוזלינה גם אם זה יהיה למעט זמן.
" מתי נתראה?"
שאלה בקוצר סבלנות וקמה ממקומה כדי ללוות את בלדמרו עד למכונית הכחולה שלו.
" אחרי שאסיים לעבוד." אמר בלדמרו ונשק לרוזלינה.