רגש מסוכן פרק 5

קפאתי, לא הצלחתי לזוז.
הוא נראה בדיוק כמוני, מוכה הלם, גופו התקשח והוא איגרף את כפות ידיו.
עיניו השחורות חדרו עמוק אל תוך עיניי, הבעת פניו הייתה בלתי מובנת.
הוא נשאר אותו הדבר, רק יותר מבוגר.
הוא לא השתנה כל כך הרבה, נשאר הגבר היפה ביותר עלי האדמות.
לא מצליחה לחשוב אחרת, עיניו השחורות נשארו מושכות כמו הלילה האפל.
שפתיו האדמדמות, כמה שחיפשתי אותן אצל כל הגברים שהייתי איתם אחריו.
לסתו הייתה עטורה בזיפים שנתנו לו מראה כל כך גברי, גופו היה גדול וחזק.
הוא לבש חולצה לבנה קצרה, ג'ינס כחול כהה, בדיוק אותו הלבוש שזכור לי עוד מימי הפנימיה.
הוא לא השתנה בכלל.
הייתי כל כך נסערת, גופי עבר טלטלה.
הוא נשען על השולחן, התנשם בכבדות ובחן כל סנטימטר בגופי.
הרגשתי כה חשופה ועירומה עכשיו עם המבטים שלו.
"אלכסה." קולו היה נמוך וסמכותי.
"בן…" לחשתי, לא הצלחתי להתפקס.
"תשבי." הוא אמר, מתעלם מהעובדה שאני זאת שעומדת מולו.
מתנהג אליי כאל האמא של התלמידה שלו.
התקדמתי באיטיות אל עבר הכיסא והתיישבתי עליו.
מביטה בעיניו מקרוב, נזכרת בעברנו הקשה.
בכל מה שעברנו ועל זה שלא מיצינו את הקשר עד סופו.
"תראי…הבת שלך נורא חכמה, אני כל פעם נדהם מהיכולות שלה. היא ילדה קשובה, קולטת בקלות את החומר ותמיד הראשונה מכולם." הוא החל להסביר את כל הדברים שאני כבר יודעת, מגניבה חיוך קטן וגאה.
"תודה." אמרתי בשקט.
הוא הביט בי במבט הקשוח שלו, המבט שהיה גורם לי להשתתק ומשום מה…גם עכשיו.
ה' מה זה אומר כל הפגישות האלה?הגורל רומז לנו משהו?
אני אמורה להבין מזה משהו?
"אני חושב שהיא צריכה לעבור לכיתה של המחוננים." הוא אמר לאחר שתיקה קצרה.
"אמ…אני בעד. כל עוד זה יקדם אותה אני בעד. אני אדבר איתה על זה בבית." אמרתי בחיןך קטן וסגור.
"יופי, אני מודה לך מאוד אלכסה." הוא אמר ולפתע הנייד שלו רטט על השולחן ועל הצג היה רשום 'אישתי היפה'
החיוך הקטן שהיה על פניי נמוג באותה השנייה.
הרגשתי מוזר ולא מרוצה כלל מה שראיתי.
הוא השתיק את הרטט והביט עמוק בתוך עיניי.
רציתי כל כך להוציא את הכעס ממה עלמות שלו, זה הרתיח אותי.
"טוב אז נתראה אלכסה, שהיה לך יום טוב."
הוא אמר וקם מהכיסא, הוא הושיט את ידו לעברי אך אני רק הבטתי על היד שהייתה מושטת לעברי מבלי ללחוץ את ידו, כעסתי כל כך שפשוט יצאתי מהכיתה כמה שיותר מהר.
הייתי חנוקה, למה אחרי כל השנים האלה הוא משפיע עליי ככה?עברו הרבה שנים לעזאזל.
למה הכל חזר אליי במכה אחת?
ראיתי את אלמה, יושבת עם כמה מחברותייה על הספסל מחוץ לכיתתה.
"היי יפות, מה שלומכן?" שאלתי בחיוך.
הן חייכו בחזרה וענו שהכל בסדר בביישנות.
"אלמה אני יכולה לדבר איתך שניה?" היא הנהנה וקמה לעברי.
"שתדעי, המורה אמר עלייך כל כך הרבה דברים טובים. אני כל כך גאה בך יפה שלי." אמרתי בגאווה.
"באמת?איזה יופי." היא שמחה וחיבקה אותי.
"כן אנחנו נדבר על זה כבר בבית טוב?אני אזוז הביתה." אמרתי ונשקתי על לחייה.
"ביי אמא, תודה שבאת." היא הודתה, העריכה. הכי ילדה כל כך טובה. אני מאוהבת בה.
"הכל בשבילך מלאך, נתראה בבית." אמרתי שוב מחוייכת והלכתי.
נסעתי הביתה, מעורערת בגלל בן…היה נדמה שהוא לא שמח לראות אותי. כאילו הוא שונא אותי.
כאילו שמר טינה כל השנים האלה שחלפו כל כך מהר.
הוא היה כל כך יפה, גברי וקשוח כהרגלו.
תמיד היה כזה חסין לקריאה.
פוקר פייס.
חניתי את הרכב ויצאתי ממנו.
עליתי במדרגות של הבניין והגעתי לקומה שלי.
פתחתי את הדלת ונכנסתי הביתה.
איך שבאתי לסגור אותה, משהו עצר את זה.
הרגל של…רועי.
"היי אלכסה." הוא אמר בחיוך קטן ושובבי.
"רועי." אמרתי וגבתו עלתה מעלה.
"אז את יודעת…" הוא אמר והמשיך לחייך.
"בוא כנס." הכנסתי אותו הביתה וישר הלכתי למטבח להדליק את הקומקום.
"יש לך דירה יפה." הוא אמר בזמן שבחן כל חלק בה.
"תודה." אמרתי בחיוך קטן בזמן שהכנתי את הקפה.
לאחר שסיימתי להכין הנחתי את הכוסות על השולחן בסלון והתיישבתי על ידו.
איך זה הגיוני שרועי ובן חזרו לחיים שלי באותו הזמן?
יש לזה הסבר הגיוני?
מרגיש לי הזיה, כאילו זה חלום.
"התגעגעתי אליך אלכסה קורן." הוא לחש בקול צרוד והביט בי ברצינות.
"גם אני רועי." אמרתי בשקט, קצת מובכת.
"אני שמח לשמוע." הוא אמר עם חיוך קטן.
"למה נעלמת ככה?אני חיפשתי אותך המון אחרי כל מה שקרה איתך." הוא אמר את זה עם מעט כעס.
כאילו נטשתי אותו ועד עכשיו זה מחלחל בו.
"אתה יודע מה עבר עליי רועי, אני הייתי בדיכאון." אמרתי, נזכרת בכל התקופה השחורה שעברתי.
"אני אהבתי אותך, רציתי להיות איתך ולתמוך בך." הוא אמר, גרם לליבי להיעצר לשנייה.
הוא אחז בכף ידי והביט עמוק בתוך עיניי.
הוא כל כך ישיר, כל כך סוער ונרגש.
"רועי…" לחשתי את שמו כשהוא החל להתקרב לכיוון שפתיי.
לא ידעתי איך לפעול, לא ידעתי אם אני רוצה להפסיק את זה או לזרום עם עם הרצון שלי שימשיך.
"את כזאת יפה אלכסה." הוא לחש בקול הצרוד שלו. הביט בי ברצינות וליטף את לחיי עם ידו החמה.
הריח הגברי שנטף ממנו גרם לי לבלבול בתוכי וכל המבטים הכנים שלו.
אני תמיד הרגשתי אליו משהו, תמיד הייתה לי משיכה אליו.
אני חושבת שאני פשוט מבולבלת מהפגישה עם בן, יש הרגשה של העבר וכאילו הכל מתחיל לחזור אליי.
"אני מלחיץ אותך?" הוא שאל עם ההבעת פנים הרצינית שלו.
לסתו ננעלה ופניו הקשיחו.
"לא…זה פשוט מחזיר אותי לתקופה של הפנימיה." אמרתי ונשכתי את השפה התחתונה שלי. הוא הביט על שפתיי והחל להתקרב יותר לכיוונן.
לא יודעת, לעצור או לא לעצור.

היי בנות אני פשוט כל כך מתרגשתתתתתת אתן ממש שימחתן אותי עם התגובות והדירוגיםם זה ממש ריגש אותי.
אתן לא מבינות כמה זה לא מובן מאליו.
אתן הקוראות הכי מדהימות שיצא לי להכיררר!!!
אוהבת אתכן ומעריכה עד אין סוףףף!!!

אז את מי אתן מעדיפות בן או רועי???