עוד זיכרון – פרק 1

עונת המשך לסיפור הקודם: "כי לא נשאר דבר".

פרק 1- אלופה

"צריכה עזרה עם המזוודות?" אני שומעת קול מאחוריי.
אני מסתובבת ועומד לפני גבר עם חליפה שנראת יקרה מדיי.
"תודה אבל אני מסתדרת." אני מחייכת אליו חיוך צדדי קטנטן כדי שלא יעלב ומסתובבת חזרה אל המזוודה שלי.
הרעש בשדה התעופה עושה לי כאב ראש נוראי ואני רק רוצה להגיע כבר הבייתה ולשכב במיטה המוכרת שבחדר שלי.
"אם לא הלך לי עם המזוודות," אני שומעת אותו שוב מאחורי. "אז לפחות אפשר את המספר שלך?"
אני מסתובבת שוב, אין לי כוח להתווכח איתו כי אני פשוט עייפה מדיי.
"שאני לא אתחרט על זה, אה?" אני ממלמלת וחוטפת את הפלאפון שלו משתי ידיו.
הכנסתי את המספר לרשימת 'אנשי קשר' ושמרתי אותו תחת הכותרת 'אבישג ביטון'.
"את לא תתחרטי, תהיי בטוחה." הגבר צוחק ולוקח את המכשיר שאני מגישה לו בחזרה ומתחיל ללכת ביחד עם מזוודתו הקטנה.

-כעבור שלוש שנים-
-נ.מ אבישג-
"שוגה, יפה שלי, קומי." אני שומעת אותו אומר ואחרי שניה מנער אותי קלות.
"דיי, תותי עזוב אותי." אני אומרת בקול צרוד שאופייני לשעת בוקר מוקדמת.
"אבל את מאחרת." הוא אומר ואני רק מסתובבת לצד השני במיטה ומכסה את פניי בשמיכה.
אני פוקחת את עיניי לאט ומתרגלת לחושך שהשמיכה עושה מתחתי, עד שהוא מחליט להוריד אותה ממני.
"את תאחרי, קומי כבר עצלנית." הוא אומר ומושך את כל השמיכה אליו.
"מתי יבוא היום שאני אשאר איתך ככה… כל היום במיטה?" אני שואלת ומרימה את החולצה שלו מהרצפה, מסדרת אותה ושמה אותי עלי.
"הוא יבוא מתיישהו, תאמיני לי," רותם צוחק ולפני שאני יוצאת מהחדר אני מעיפה עליו כרית.
אני שונאת את הימים שאני צריכה להתעורר בהם כל-כך מוקדם אבל הוא נשאר להשלים עוד כמה שעות שינה. אני מגיעה לחדר האמבטיה, שוטפת פנים ומצחצחת שיניים. לאחר מכן אני עוברת לחדר הארונות ובוחרת בגד בעל רושם… טוב, אני מקווה לפחות.
"איך?" אני שואלת כשאני נכנסת שוב לחדר השינה ועושה סיבוב.
"מושלמת," הוא אומר לי ואני מתקדמת אליו.
"אני רוצה לחזור לישון איתך," אני אומרת בקול ילדותי ויושבת על-ידו.
"אני גם רוצה שתחזרי לישון איתי," רותם אומר וצוחק תוך-כדי. "אבל אני האחרון שימנע ממך להפסיק לעבוד בדבר שאת אוהבת יותר ממני."
"איזה שטויות, אני לא אוהבת לשיר יותר ממה שאני אוהבת אותך." אני מתרחקת ממנו ומשלבת ידיים על החזה שלי.
רותם מרים גבה ומסתכל עליי.
"טוב נו… אולי קצת," אני מחייכת והוא אחרי. "טוב, אני חייבת לזוז." אני מודיעה וקמה ממקומי.
"יום טוב שיהיה לך שוגי," הוא אומר ואני כבר רחוקה מהחדר.
"יום טוב תותי." אני צועקת כתשובה, לוקחת את התיק שלי ויוצאת מהבית.

-נ.מ שי-לי-
אני מתעוררת מצלצול טלפון שלא מפסיק.
"איפה את לעזאזל?" אבא צועק כשאני עונה לו.
"בבית," אני עונה באדישות וקמה באיטיות מהמיטה, מחזיקה בראשי שכואב בחוזקה.
"בעוד עשרים דקות הזמרת שסיפרתי לך עליה צריכה להיות כאן, את זוכרת את זה נכון?" הוא אומר והמברשת נופלת מידי, שיט.
"כן, כן, ברור," אני משקרת לאבא ומרימה את המברשת מהרצפה. "עוד שלוש דקות אני יוצאת."
"מצויין, נדבר כשתהיי כאן." הוא אומר ומנתק את השיחה.
אני מצחצחת את שיני במהירות ולאחר מכן רצה לארון, מוציאה ג'ינס, חולצה לבנה וג'קט מחוייט בצבע שחור. אני שמה עקבים שחורים שתואמים לג'קט כי אבא אומר שלעבודה חייבים לבוא בלבוש רציני.
אני לוקחת את אחד התיקים שתלויים ביציאה מחדרי ומכניסה לשם מסקרה, אודם ורדרד ואת מברשת השיער. אין לי זמן אפילו לשתות נס-קפה, אז אני פשוט רצה אל המטבח, לוקחת את הארנק והמפתחות לרכב ויוצאת מהבית.
אני מתאפרת במהירות במעלית ומסדרת את שיערי, ארבע-עשרה קומות בהחלט מספיקות לי.
אני נוסעת במהירות לאולפנים שנמצאים כעשר דקות מהבניין שבו אני גרה. כשאני מגיעה אני מחנה את הרכב שלי במקום הראשון שאני רואה, זה לא משנה לי אם זה מקום שמותר לחנות בו או שאסור… אני מאחרת!
באולפנים נדבקת אלי המתמחה שהצמידו לי למקרה ואני אאבד כאן, אני רק אומרת לה להביא לי נס ושתעזוב אותי בשקט.
אין לי זמן לחכות למעלית שתקועה בקומה השלישית אז אני פשוט עולה במדרגות, כשאני מגיעה אני רצה אל החדר שכל הדלתות שלו מזכוכית ופותחת אותה בחדות.
שלושה אנשים מסתכלים עלי, כאילו שהם נבהלו. אחת מהם זו הזמרת הזו שאבא סיפר לי עליה בשבוע שעבר.
"אני מצטערת על האיחור," אני אומרת בעוד אני מתנשפת בכבדות. "היה פקק בתחילת הרחוב ולקח המון זמן."
אני הולכת לכיסא שהוצב בשבילי ליד אבא ומתיישבת בו.
"את בטח שי-לי?" הבחורה ההיא אומרת ומושיטה לי יד, אני מהנהנת. "נעים מאוד, אבישג."
אני לוחצת את ידה ומסתכלת עליה שוב פעם, היא מוכרת לי בלי שום קשר לזה שהיא מופיעה בכל מדורי הרכילות.
"אוקיי אז מה שדיברנו עד עכשיו, שי-לי, זה שאבישג מחפשת חברה חדשה לחתום בה כי היא לא מרוצה מהחברה הקודמת." אבא אומר במהירות ומושיט לי כמה דפים להסתכל בהם.
"כן, הם עשו עבודה גרועה." הגבר שיושב לידה אומר. "ואני שלומי, דך אגב, הסוכן שלה."
אני מהנהנת ומעבירה מבט בדפים שאבא הושיט לי רגע לפני-כן.
כתובים שם כל הפרטים של אבישג… כתובת, גיל, תעודת-זהות, חשבון הבנק שלה וגם מה הייתה ההכנסה שלה בשנה שעברה.
ואני חושבת לעצמי שהבחורה בטח אלופה אם זה הסכום שייש לה בבנק….