רגשות מבעד לעין.. פרק 1

פרק ראשון תהנו!!

"לינוי בואי רגע" אימי קראה לי.
"כן? מה את צריכה" שאלתי.
" אנחנו עוזבות.." אמרה בנימה כועסת.
"רגע מה עם אבא?" שאלתי.
" אנחנו עוזבות אותו, לפני שיקרה משהו תאספי את חפציך במזוודות ונלך מהר לפני שהוא יבוא.." והגישה לי את שלושת המזוודות.
שמתי את בגדיי במהירות הבזק. שמתי את הבובה שלי הקטנה ומראה.
ובשניה שמתי את היומן, תמונות ואלבומי תמונות מילדותי.
תמונה של אבי ואימי ביחד. ירדה לי דמעה קטנה.
בשלישית שמתי את ציורי במהירות את חמשת הספרים הכי כבדים ועוד קופסא קטנה של תכשיטים של סבתא, יומן ואחרון חביב מתנתו של אבי לי בגיל 5 תליון קטן.

עזבנו, אנחנו בשדה התעופה. שתינו בוכות. נזכרות בדברים בעבר.
בגיל 10 אבי התחיל להכות את אימי והיא עדיין נשארה, בגללי.
הוא התחיל בגלל סבתא שנפתרה הוא לא יכל לאבד אותה.
אבל מאז שהיא מתה, אנחנו איבדנו אותו לאט, לאט.
הסתכלתי על ידי הקטנה. אל חתכיי בגללו.
רציתי להתאבד ניסיתי. אבל לא הצלחתי, חשבתי איך אבי יגיב שאני יעלם.
חשבתי אל אמא. לא יכולתי.היא עברה יותר מידי בגללי.
צעדנו יד ביד.
אלינו אט,אט למטוס. ישבנו ונשמנו לרווחה.

עברנו את זה, ברחנו.
אבל אז רצו מחשבות, אנחנו עזבנו אותו. הוא יתחרפן.
אבל לא, הוא לא. הוא בגד באימי הרביץ לי ולאימי.
אני לא יחזור לשם.
אט אט עצמתי את עייני.

"תעוררי" לחשו באוזני.
פתחתי את עיניי.
וראיתי אותה, אמא.
ירדנו מהמטוס ושתינו שתינו כוס קפה חם.
חיכינו למזוודות. לקחתי את כולם.
הלכנו ופתאום אימי עצרה.
ראיתי את הבית, קטן אבל נאה יותר מהבית הקודם.
"הלוואי שנחיה כאן" מילמלתי.
כיאילו שמעה אותי אימי, ואמרה "הבית הזה הוא הבית שלנו"
חיבקתי אותה חזק מאוד.
ואמרתי לה תודה.

הגענו הבית כבר היה עם כל הדברים, בסגנון ישן וקטן, כמו שאנחנו אוהבות.
שנינו חייכנו כי הכל נגמר והולך להיות לנו פרק חדש בחיים.
יהיה לנו דף חדש, במקום שאף אחד לא מכיר אותנו.
אולי אוכל להיפגש עם ילדים חדשים, אולי אני יכולה להתיידד עם אנשים.
ולא להיות מתבודדת שכולם צוחקים. אני לא שמה אל אף אחד, אבל זה עדיין מעליב.
פעם לא היה לי את רגש השמחה. הלוואי שזה יתממש.

היום עומד להיגמר.
אימי דפקה בדלתי.
"יבוא" אמרתי.
"מחר את הולכת ללימודים, תיקחי את המפתח הנמצא בשידה כיוון שאני הולכת לעבודה." אמרה.
"אוקי איזה עבודה?" שאלתי.
"אני יתחיל במזכירה והתקדם הלאה." אמרה.
"אוקי לילה טוב" אמרתי לאימי.
"לילה טוב מתוקה" אמרה.

הלכתי למיתה ושקעתי במחשבות, ואט אט עצמתי את עייני והלכתי לישון.