רגע

השמש התחילה לרדת באיטיות מתונה. השמיים התכסו בצבע וורוד כתמתם, וענני נוצה מרוחים כיסו את השמיים.
מבלי להרגיש או להגיד משהו, חווינו את אחד מהרגעים האלו.
כשהרוח נוגעת בעדינות בשיער, וחיוך פרוס על הפנים. כששוכחים לרגע מכל הצרות, מכל הבעיות, ונשאבים לתוך המבטים והנשימות.
הוא הניח את ידו מעבר לכתף שלי. היה לו ריח טוב, של אפטרשייב, או דאודורנט. אני לא בטוחה לגמרי.
רציתי להגיד לו כיצד אני מרגישה, אבל לא קיימות מילים כדי לתאר את ההרגשה המדהימה הזאת.
בראשי מתנגן אותו שיר אהוב מחלום לילי ישן, כשפינטזתי על רגעים בדיוק כאלה. אני מקווה שגם בראשו התנגן שיר מסויים.
לרגע קטן אחד, התחלתי לחשוב-"מה הוא מוצא בי?" אבל אז, כאילו קרא את מחשבותיי, הביט בי בחיוך גדול. המחשבה חלפה ועברה ממוחי במהרה.
פתאום, הרגשתי איך בבת אחת אני הופכת לבן אדם שלם. מאז שאני קטנה חיכיתי לרגע הזה,
והנה הוא הגיע.
הרגע. :)