"רבות הדרכים לאהוב אותך" – פרק תשע עשרה

פרק 19 – לאלי

"אני עייפה… אני חושבת שכדאי שאני אלך הביתה." חייכתי חיוך קטן מבעד לדמעות הצורבות.
"תשני כאן, רק תעדכני את אמא שלך." אמר אביאל, ידו מלטפת את שיערי.
הייתי אסירת תודה על כך שהוא הציע את זה.
"תודה." לחשתי בשקט וכרכתי את ידיי
סביב צווארו, מצמידה אותו אליי.
"אין על מה." אמר בשקט.
"תלכי לחדר, אני אבוא עוד מעט," נשק למצחי וירד לסלון.
התחלתי הולכת אל עבר חדרו. ידעתי את מיקומו מפניי שאביאל הראה לי אותו לפניי.
נשכבתי במיטה והתכסתי בשמיכה החמימה, עוצמת את עיניי.
~
צרחה מחרישת אוזניים נפלטה מפי, והתיישבתי במיטה במהירות, מזיעה.
"אליאנה, היי, מה קרה?" אביאל, אשר שכב לצידי, התעורר גם הוא.
"ח…חלמתי ע…ליו וע…ל מה ש…הוא עשה לי." ייבבתי. הדמעות הציפו את עיניי והחלו זולגות במורד לחיי.
"היי," ידו של אביאל אחזה בסנטרי והרימה את מבטי אליו, "אני כאן איתך, אני שומר עלייך." אמר וכרך את ידיו סביבי, מחבק אותי אליו.
הנחתי את לחיי הימנית על חזהו החשוף.
"אתה לא תפגע בי?" שאלתי בשקט, מרימה את מבטי אליו.
"בחיים לא." חייך אליי ונשק למצחי,
"בואי נלך לישון." אמר, הנהנתי.
נשכבנו שנינו בחזרה, רק שהפעם ידיו של אביאל עדיין היו כרוכות סביבי, שומרות עליי.
בהמשך הלילה, ישנתי טוב.
בזכות אביאל.
~~
בבוקר שלמחרת החלטתי שאני חייבת ללכת לבית הספר. אסור לי לשקוע ביגון ובעצב. אני חייבת לנסות להמשיך בחיי ולתת לפצע הפתוח והמדמם להגליד.
"אני עייפה…" מלמלתי ופיהקתי, מצמידה את מצחי אל זגוגית החלון.
"את עושה את הדבר הנכון." אביאל אמר.
היינו ברכבו, נוסעים לבית הספר.
הייתי מופתעת מכך שהוא לא מתבייש בי.
הגענו לבית הספר ויצאנו מהמכונית, מתחילים להתקדם אל בית הספר.
"אני עייפה…" מלמלתי בשנית. אביאל צחק וכרך את ידו סביב מותניי,
"היום יום קצר, רק עד עשרה לאחת." עודד אותי, גלגלתי את עיניי.
נכנסנו בשער המוכר, ואביאל החל מוביל אותי לעבר כיתתי.
"גם ככה איחרתי ברבע שעה." רטנתי.
"תשאירי את זה לי." חייך.
הוא דפק על דלת הכיתה ופתח אותה מבתי לחכות לאישור.
"תראו מי כאן," חייכה המורה.
"התגעגעתי אלייך, תמי." אביאל פרש את ידיו לצדדים, והמורה הקשישה נכנסה בניהן.
"אני מקווה שזאת לא בעיה שאליאנה תצטרף לשיעור." קרץ לתמי, היא הסמיקה.
תמיד ידעתי שאביאל יפה. אולי אפילו יותר מדי יפה, בשביל להסתובב עם מישהי כמוני.
"מה, אביאל, נתת לה בראש בלילה?" חייך אריאל בהתגרות.
התיישבתי לצידו באנחה קולנית.
בעיניו של אביאל נדלק ניצוץ שלא ראיתי לפני כן, ושניה אחריי זה הוא תפס את אריאל מחולצתו והביט בו במבט רצחני, "אל תעז לדבר עליה ככה יותר," אמר בקול מאיים, "מובן?" שאל.
אריאל הנהן במהירות ואביאל שחרר את ידו מחולצתו.
"יום טוב, לאלי." אביאל נשק למצחי ויצא מהכיתה.
לאלי? הוא המציא לי שם חיבה?
"כלבה." אריאל מלמל.
תקעתי לו מרפק בצלעות והוא השתתק.
לאלי… אני יכולה להתרגל לזה.