"רבות הדרכים לאהוב אותך" – פרק תשיעי

פרק 9 – דמעות

עבר לו חודש מאז אותו המקרה במועדון. כמובן שלא שמעתי שוב מאביאל המסתורי, ולמרבה הפלא בקושי והציקו לי בבית הספר.
עם מיקה המשכתי להפגש, וירדתי כבר ארבעה קילו! כמובן שלא עשיתי דיאטת כאסח, אלא רק ריצות פעמיים בשבוע ואכילה בריאה ומזינה.
גיא ואני חזרנו לדבר, והוא פשוט מאוהב עד מעל הראש במיקה. לפחות ככה זה נראה. הוא מדבר אפילו על הצעת נישואים, למרות שלפי דעתי זה נורא מוקדם. אבל, היי, אולי היא האחת.
"היום אנחנו יוצאות!" זימרה לה מיקה.
ישבנו על המיטה בביתי, אני קראתי ספר והיא גלשה בפייסבוק.
"אני מוותרת." גחכתי והעברתי עמוד.
"לא, את לא." היא הזעיפה את פניה, גלגלתי את עיניי.
"גיא ביקש ממני שנצא היום, שלושתנו." אמרה, מצביעה עליי.
"אז מה אם גיא ביקש?" הרמתי גבה, היא הסמיקה.
"בבקשה!" התחננה, צחקקתי.
"אם את כל כך מתחננת… אז טוב." הנחתי את הספר על המיטה ונעמדתי.
"אם את כל כך מתחננת… אז טוב." חיקתה אותי בקול של פרחה מעצבנת.
"זה לא הקול שלי!" התלהטתי, היא צחקה וגלגלה את עיניה.
~
ישבתי על הבר והבטתי בכוס המים שהונחה מולי.
"שוב אנחנו נפגשים." שמעתי את אותו הקול העמוק הזה.
"היי אביאל." מלמלתי ביובש.
"היי אליאנה." חיקה אותי, נאנחתי בזעם, "מה כולם החליטו לחקות אותי, ולהשתמש בקול של פרחה רמה ז'?!" צעקתי, הוא צחק.
"תכירי לי את מי שחיקתה אותך, היא נשמעת מעניינת."
"היא שם." אמרתי ביובש והצבעתי על גיא ומיקה שרקדו. צמודים אחד לשניה.
"צחקתי. הומור." מלמל.
"יופ טופי עם חתיכת אופי…" דקלמתי לעצמי.
"את מוזרה." גחך.
"תמיד ידעתי." צחקתי.
את האמת פחדתי לראות אותו באור. או יותר נכון, שהוא שיראה אותי באור.
"אליאנה, היי." גיא התיישב מצידי השני.
"הנה החבר שלך." שמעתי את אביאל אומר בבוז.
"הוא לא החבר שלי." סיננתי לעברו ואז הפנתי את מבטי אל גיא, "נהנים?" שאלתי.
"מי זה?" התעלם גיא משאלתי.
"אף אחד."
"אביאל." אני ואביאל אמרנו יחדיו.
"תסתום כבר…" מלמלתי לעבר אביאל, הוא גחך.
"ומי זה אביאל?" שאל אותי גיא.
"מישהו."
"ידיד שלה." שוב דברנו ביחד. באותו הזמן.
"ידיד שלך?" קולו של גיא היה נשמע מופתע, ואולי אפילו כועס.
"בערך…" מלמלתי.
האביאל הזה מכניס אותי לצרות.
"בן כמה אתה?" נבח גיא.
הנחתי את ראשי על הבר, נאנחת בייאוש.
גיא תמיד היה נורא חשדן.
"עשרים ושתים." אמר אביאל בבטחון.
"עשרים ושתים? נו באמת, אליאנה!" עכשיו גיא פנה אליי.
"אתה בן עשרים וחמש גיא, תנוח." מלמלתי בחוסר סבלנות.
"תרגעי." הזהיר אותי.
"תפסיק להתנהג כאילו אכפת לך ממני!" צעקתי. נמאס לי שהוא חושב שהוא אבא שלי.
"באמת אכפת לי ממך!"
"אכפת לך רק ממיקה! תעזוב אותי בשקט!" צעקתי, קמתי מהכיסא ויצאתי מהמועדון.
לא יכולתי להשאר שם יותר.
התיישבתי על הספספל הראשון שתפס את עיניי וקברתי את ראשי בין ידיי.
"אכפת לי יותר ממה שנראה לך." גיא התיישב לצידי.
"תפסיק לעקוב אחרי…" מלמלתי בשקט.
"אני לא עוקב אחרייך, אני שומר עלייך."
אמר. המשפט היה מוכר לי, אבל הנחתי שזה סתם צירוף מקרים של שני אנשים שונים.
"לא אכפת לך ממני. אל תשחק אותה כאילו פתאום אתה דואג לי." אמרתי בקור.
"אני לא משחק אותה, אני פשוט דואג לך." אמר וחיבק אותי אליו.
"אפילו שאני שמנה ומכוערת?" שאלתי בקול חנוק. ניסיתי לעצור את הדמעות, אך כמה אפשר כבר לאגור? לשמור בבטן?
"את לא שמנה, ואת בחיים לא תהיי מכוערת." אמר בקול רך, ידו מלטפת את שיערי.
"אני לא שמנה?" אמרתי בלעג, מרגישה את הדמעות החמות והמלוחות זולגות במורד לחיי, "אני ענקית." אמרתי בקול רועד.
"תפסיקי-"
"אני לא אפסיק!" צעקתי בכעס, הדמעות לא הפסיקו לזלוג על לחיי, אפילו לא לרגע אחד.
ידו עלתה אל לחיי, מלטפת אותה בעדינות ולוקחת את הדמעות המלוחות איתה.
אך זה לא עזר. מיד נוצרו דמעות חדשות.
"אבל הנה, עובדה שאת יורדת במשקל, והופכת ליפייפיה אפילו יותר." נשק למצחי בעדינות, גופי קפא תחת שפתיו.
שפתיו היו נעימות כל כך… רכות כל כך. בחיים לא שמתי לב כמה הן מדהימות, אז למה אני מתחילה עכשיו?
שפתיו התנתקו ממצחי והרגשתי שכוחותיי עוזבים אותי. גיא חיבק אותי אליו, הרגשתי כל כך קטנה בין זרועותיו. ובחיים לא הרגשתי קטנה.
"תודה." לחשתי בקול רועד.
"אין על מה, אליאנה."
~
עבר לו חודש, ירדתי עוד ארבעה קילוגרמים. כולם החמיאו לי, ואני הייתי בעננים. אני וגיא חזרנו להיות קרובים מתמיד, ומיקה התלוננה כל הזמן שהיא וגיא מתרחקים. פחדתי שזה בגללי.
"אל תסתכלי!" קרא גיא ואני עצמתי את עיניי בחוזקה והכנסתי את ראשי מתחת לכרית.
אני, מיקה, וגיא, ישבנו בסלון ביתו של גיא וראינו את הסרט "הדיבוק".
בעקבות היותי פחדנית, אני הייתי עם הראש מתחת לשמיכה כמעט בכל הסרט.
"את כזאת פחדנית." הקניטה אותי מיקה וצחקה.
"אולי נראה סרט אחר?" רטנתי והוצאתי את ראשי מהשמיכה, מה שכנראה לא היה כל כך חכם, כי בדיוק יצאו לילדה הקטנה והמעצבנת שתי אצבעות מהפה.
"זה תכף נגמר! עוד מעט." אמרה מיקה. גיא חיבק אותה והיא הניחה את ראשה על חזהו. הרגשתי לא שייכת.
לעזאזאל, זה לא קל להיות בחברתם של זוג דביק כשאת רווקה.
הרגשתי את ידו של גיא נכרככת סביב מותני, הסמקתי. למה לעזעזאל הוא עושה את זה?
"אני… אני הולכת לשירותים." אמרתי במהירות, בורחת אל השירותים.
נעמדתי מול המראה, מביטה בפניי.
"את עדיין שמנה, אליאנה." נאנחתי והשפלתי את מבטי אל הרצפה.
"ועכשיו את גם מדברת לעצמך…" מלמלתי והתיישבתי על הרצפה, גבי צמוד אל הקיר.
"אני בעד שתפתחי לי את הדלת." שמעתי את קולו של גיא מבעד לדלת.
"אני בעד לישון." אמרתי וקמתי מהרצפה, פותחת את דלת השירותים.
"יש לי חדר שינה, את מוזמנת ללכת לישון." חייך, גלגלתי את עיניי.
"אולי עדיף שאנחנו נשתמש בחדר שינה." מיקה צצה מאחוריו, כורכת את ידיה סביב בטנו.
מה יש לה? היא מציעה לו לשכב איתה כשאני איתם? מה עובר עליה?
"אני בעד." גיא צחק, אני התחלתי להתקדם אל דלת הכניסה בכדי לצאת מהבית.
"לאן?" גיא קרא מאחוריי.
"לישון." אמרתי ביובש ויצאתי מהבית.
באמת התחשק לי לישון.
לישון לנצח.