“רבות הדרכים לאהוב אותך” – פרק ארבע עשרה

פרק 14 – אני אוהב אותך

http://m.youtube.com/watch?v=nmJTTErvRVA

"בבקשה תעצור את זה…." התחננתי בפניי גיא. ראשי היה קבור בחזהו ועיניי עצומות.
"תסתמי כבר." מיקה אמרה בחדות.
התרחקתי מגיא וקמתי מהספה, עוברת לספה השניה.
היינו בביתם של מיקה וגיא וראינו סרט אימה מצמרר. יותר נכון, הם ראו. אני הייתי עסוקה בלשאוף את ריחו המשכר של גיא אל תוך ראותיי.
"בייבי שלי…" מיקה נשכה את אוזנו ואני כמעט ותלשתי לה את השיער.
"כן?" שאל, מהופנט מהסרט.
"אני רוצה למיטה." מלמלה בפינוק. הרגשתי את הדם עולה לראשי מרוב זעם. לא רק בגלל החוצפה שהיא הפגינה, אלא גם בגלל שפשוט לא יכולתי לדמיין אותם שוכבים.
רציתי את גיא לעצמי, ועוד יותר לא רציתי שהוא יבחר בה.
"זה לא מתאים עכשיו, מיקה." הוא אמר לה בקור, וראיתי על פניה שהיא נעלבה.
אני לא אכחיש, כאב לי עליה. אבל זה עבר מהר מאוד.
"אני חושבת שכדאי שתלכי הביתה, אליאנה." היא אמרה בקור והביטה בי בכעס. ליבי נדם. אולי היא יודעת על מה שקורה ביני לבין גיא?
"כדאי…" מלמלתי וקמתי ממקומי, מתחילה ללכת אל עבר הדלת.
"אני אקח אותך." גיא קם במהירות מהספה, משאיר את מיקה הכועסת והזועמת לבד.
יצאנו מהבית והתחלנו מתקדמים אל עבר הרכב.
"היא כועסת." קבעתי.
"ראיתי. היא לא מתנהגת אלייך יפה." אמר והחמיץ את פניו. חייכתי. הוא תמיד דאג לי.
"נלך ליער?" שאל, מתניע את הרכב.
"ליער." אישרתי את דבריו והוא החל נוסע אל עבר המקום בו אנחנו יכולים להתנהג בחופשיות. אל היער.
את היער המדהים הזה הכיר לי אבי.
כמה ימים לפני שנפטר, לקח אותי לכאן, ואמר שבכל פעם שארצה לחשוב בשקט מבלי אנשים מטרידים שיציקו לי, אני אבוא לכאן.
אחריי שהוא נפטר, היער הזה הפך להיות הבית השני שלי. מקום המפלט שלי.
"במי תבחר?" שאלתי פתאום.
הבטתי בפניו היפות, אשר היו כרגע כל כך רציניות ומחושבות. כל כך בוגרות.
"אני לא יודע." אמר בכנות, השפלתי מבטי. ברור שהוא יבחר בה. אין פה בכלל שאלה. היא כל כך יפה… והיא עושה לו טוב.
"אתה תצטרך לדעת מתישהו." צייצתי.
"אני יודע." אמר בשקט והחנה את הרכב. אני יודעת שהוא יודע. הוא גבר אחראי, אחד כזה עם ראש על הכתפיים. הוא בדרך כלל אחד שלא בוגד. אני… אני דפקתי אותו.
ירדנו מהרכב והתחלנו להתקדם אל עבר היער.
אחריי כחמש דקות הליכה הגענו אל האיזור הקבוע שלנו. התיישבתי על האדמה, משעינה את גבי על גזע העץ הישן והמחוספס, כמו בכל פעם שאני באה לכאן.
בהתחלה היו כמה דקות של שקט. גיא לא פצה את פיו, וכך גם אני.
זה היה שקט נעים. לא מעיק.
"אתה צריך להיות איתה." אמרתי בשקט.
"שוב את מדברת שטויות?" אמר, מביט בי.
"אני לא מדברת שטויות!" התגוננתי.
"את כן." קבע.
"שקט…" מלמלתי, הוא משך אותי אליו, מחבק אותי בין ידיו.
"פעם היה לך טעם טוב בבנות." צקצקתי בלשוני, הוא צחק.
"פעם הייתי טיפש, עכשיו אני אוהב טיפשה." חייך בשעשוע. לא יכולתי לחייך. הייתי תקועה על המשפט אשר נפלט מפיו. אוהב? אוהב אותי?
"כן, מיקה לא שיא החכמה." אמרתי בשקט.
"התכוונתי אלייך." אמר, ידו אוחזת בסנטרי בעדינות ומרימה את ראשי אליו. מבטינו נפגשו, לחיי האדימו. "גיא-" התכוונתי להגיד משהו, אך הכל ברח מראשי כששפתיו הוטחו על שפתיי באגרסביות.
ידי הונחה על לחיו, הוא כרך את ידו סביב מותניי והצמיד אותי אליו, ידו השניה קבורה בשיערי.
"מה אתה עושה לי?" שאלתי כשהתנתקנו. פניי היו אדומות. אני לא יודעת אם ממבוכה או מחוסר חמצן.
"מה שאת עושה לי." ענה בשקט, ידו מטיילת על גבי.
"אתם עומדים להתחתן… אני הורסת משפחה…" מלמלתי בשקט, מנסה להתרחק ממנו אל לשווא, הוא הצמיד אותי אליו שוב.
"תפסיקי. את לא הורסת כלום." אמר בשקט, מצמיד את מצחו את מצחי.
הבטתי בעיניו החומות. הן היו יפות כל כך…
~~~