"רבות הדרכים לאהוב אותך" – פרק שמיני

פרק 8 – אני מצטער

"אליאנה!" גיא חיבק אותי אליו.
לא ראיתי את הבעת פניו, אז לא ידעתי אם הוא כועס עליי או לא.
"מה?" אמרתי ביובש. כעסתי עליו. לא היה אכפת לו ממני בכלל, אז מה זה משנה עכשיו? שילך לרקוד.
"דאגתי לך." אמר בשקט. התרככתי. היה לי קשה לעמוד מולו.
"לא דאגת." אמרתי גם אני.
"את לא יודעת בכלל כמה דאגתי." חייך, ואז הרגשתי את ידו על המעיל של הבחור הסתורי.
"מה זה?" קולו היה מבועת.
"היה לי קר, בחור אחד הביא לי." אמרתי בשקט, הרגשתי את גופו רועד מזעם, "ולקחת?" שאל, קולו שקט ומסוכן.
"לקחתי." אמרתי והתרחקתי ממנו.
מה אכפת לו בכלל? שיעזוב אותי.
"את פשוט מפגרת." קולו היה שקט.
הרגשתי את ליבי נמחץ. למה הוא אומר את זה?
"אני הולכת הביתה." אמרתי בשקט, הסתובבתי, והלכתי.
"בהצלחה!" צעק מאחוריי, בקולו נשמע כעס.
"אני רואה שמישהו כאן כועס עלייך, זה חבר שלך?" שמעתי לפתע קול מוכר מאחוריי, קפצתי בבהלה.
"דפוק! מה יש לך?!" צעקתי, מובהלת.
"את פשוט פחדנית." צחק, גלגלתי את עיניי.
"מה אתה רוצה?" שאלתי ביובש, ממשיכה להתקדם לכיוון ביתי.
"אמרתי לך, אני שומר עלייך." אמר, מתקדם לצידי. גחכתי.
"הבדיחות של הבזוקה יותר מצחיקות משלך." נחרתי בבוז.
"לא… כי שלך באמת מצחיקות." נחר גם הוא בבוז.
"מודה." חייכתי חיוך משועשע, למרות שידעתי שהוא לא רואה את פניי בחושך.
"מה השם שלך?" שאלתי אחריי כמה שניות בהן היינו שקטים.
"אביאל." אמר בשקט, כמפחד שאזהה אותו.
"אה." אמרתי בשקט.
לא הכרתי אף אחד בשם אביאל, אז אני מניחה שאני לא מכירה אותו.
"אני אליאנה." אמרתי בשקט.
"אני יודע." גחך.
"יופי טופי." רטנתי.
"סתמי." מלמל, חייכתי בשובבות.
"תשתוק."
"לא סיימנו עם הסוגייה הזאת?"
"תשב בשקט."
"טוב." אמר והתיישב על אחד הספסלים, גלגלתי את עיניי.
"להית'" אמרתי והמשכתי להתקדם.
"להתראות!" קרא מאחוריי.
~
שכבתי במיטה, מעילו של אביאל היה על הכיסא המסתובב והפיץ ריח בכל החדר. ריח גברי.
"הלו?" עניתי לטלפון שלי שצלצל.
"אני מצטער." קולו של גיא בקע מהרמקול.
"שמעתי את זה ממך יותר מדי השבוע." מלמלתי, הוא נאנח.
"אני מצטער." אמר שוב בשקט.
"ביי." אמרתי וניתקתי.
לא היה לי כוח יותר לשום דבר.
לאף אחד.
עצמתי את עיניי ונרדמתי, טרודה במחשבות.