"רבות הדרכים לאהוב אותך" – פרק שלישי

פרק 3 – גיא

נשענתי על גזע עץ עבה ומחוספס, אצבעות ידיי משרטטות את סימן האין סוף על החול.
כשהלב מתקשה, והעיניים כבר לא יודעות מה אלו דמעות, אין לך סיבה לפחד. הרי לא תראי חולשה כשיש לך לב שכולו אבן.
כשאת בונה סביבך חומות, והרי במילא אין מי שיהרוס אותן, אין לך סיבה לחשוש שתחשפי. את מוגנת. את בלתי נראת.
"אתמול לא היית כאן." שמעתי את קולו. טוב, רק הוא רואה אותי.
"אתמול הייתי במצב רוח טוב, בערך." מלמלתי, הוא התיישב לצידי.
"והיום?" שאל, גלגלתי את עיניי, מפנה את מבטי אליו, "אין לי כוח לתחקירים שלך, גיא." מלמלתי, הוא חייך.
"איך היה בבית הספר?" שאל וכרך את ידו סביב מותניי.
"כרגיל, לא הפסיקו לרדת עליי. איך היה בעבודה?" שאלתי, הוא החמיץ את פניו. הוא שנא שירדו עליי. לא פעם ולא פעמיים הוא הציע שהוא יבוא "לפרק את הקוקסינלים האלה שפוגעים בפרח שלי", ואני, כמובן, סירבתי ואמרתי לו שהכול בסדר, מה שהיה שקר.
גיא היה החבר הכי טוב שלי, יותר לכיוון של אח. הוא בחיים לא פגע בי ובחיים לא יפגע בי, הוא רגיש בכל נושא שקשור אליי, וזה מחמם לי את הלב.
"אין לי בעיה ללכת לדבר איתם." הוא אמר ואיגרף את ידו, מה שהעיד על כך שהוא לא בדיוק הולך לשתות איתם תה ולכבד אותם בביסקוויטים.
"זה בסדר, אני מסתדרת." חייכתי והנחתי את ידי על ידו, שנרפתה מעט.
"רק תני לי סימן ואני מכסח אותם." אמר וחיבק אותי אליו. לפעמים הוא התנהג כמו ילד קטן, ולא כמו גבר בן עשרים וחמש. את גיא הכרתי דרך אמא שלי, הם יצאו מלפני שנה. כבר הזכרתי שהיא אוהבת גברים צעירים ממנה, כן?
בכל מקרה, בדיוק חזרתי מהיער בו עכשיו אני נמצאת, ותפסתי אותם מתמזמזים על הספה. בהתחלה שנאתי אותו, אבל אז הבנתי שהוא בעצם בן אדם מדהים. התחברנו, ואמא דווקא אהבה את הרעיון, ואמרה שאם להם זה לא הצליח, אולי לנו זה יצליח. היא לא הבינה שאפילו לא התכוונתי לנסות. וגם אם הייתי אוהבת אותו, זה רק עוד היה שברון לב והתרחקות מצידו.
"אליאנה? נעלמת לי לרגע." ניער אותי גיא ממחשבותיי.
"מצטערת." חייכתי חיוך קטן, הוא העביר את ידו בשיערי.
"מחר אני אבוא לקחת אותך מבית הספר." אמר, הסמקתי. גיא באמת היה גבר נורא נאה, ואני מניחה שהרבה בנות היו קוראות לו "חתיך", אבל אני לא אחת כזו. רק לחשוב שהוא יקח אותי מבית הספר העלה בי חשש. לא דטגתי לעצמי, דאגתי לו.
מה יחשבו על זה שגבר נאה מאוד מסתובב עם שמנה.
איתי?