"רבות הדרכים לאהוב אותך" – פרק שביעי

פרק 7 – הבחור המסתורי

אני ומיקה יצאנו מהבית, אחריי שגיא שלח לה הודעה.
"היי בנות." חייך גיא. מבטו השתהה עליי, פיו נפער.
"אליאנה…" הוא הביט בי, המום.
"תסע כבר." רטנתי והדקתי את החגורה.
"תפסיקי להיות כל כך אנטי." רטן והחל נוסע.
"אני לא אנטי." גלגלתי את עיניי והפנתי את מבטי לחלון. אני ישבתי במושבים האחוריים ומיקה התיישבה לצד גיא במושבים הקדמיים.
הרגשתי כמו ילדה קטנה, ושעכשיו אנחנו בעצם לא הולכים למועדון, אלא לאכול גלידה בטיילת של תל אביב.
כמו פעם.
רק חבל שעכשיו זה עכשיו ופעם זה פעם.
"הגענו." קולו של גיא ניער אותי מחלומותיי בהקיץ. יצאתי מהמכונית והתחלתי הולכת אחריי זוג האוהבים למועדון.
גיא דיבר עם השומר בכניסה, ונכנסנו במהירות.
"לא לשתות." הזהיר אותי והלך עם מיקה לרחבת הריקודים. התיישבתי על כיסא שלצד הבר ובקשתי מהברמן מים.
"היי." שמעתי קול גברי לצידי ופניתי להביט בגבר, אך היה חשוך מדי, ולא ראיתי דבר.
"היי…" מלמלתי, שותה את המים שלי.
"את לא קטנה מדי בשביל המקום הזה?"
"מה זה עניינך?" התרגזתי.
"זה מקום של עשרים ואחד פלוס, אני חושב שזה לא המקום בשבילך." אמר, קולו רציני.
"זה לא עניינך." ירקתי וקמתי מהכיסא, הולכת לכיוון היציאה.
הייתי חייבת קצת שקט.
יצאתי מהמועדון והתחלתי הולכת לכיוון ספסל מרוחק מעט. הנחתי ששם יהיה שקט.
התיישבתי על הספסל, הקור חדר לעצמותיי וגרם לי לרעוד.
"היי." שמעתי את אותו הקול העמוק והמחושב של הגבר מהמועדון.
לא הפנתי את מבטי אליו.
הוא התיישב לצידי, ומכיוון שלא הייתה תאורה מסביבנו, עדיין,לא יכולתי לראות את פניו.
"אתה עוקב אחריי?" שאלתי בכעס.
מה יש לו?
"אני שומר עלייך." תיקן אותי, גחכתי.
"כן, בטח. אם היית רואה אותי היית מבין שאף אחד לא ינסה לאנוס אותי או משהו." גלגלתי את עיניי, הוא שתק.
"אני יודע שאת לא מכוערת." אמר בקולו הרציני, שלפתע היה נשמע לי מוכר.
"אתה לא יודע כלום." ירקתי והצמדתי את רגליי לחזי, קופאת מקור.
"קר לך?" שאל, ראיתי שהוא מוריד את המעיל שלו.
"אני בסדר." אמרתי במהירות, אך הוא התעלם והניח את המעיל על כתפיי.
הריח שנדף מהמעיל היה מוכר, אך לא ידעתי למי הוא שייך.
"יש מי שיחזיר אותך הביתה?" שאל הגבר.
"ידיד שלי וחברה שלו פה." אמרתי בשקט.
"טוב." אמר בשקט.
"טוב." חזרתי אחריו.
"טוב." חזר אחריי.
"טוב, דיי!" התעצבנתי, הוא צחק.
"יש לך פתיל כל כך קצר!"
"תסתום." שיניי נקשו, הידקתי את המעיל לגופי.
"להוריד חולצה?" אמר בשעשוע.
"תסתום."
"את יודעת להגיד עוד משהו חוץ מ"תסתום"?" חיקה אותי.
"תשתוק." אמרתי, על פניי חיוך משועשע.
"ואוו, את מסתירה מילון אבן שושן מתחת לחולצה?" עקץ.
"תסתום." אמרתי, משועשעת.
"אין לך עוד מילה במקום תסתום?"
"תשתוק."
"אמרו לך שאת בוגרת?"
"תסתום."
"טוב." צחק.
"אליאנה?!" שמעתי את גיא קורא לי.
"אני צריכה ללכת." אמרתי והורדתי את המעיל מגופי.
"תשמרי אותו." אמר הגבר המסתורי.
"אבל-"
"לילה טוב, אליאנה." אמר ונעלם.