"רבות הדרכים לאהוב אותך" – פרק רביעי

פרק 4 – הגיבור שלי

ישבתי בכיתה, מקשקשת במחברת שלי ומנסה ללא הצלחה מרובה להקשיב למורה. זה היה השיעור האחרון להיום, ושמחתי על כך.
לפתע הצלצול החל להתנגן בחוזקה בכל רחבי בית הספר, וכל התלמידים שעטו על הדלתות. הכנסתי את חפציי באיטיות לתיקי, רוכסת אותו ותולה על כתפי הימנית.
יצאתי באיטיות מהכיתה, הולכת לכיוון השער.
"היי, שמנה!" שמעתי מאחוריי. לא יודעת למה, אבל הסתובבתי, רואה מלפני תלמיד שלא הכרתי.
"מה?" נשכתי את שפתיי, מביטה בו בכעס. "כלום." אמר, ולפתע הרגשתי רטיבות בגבי. הסתובבתי במהירות, והבטתי באריאל וחבריו, כשצינור מים בידם, משפריצים עליי. קפאתי במקומי, ומבלי ששמתי לב הדמעות הציפו את עיניי. כל החומות שבניתי… בשניה הן נפרצו. ואיך לא, כשבכל יום, בכל שעה, בכל שניה מהחיים שלי אני מרגישה לא רצויה?
"אליאנה!" שמעתי צעקה מאחוריי, אך לא היה לי אכפת, הייתי כל כך שקועה בכאב של עצמי, שלא היה אכפת לי שכמעט כל בית הספר התאסף סביבי, כדי לראות מי זאת המסכנה.
אבל לא, אני לא מסכנה.
אני פשוט בודדה.
לפתע המים חדלו מלהרטיב אותי, וראיתי את גיא מרביץ לאריאל.
"גיא, זה בסדר, בוא נלך הביתה." קולי רעד. אני לא יודעת אם מהבכי שתקף אותי, או מהקור שחדר לעצמותיי עקב המים שהשפריצו עליי.
"אני אמרתי לך להגיד לי אם משהו קורה. למה את לא נותנת לי לפוצץ את המסכנים האלה?!" צעק בעודו ממשיך לפוצץ את אריאל במכות. אחזתי בידו של גיא והרחקתי אותו מכל הערסים, גוררת אותו אחריי.
"תפסיק כבר. אני מסתדרת." מלמלתי, הוא רק גלגל את עיניו.
"מתי בדיוק הסתדרת, לפניי שהשפריצו עלייך מים, או אחריי?" החמיץ את פניו.
הפעם היה תורי לגלגל עיניים.
"הם היו מפסיקים בסופו של דבר."
"בסופו של דבר זה יכול להיות גם שתסיימי את התיכון."
"אז אני אחכה עד אז." מלמלתי. נכנסנו למכונית שלו, וראיתי כמה בנות נועצות בנו עיניים. הן בטח לא הבינו מה גבר נאה כל כך כמו גיא, עושה איתי. מסיע אותי.
"אני לא רוצה ללכת לבית." לחשתי בשקט, הוא הנהן והתחילו נוסע.
איני יודעת לאן.
רק ידעתי דבר אחד.
גיא הוא הגיבור שלי.