"רבות הדרכים לאהוב אותך" – פרק עשרים ושלוש

פרק 23 – לא בעניין

"א…אני…" התרחקתי מאביאל במהירות, משפילה את מבטי.
"את לא בעניין." אביאל קבע, מתרחק ממני ומתחיל להסתובב במעגלים.
"זה לא קשור…" נשכתי את שפתי התחתונה. הייתי בעניין. מאוד. אבל לא עבר הרבה זמן מאז מה שקרה, ושאני אומרת מה שקרה, אני מתכוונת לגיא.
"אז מה כן קשור?!" צעק והוציא מקופסת הסיגריות שלו סיגריה, הדליק אותה והצמיד לפיו. הוא הרי כבר שמע את דעתי על הסיגריות האלו שלו, זה לא בדיוק מעניין אותו.
"אף פעם לא סירבו לי. אף בחורה." הרים את אצבעו והפנה אותה אליי,
"אבל את…" התחיל להגיד, עצר לרגע והמשיך את המשפט, "את אחרת." אמר בשקט.
"אני אחרת." הסכמתי איתו, בעיניי נדלקה להבה, "אני אחרת כי אנסו אותי, אז אני לא אשכב איתך בדייט הראשון, או השני." הדמעות עלו בעיניי, מציפות אותן. דמעות מטופשות, תעלמו.
"אני אחרת כי אני מסכנה." נשכתי את שפתי התחתונה, נאבקת בדמעות.
המילים שיריתי אני עצמי כאבו לי.
"את אחרת כי את פאקינג עושה לי משהו בלב!" התלהט, זרק את הסיגריה שהייתה כמעט ושלמה על הרצפה ודרך עליה בעזרת נעל הנייק החדישה שלו.
"את… לעזאזאל, לא ידעתי שזה כזה קשה." העביר את ידו בשיערו השחור.
"מה כל כך קשה? מה?" ייבבתי. הרגשתי כל כך חלשה מולו. כל כך קטנה ושברירית.
הוא התקרב אליי וחפן את פניי בידיו, מביט בעיניי.
"תפסיקי לבכות." ציווה עליי. אך לא, לדמעות יש רצון משל עצמן, והן החלו לזלוג במורד לחיי ולהכתים אותן.
"כוסראבק, מספיק עם הדמעות!" צעק ורק גרם לבכי החלוש שלי להתגבר.
"לא, לא, בבקשה, אל תבכי." התרכך בשניה אחת. ידו ניגבה את דמעותיי המלוחות והחמות. עיניי נעצמו במטרה לעצור את הדמעות הארורות, והרגשתי את שפתיו נושקות לדמעותיי ומעלימות אותן.
"זה מלוח…" הוא מלמל. פקחתי את עיניי ופרץ צחוק השתחרר מגרוני, מה שהפתיע אותו ואותי כאחד.
"תצחקי תמיד." הוא חייך והצמיד את מצחו אל מצחי, עיניו בוחנות את עיניי החומות אשר עכשיו נראו כל כך שחורות.
"את יפה, כל כך יפה, הכי יפה בעולם, אבל את לא יודעת כמה את יפה…" אביאל לחש, ידו מלטפת את לחיי בעדינות ומסלקת את הדמעות ששנינו כל כך שונאים.
"אתה כזה קיטשי…" קברתי את ראשי בחזהו והרגשתי את ידו מלטפת את שיערי.
"את הופכת אותי לכזה." קבר את ראשו בתוך שיערי ונשק לו, מסניף את ריחו אל תוך ראותיו.
"נעים לך?" שאלתי בקול רועד, אך שמץ של ציניות ואולי מעט לגלוג התגנבו לקולי השבור.
"הכי בעולם." צחק ושאף עוד פעם את ריח שיערי אל תוך ראותיו.
"יש לך ריח של וורדים."
"מאיפה לך איזה ריח יש לוורדים? אני אפילו לא יודעת איזה ריח יש להם." צחקתי, ידעתי כבר מבלי להסתכל שהוא מגלגל את עיניו,
"זה ביטוי, כאילו דא." אמר בקול גבוה ומצחיק. צחקקתי בשקט,
"אתה נשמע כמו פאקצה במחזור." הודעתי לו. ידעתי עכשיו שבטח הוא מכווץ את גבותיו וקמטים קטנטנים נראים במצחו. ככה תמיד הוא נראה כשהוא מנסה להבין משהו, או שהוא סתם חושב על משהו מסובך.
"כשאת אומרת פאקצה במחזור…" המהם, "את מדברת על עצמך?" שאל בתמימות. בתנועה חדה שגרמה לו לקפץ מעט לאחור הרמתי את ראשי ונעצתי בו מבט רצחני אשר לא היה מבייש רוצח סדרתי.
"מה אמרת עכשיו?" שאלתי בקול מאיים. הבעת שעשוע עלתה על פניו וידו הונחה על גבי התחתון, קרוב לישבני, וקירבה אותי אליו.
"פאקצה שלי." חייך בהתגרות, החמצתי את פניי.
"הפאקצה הכי יפה בעולם." אמר ונשק לשפתיי. הצמדתי אותו אליי כששתיי ידיי אוחזות בצידיי פניו בעדינות.
והוא עוד חשב שאני לא בעניין, פ'חח.