"רבות הדרכים לאהוב אותך" – פרק חמישי

פרק 5 – מיקה

עבר לו שבוע, שבוע מאז התקרית הלא כל כך נעימה עם צינור המים.
"איפה את?" גיא התקשר אליי. איפה אני כבר יכולה להיות?
"בבית, בחדר שלי." מלמלתי, קמה מהמיטה.
"רוצה להפגש?" שאל, הסמקתי.
בדרך כלל אני וגיא לא הולכים למקומות ציבוריים ביחד. אני מניחה שזה בטח בגלל שאני קטינה, ולהראות איתו ביחד זה סיכון עבורו. או שהוא סתם מתבייש בי.
"א…ה ט…טוב." גמגמתי, שמעתי אותו צוחק מהקוו השני.
"מה את כל כך מופתעת, אלי?" שאל, מבודח.
"אני לא!" רגזתי.
"נפגש עוד חצי שעה, אליאנה, אני אבוא לאסוף אותך." אמר וניתק.
קמתי מהמיטה ולבשתי את הבגדים הרחבים והשנואים עליי, סידרתי את שיערי וירדתי לסלון.
"את יוצאת?" אמי ישבה בספה וראתה טלוויזיה כשאלינור ישובה על ברכיה.
"כן, אל תחכי לי." אמרתי ויצאתי מהבית. ידעתי שבמילא היא לא תחכה.
"צאי." קיבלתי הודעה מגיא. מזל שכבר יצאתי. יצאתי משער הבית וחכיתי למכונית של גיא, שלא איחרה לבוא.
"היי." נכנסתי למכונית, מהדקת את החגורה.
"היי אלי." אמר וחיבק אותי אליו, הסמקתי. הוא תמיד אהב נורא… לגעת.
לחבק, ללטף.
"היי גיא. לאן הולכים?" שאלתי אחריי שהוא התנתק ממני.
"אני רוצה שתכירי מישהי." חייך והתחיל נוסע. הייתי צריכה לדעת שעכשיו הוא בטח יציג אותי בתור אחותו הקטנה או משהו, למרות שאנחנו בכלל לא דומים.
"מישהי?" שאלתי, מביטה בו.
"לא סתם מישהי, מישהי מיוחדת." חייך, מבטו מופנה לכביש.
"תגדיר מיוחדת…" מלמלתי והסטתי את מבטי אל החלון.
תמיד שהוא הגדיר מישהי כ"מיוחדת", היא התגלתה בתור פרחה עם רגליים מפה ועד להודעה חדשה.
אולי הציצים שלה הם אלה שהופכים אותה ל"מיוחדת".
"את תאהבי אותה." הוא אמר בבטחון.
"אני בספק."
~~~~
"מיקה, זאת אליאנה המפורסמת." חייך גיא וכרך את זרועו סביב אגנה הצר של מיקה.
"שמעתי עלייך המון, הוא לא הפסיק להגיד כמה את מדהימה." היא חייכה וחיבקה אותי. אני חייבת לציין, לא לזה ציפיתי.
נכון, היא הייתה יפה, אבל דמיינתי אותה יותר… פרחה? כן, פרחה זו המילה המתאימה.
"הו…" מלמלתי בסתמיות וחיבקתי אותה בחזרה. היא צחקקה וגיא משך אותה אליו.
"חשבנו ללכת לבאולינג, מה דעתך?" שאל אותי גיא, משכתי בכתפיי.
לא בדיוק היה לי אכפת. לכל מקום שנלך עכשיו אני אהיה גלגל חמישי, אז נו, מה זה באמת משנה?
"מעולה." צחקקה מיקה.
התחלנו ללכת אל עבר הבאולינג, הם צועדים מלפניי, מחובקים, בעוד אני הולכת מאחוריהם, זועפת.
קנאתי בהם. גם אני רוצה אהבה כזאת.
ואת האמת, מי לא היה רוצה?
אני מניחה שאם הוא לא סיפר לי עליה, אני לא הייתי מספיק חשובה לו.
אבל זה בסדר, אני לא יכולה לכעוס על גיא. אף פעם לא יכולתי.
הגענו לבאולינג. גיא ומיקה הלכו לרשום אותנו, בעוד אני הלכתי לחפש שירותים.
הייתי צריכה לשטוף קצת פנים, להתרענן.
חזרתי מהשירותים, רואה שהם כבר התחילו לשחק. הלכתי לעברם, מתיישבת על אחד הכיסאות שהיו לצידם.
"לא רשמנו אותך… כי… טוב, אני יודע שאת לא בדיוק אוהבת ספורט." צחק גיא. הבטתי בבטני, בולעת את העלבון והדמעות גם הן.
"ז…זה בסדר." גמגמתי, מנסה לחייך.
מה יש לו? ממתי הוא מדבר אליי ככה?
עברה לה חצי שעה, הם שיחקו בלהט ואני הבטתי בהם.
הרגשתי לא שייכת, ועדיין הייתי פגועה מהערה של גיא.
ממתי הוא מדבר אליי ככה?
"היי." גיא התיישב לצידי, בזמן שמיקה שיחקה.
"היי…" מלמלתי, לא מביטה בו.
"קרה משהו?" שאל ולגם מבקבוק המים שהיה לצידו.
"הכל דבש." אמרתי בארסיות וקמתי מהכיסא.
"מה יש לך?" הביט בי, לא מבין.
"אני הולכת, הרי במילא אני שמנה מדי בכדי לשחק באולינג." ירקתי, הסתובבתי, והלכתי.
"נו באמת, אליאנה, מה, את ילדה קטנה?!" שמעתי אותו צועק בכעס מאחוריי.
"כנראה!" צעקתי בחזרה.
~~~~
"אליאנה!" שמעתי מאחוריי קול נשי ומוכר. הסתובבתי והבטתי במיקה.
"הו, היי." חייכתי מעט, פניה היו רצניות.
"היי… אני באמת חושבת שגיא לא התכוון להעליב אותך. את כמו אחותו הקטנה." היא התחילה צועדת לצידי, גלגלתי את עיניי.
"אני לא כועסת עליו, ואת לא ארצות הברית, אז הכול בסדר." חייכתי חיוך מזויף, היא הרימה גבה, "ארצות הברית, כאילו גישור?" צחקה, הנהנתי וגחכתי.
"עכשיו ברצינות, הוא באמת לא התכוון." אמרה, עוצרת אותי בעזרת ידה מלהמשיך ללכת.
"תמסרי לו שזה בסדר. אני פשוט עייפה, אני אחזור הביתה באוטובוס." חייכתי חיוך קטן, היא הנהנה ושמה בידי שטר של מאה.
"תסעי במונית, ותתקשרי לגיא ותמסרי לו שהגעת." חייכה וחיבקה אותי.
"לא, זה בסדר, באמת." חייכתי ושמתי את הכסף בידה.
"אני מתעקשת." שמה את הכסף בחזרה בידי, נאנחתי.
"תודה, אני אחזיר לך." חייכתי חצי חיוך.
"את לא צריכה. אל תשכחי להתקשר." אמרה והלכה.
~~~~
לא באמת הלכתי הביתה, הלכתי אל היער. התיישבתי לצד גזע העץ האהוב עליי, נשענת עליו.
"הבטחת שתתקשרי." שמעתי מאחוריי את קולו של גיא.