"רבות הדרכים לאהוב אותך" – פרק אחד עשרה

פרק 11 – נשיקה

זרקתי את תיקי מעל הגדר הנמוכה.
התחלתי לטפס במהירות גם אני.
אני חייבת לברוח מכאן.
~
שכבתי בחדרי, בוהה בתקרה כשאוזניות תחובות באוזניי ושירים שקטים מתנגנים ברקע.
לא הצלחתי להרדם. המוח שלי היה טרוד במחשבות על גיא ומיקה.
לא הבנתי למה הם לא מדברים איתי, הרי לא עשיתי להם שום דבר רע.
"הלו?" עניתי לטלפון, זה היה מספר חסום.
"ה…היי." שמעתי את קולו של גיא מבעד לקוו. ממתי גיא מגמגם? וממתי הוא מתקשר מחסום?
"היי." אמרתי בשקט.
"אנחנו צריכים לדבר."
"על מה?" שאלתי, קמה מהמיטה ומתחילה ללכת אל עבר ארון הבגדים, יודעת שהקרב אבוד מראש.
"עלינו." אמר בקול שקט. קפאתי במקומי.
"עלינו?" שאלתי, בולעת את רוקי.
על מה יש לנו כבר לדבר שהוא כל כך רציני?
"אני אבוא לאסוף אותך עוד רבע שעה." אמר וניתק.
נאנחתי והתיישבתי על המיטה, מביטה בארון הבגדים.
קמתי מהמיטה בזריזות והוצאתי גופיה וג'ינס. התלבשתי, נעלתי כפכפים ויצאתי מהבית, מחכה לגיא.
הוא הגיע אחריי כמה דקות.
"כנסי." אמר, נכנסתי למכונית והדקתי חגורה.
אחריי מספר דקות של נסיעה שקטה, הבנתי לאן גיא לוקח אותי. הוא לוקח אותי אל היער שלנו. היער בו לא היינו כמה חודשים טובים.
יצאנו מהרכב והלכנו זו לצד זה, שקטים.
"על מה אנחנו הולכים לדבר, גיא?" שאלתי לבסוף. התיישבתי כשגבי צמוד לגזע העץ הזקן והמחוספס.
נ.מ גיא –
"הצעתי למיקה נישואים." אמרתי לבסוף בשקט. אני אוהב את המיקה, אני יודע שהיא הבחירה הנכונה בשבילי. אבל בכל זאת… אליאנה… אליאנה גורמת לי להרגיש כל כך הרבה דברים שמעולם לא הרגשתי. היא הנערה הכי יפה שאיי פעם אכיר, בזה אני בטוח.
"מזל טוב." היא אמרה בשקט, מבטה נעוץ באדמה.
"את לא שמחה?" שאלתי בשקט, תקווה התגנבה לקולי.
"אני כן…" מלמלה והפנתה את מבטה אליי, מבטינו נפגשו.
"אז מה יש?"
"אין כלום." חייכה חיוך מאולץ וקמה מהאדמה.
"לאן?" שאלתי, מבטי לא מבין. לאן היא הולכת?
"אה… חשבתי שרק על זה אתה רוצה לדבר איתי." גיחכה והתיישבה בחזרה, גלגלתי את עיניי וצחקוק קצר נפלט מפי.
"רציתי לנסות משהו." אמרתי בשקט, מביט בעיניה, מתקרב אליה.
"לנסות מה?" צחקה, קוברת את ראשה בחזי. אני חייב לנסות. רק ככה אדע אם זה סתם רגש טיפשי, או משהו מעבר.
"את זה." אמרתי ונשקתי אותה.