רבותיי ההיסטוריה חוזרת (חלק 2)

"אתה… מה?" שאל עידן בבלבול. "עומר…" אמרתי, מתחננת.
"עידןן!!" קראה רונה בחיוך "רונהה" קרא עידן בקצת פחות התלהבות, הם התחבקו ולחשתי לה במהירות ובקצרה כל מה שקרה. אח"כ, ווידאתי שעומר מסתכל ונישקתי את עידן, נשיקה ארוכה וממושכת.
רונה גררה משם את עומר שצעק "כן מה ששמעת אני מאוהב ביעל ורוצה שתהיה איתי!" הידקתי את אחיזתי בעידן והמשכתי לנשק אותו.
רונה תפסה בשערותיו של עומר וניסתה למשוך אותו "התנשקתי עם חברה שלך!" צעק עומר.
'אוי לא הוא לא צעק את זה עכשיו' חשבתי.
עידן התנתק מהנשיקה בכוח והתרחק ממני "אתם מה?!" כעס.
"עידן תן לי להסביר, בבקשה… האידיוט הזה לקח אותי לשיחה ואמר שהוא אוהב אותי ו…" אמרתי קצרת נשימה.
"אין פה מה להסביר! נישקת אותו?! תגידי שיש לך חבר ועופי משם!" לחייו האדימו.
"התרחקתי, אבל הוא כל הזמן התקרב, אמרתי לו שיש לי חבר אבל הוא התקרב שוב ולפני ששמתי לב הוא נישק אותי! הרחקתי אותו ממני" אמרתי, תחושת המחנק התגברה בתוכי. "עידן שבת אני אוהבת אותך ורק אותך ואני כ"כ מצטערת…" הוספתי והתקרבתי אליו לאחר שהוא התרחק ממני.
"את התנשקת איתו?!" שאל, כועס "הוא נישק אותי!" קראתי "לא רציתי את זה אתה יודע.. יש סיבה לזה שאנחנו עוד מעט חצי שנה!" אמרתי ותחושת המחנק גרמה לעקצוצים בעיניי והסימן היה מוכר לי היטב, אני עומדת לבכות.
"לא אל תעשי לי את זה, אל תבכי… אבל למה רצית שאני אבוא? בשביל לשמוע שמישהו נישק את חברה שלי?!" שאל. עדין עצבני.
"היית מעדיף שאני אסתיר את זה ממך?" שאלתי, גם אני קצת בכעס "הייתי מעדיף שאת תספרי לי את זה ולא מישהו שצורח את זה והולך… הייתי מעדיף שזה לא היה קורה בכלל" אמר בזעם, פתחתי את פי להגיב אבל הוא עצר אותי ואמר שהוא צריך זמן והלך לכיוון השער של המחנה.
"מה אתה חושב שרציתי את הנשיקה המזדיינת הזאת?!" רצתי אליו "עידן בבקשה ממך" התחננתי "לא יעל, פשוט לא" קולו היה קר.
"עידני אני לא רוצה אותו" הוא העיף אותי מעליו "אני שונאת אותו! בבקשה חכה" התחננתי.
"עזבי אותי" הוא אמר ויצא משטח המחנה.
"חכה שניה!" קראתי לעברו, הוא הסתובב "זה נגמר?" שאלתי וטיפות זיעה ודמעות נטפו מעיניי.
"אני לא מאמין שהבאת אותי לפה רק בשביל זה" אמר בזעם כבוש "בבקשה תן לנו צ'אנס! בבקשה תגיד לי שלא" קראתי "להתראות יעל. זה נגמר" הוא אמר והלך סופית.
לאחר כמה שניות רצתי לתוך השבט של עומר בחיפוש אחריו. העיניים שלי היו מלאות בדמעות וכמה פעמים נפלתי ופצעתי את רגליי אבל לא היה לי אכפת.
"אממ סליחה.. עומר פה? עומר לוי?" שאלתי מישהו "אממ.. הוא היה פה אבל הוא הלך לעליה" אמר הילד ששאלתי והצביע על המקום שלי ושל עומר "אוקיי תודה" אמרתי ויצאתי משם. רצתי לעליה.
"עומר?" שאלתי. הוא הרים את ראשו ועיניו נראו נפוחות – יכול להיות שמבכי?
"יעל" אמר בחיוך וקם לחבק אותי, נתתי לו סטירה.
"אל תיגע בי יא אידיוט! באתי להגיד לך שאני לא רוצה שום קשר איתך!" אמרתי בהחלטיות, מנגבת את הדמעות מעיניי.
"מה?" שאל מבולבל "אבל נפרדתם".
"חשבתי שאתה נסיך ומסתבר שאתה חרא של ילד שחש שהוא זיין" אמרתי, כעסי התגבר משניה לשניה.
"עכשיו את יכולה להיות איתי… מה? ממש לא!" אמר.
"מה אתה אומר?! נפרדנו בגללך יא חתיכת זבל!! אתה לא מבין שאין לי אלייך כלום?! אחרי כל מה שפעם היה הערכה ואהבה אלייך הפך לשנאת מוות שאין להחליף!! אתה לא מבין שאני אהבתי אותו? אתה הרסת לי בכמה דקות משהו שלקח לי חצי פאקינג שנה!! הוא לא יסלח לי בחיים בגללך אתה קולט?! למה עשית את זה יא חתיכת סוציומט? בשביל שניפרד? אתה כ"כ מושפל!! אני לא מצליחה לחשוב עלייך בלי לדמיין שנדרסת ע"י משאית" כתפיי רעדו וגרוני צרב 'לא יעל' פקדתי על עצמי 'לא שוב, לא מולו'.
"אבל אני אוהב אותך! וכן עשיתי את זה כדי שתיפרדו כי רציתי שתהיי איתי ולא משנה כמה תכחישי את מרגישה אליי משהו ואת נהנית מהנשיקה הזו בדיוק כמוני. אני לא הוזה אני מאוהב וגם את מאוהבת בי אז תתמודדי ותהיי איתי" אמר, כאילו בכוונה לגרום לי להתעצבן יותר.
"אתה אידיוט! למה אתה חושב שזה שהפרדת בינינו יגרום לי להיות איתך?! אני שונאת אותך! וממש לא נהניתי מהנשיקה, סבלתי" קראתי לעברו בכעס.
"את לא שונאת אותי את אוהבת אותי" אמר בחיוך "תוציא לעצמך את זה מהראש! אני מדמיינת את הכובד של הסדן ברזל שאני אפיל עליך" סיננתי בזעם.
הוא התקרב אליי וחיבק אותי בחוזקה "עוף ממני יא בן זונה" צעקתי וניסיתי להזיז אותו ממני.
"לעולם לא!" אמר בדרמטיות מעושה "לעולם כן" אמרתי בזעם והצלחתי להשתחרר ממנו, אך הוא תפס אותי שנית "את לא מבינה שאני אוהב אותך?" שאל במתיקות.
"מה המכות שרונה דפקה לך לא היו מספיקות?!" התעצבנתי יותר.
כשרונה לקחה אותו ממני ומעידן היא הרביצה לו, שמעתי חלק ואז ראיתי בזווית העין שהם יוצאים מהיציאה האחורית לכיוון השבט שלו.
הוא הסתכל עליי במבט של 'איך את יודעת על זה?' וחייכתי בניצחון.
"כן הן היו חזקות אבל לא מספיק בשביל להרחיק אותי ממך" אמר לאחר כמה שניות "חבל.." אמרתי.
"למה חבל יפה שלי?" הוא התקרב בשלישית "כי היא תהרוג אותך… הינה היא, רוווונננהההה!!!" צעקתי במלוא גרוני, היא הסתכלה ובאה אלינו בריצה.
"יעלה מה קרה?" שאלה ותפסה בשערו "הוא לא עוזב אותי, מזיין לי את השכל שאנחנו צריכים להיות זוג… די אני לא מסוגלת יותר! אני צריכה את עידן" את הקטע האחרון מלמלתי בשקט.
"אחי אתה מת" אמרה רונה ושלחה לעברו אגרוף "רונה ואני התנשקנו" פלט עומר שניה לפני שהאגרוף פגע בבטנו "אתם מה?!" הסתכלתי עליה "רונה את מה?!" הייתי מופתעת, לא ציפיתי ממנה למשהו כזה.
"למה?" הצלחתי לפלוט לאחר כמה שניות של שתיקה "אני נישקתי אותו… חשבתי שאם עידן יידע שהוא נישק גם אותי הוא יירגע, אבל זה לא עבד ואני מצטערת" היא אמרה בחצי חיוך "זה בסדר" חייכתי אליה מבעד למסך השקוף שעלה בעיניי.
"יעל אני אוהב אותך" אמר עומר, דבר שזיכה אותו בבעיטה מרונה.
הוא קם במהירות ונתן לה מרפק בצלעות, היא התקפלה מכאב ועיקמה לו את האצבע, הוא בעט בה בחוזקה והיא כמעט נפלה אבל איכשהו היא הצליחה לקום ולעקם את ידו מאחורי הגב כך שהוא היה כפוף אל הארץ.
"די די תפסיקו… רונה עזבי אותו בואי נחזור" אמרתי כשראיתי שהוא מתחיל לדמם.
"לאא נו אבל כיף לי" אמרה רונה באכזריות "עזבי את האידיוט הזה פה" אמרתי.
"תקשיב ותקשיב לי טוב יא חתיכת חרא, אל תתקרב לא אליי, לא ליעל או לאף אחד מהשבט שלנו – הבנת?" איימה רונה.
"חחח נראה לי שהוא הבין שאין טעם להתעסק איתנו.." חייכתי אליה "בואי לשבט" אמרה.
"תקשיבי תלכי אני באה עוד שתי דקות" אמרתי "לא. את באה איתי" אמרה "חח אני הולכת למרפאה לבדוק מה עם אח שלי… הבנתי שהוא התייבש עוד פעם אני הולכת אליו ובאה אל תדאגי" אמרתי בחיוך "טוב.. אם קורה משהו תצעקי" היא קרצה לי והלכה.
עומר נאנק מכאב וכשהיא הייתה מספיק רחוקה הסתובבתי אליו, הוא ישב (או לפחות ניסה להתיישב) "תקשיב לי טוב, אתה בא איתי למרפאה עכשיו ואין ויכוח" אמרתי בקול קר "בואנה לא סיימת איתי?! לא" אמר בציניות.
"אל תטרח להוציא מילה מהפה שלך, קום עכשיו" פקדתי.
"לא".
"אני לא שואלת או מבקשת, אני אומרת" שמרתי על אדישות.
"למה?" הוא שאל, שומר על הציניות.
"אתה הולך למרפאה" אמרתי.
"היא לא עשתה לי משהו שכל כך כואב, אני לא מדמם…" אמר. הוא דימם.
"או שאתה קם או שאני אקח אותך בכוח ואתה חלש מידיי כדי להתנגד" אמרתי, קצת באיום.
הוא שלח לעברי פרצוף מתעב "אני בסדר עופי מפה" פלט, לאחר מכן הזיז את ידו והעווה את פניו בכאב.
החזקתי בידו והקמתי אותו "יופי קמת, עכשיו יש ירידה והיא לא כזו תלולה אז תרד לבד, אני לפנייך" אמרתי בקול קשה.
"אז את כן אוהבת אותי" הוא חייך "אני לא מסוגלת לבטא את השם שלך בלי לחטוף בחילה, סתום ובוא כבר" זירזתי אותו.
הוא ירד וכשהגעתי הוא עקף אותי ונעמד מולי "את יודעת שזה לא נכון. את דואגת לי" אמר בחיוך, נהנה מהרגע.
"ממש לא, אבל לא הייתי נותנת לאף אחד להישאר שם פצוע" אמרתי.
הוא האט "נו, בא לך ללכת יותר מהר?!" התעצבנתי "לא עד שתגידי שאת אוהבת אותי" הוא חייך חיוך מעצבן, גלגלתי עיניים וגררתי אותו למרפאה.
"סתום את הפה, שב פה ואל תזוז" אמרתי והלכתי לדבר עם האחמ"ש, לפתע הרגשתי שמישהו מחבק אותי , העפתי אותו חזרה לספסל.
"תשבו באזור ההמתנה, חמש דקות גג אני קורא לכם" אמר האחמ"ש "אוקיי תודה" חייכתי אליו והתיישבתי במרחק מה מעומר.
"נו?" שאל "עוד חמש דקות אתה נכנס" אמרתי "אז יש לנו חמש דקות לבד" הוא קרץ, תחושת הגועל בערה בי.
"שתוק! אל תוציא מילה ואל תתקרב אליי, אתה מגעיל אותי" אמרתי.
"אני לא מגעיל אותך… את חולה עליי" הוא חייך.
"אני לא סובלת אותך, שב פה ותמתין בשקט" סיננתי ובדקתי את הפלאפון 'עוד שלוש דקות' חשבתי.
"עוד שלוש דקות אנחנו" סיננתי והוא התקרב אליי "את עדיין אוהבת אותי. את לא התגברת וגם עידן יודע את זה.
לא יכולתי לסבול את זה יותר, הלכתי לאחמ"ש ושאלתי אם זה עוד הרבה זמן "אממ.. הוא יכול להיכנס עכשיו" הוא חייך וקראתי לעומר.
ישבתי בחוץ וניסיתי לתפוס את עידן, הוא לא ענה. לאחר כמה דקות עומר יצא עם כמה חבישות ופלסטר על מצחו.
"יופי, עכשיו כשהכל בסדר, עוף לי מהעיניים וסע לי מהחיים" הסתובבתי ויצאתי מהמרפאה.
"לא" הוא אמר, חיבק אותי בחוזקה ונשק ללחיי.
ניגבתי את הלחי במהירות "יופי עכשיו ביי כי הינה השבט שלי ובצעקה אחת רונה באה לפוצץ אותך שוב יאללה ביי" אמרתי בעצבנות ונכנסתי לשבט.
"אני אוהב אותך יעלל!!" קרא והלך.
"רונהה!!" גררתי אותה מהפינת סטלה לחדר הדרכה, התיישבנו.
"רונה מה אני עושה עכשיו?" שאלתי מבולבלת.
"מה קרה? והאם שמעתי את עומר עכשיו?" שאלה "כו, הוא עבר פה וצעק כמו אידיוט… מה אני עושה עכשיו?" שאלתי "סתם עבר? ועכשיו את האמת.. מה ז"א מה את עושה?! מתקשרת לעידן!" אמרה.
"הוא לא רוצה לדבר איתי" אמרתי בעצב "תסבירי לו הכל ותגידי לו שיבוא להרביץ לעומר כי זה כיף" היא צחקה.
"ניסיתי לתפוס אותו במרפאה, אבל הוא סינן" אמרתי בעצב.
"אה כן בקשר לאח שלך.. הוא בדיוק יצא מפעולה קודם, אמרתי לו שלום שלום והכל אז למה היית עם עומר?! ולמה שיקרת לי?" שאלה, כועסת.
"אוי שיט… תקשיבי, אל תכעסי אבל המכות שלך נראו רציניות ורציתי לוודא שהוא בסדר אז לקחתי אותו למרפאה" הסברתי בקול שקט, נזוּף.
"נכון כי זה הגיע לו! למה עזרת לו?! היית אמורה לנטוש אותו שם! כבר ירד לו ממך… למה באת אליו? ולמה לא אמרת לי?" הכעס קצת התגבר.
"את חושבת שהייתי משאירה אותו שם?! הוא דימם שם ברמות, וחוץ מזה אם הייתי אומרת לך לא היית נותנת לי" הסברתי.
"אז היית מבקשת ממני לקחת אותו הייתי עושה את זה. למה שיקרת?" היא הייתה מאוכזבת.
"לא היית באמת עושה את זה" אמרתי "הייתי, אבל לא ביקשת בכלל" היא הלכה.
"חשבתי שלא תרצי בכלל! סליחה ששיקרתי ולא הייתי בסדר, אבל אל תנטשי אותי גם את, בבקשה" התחננתי, היא הסתובבה.
"שמעי, אני אמורה לעזור לך, מישהו דימם בגלל שהרבצתי לו כי הוא עשה לך את המוות" היא הסבירה "רק רציתי לוודא שהוא בסדר… שמעי הבנאדם דימם לי מול הפרצוף בכיתי עוד שניה" הסברתי גם אני "זה הגיע לו, ואת יודעת את זה" אמרה, הנהנתי בעצב "אני הולכת לפינת סטלה, בינתיים אל תתקרבי אליו ותנסי לתפוס את עידן" אמרה והלכה.
התיישבתי וניסיתי להתקשר אליו שוב.
"הלו?" נשמע קולו המוכר עד כאב של עידן. הקול הסקסי שלו, שכל כך אהבתי.
"עידן בבקשה תקשיב לי, אני אוהבת אותך ולא רוצה לאבד אותך, אני לא רוצה שהקשר בינינו ייגמר ככה" התחננתי, אבל הוא ניתק.
ניסיתי להתקשר שוב אבל הוא סינן.
חיכיתי כמה דקות והתקשרתי מחסום.
"הלו?" הקול שלו הפך לי את הבטן, שוב.
"אתה מוכן להקשיב לי רגע? בוא ניישב את זה כמו גדולים, אתה יודע שאני לא אעזוב אותך" אמרתי במהירות, שלא יספיק לנתק.
"אין לך גבולות הא?" הוא שאל, כועס "כשזה נוגע לאנשים שאני אוהבת אין לי גבולות" אמרתי, עדיין במהירות.
"למה את ממשיכה בזה? זה נגמר" אמר עידן בקול קר.
"כי אני אוהבת אותך ואם זה נגמר בוא נסיים את זה יפה, בוא נסגור את זה כמו שצריך" התחננתי.
"את התנשקת עם מישהו אחר" שמעתי את העצב בקולו, האשמה דקרה אותי.
"לא מרצוני" עניתי. "הבן אדם היה במרפאה כי רונה פיצחה לו את החיים! שמע אני מבינה שאתה שונא אותי אבל בבקשה בוא נהיה במצב שאנחנו מסוגלים לדבר אחד עם השני" ביקשתי לאחר כמה דקות של שתיקה.
"אם היא לא הייתה גוררת אותו הייתי עושה את זה בעצמי…. את עדיין התנשקת עם מישהו אחר ונסעתי במיוחד בשביל לשמוע את זה. נייס" הוא אמר בציניות. "אם רצית לגמור את זה כל מה שהיית צריכה לעשות זה להגיד" הוסיף.
"לא רציתי לגמור את זה… למה אתה חושב ככה? עידני אתה ראית איזה מאושרת הייתי כשבאת ו.." "והתנשקת עם מישהו אחר" הוא קטע אותי "באתי עד ליער עופר כדי לשמוע שמישהו אוהב את חברה שלי"
"עזוב את זה נוו, הוא אידיוט ומטומטם ומגיע לו מה שרונה עשתה לו ויותר!" אמרתי.
"אני שונא אותך. ביי" אמר וניתק.
הסתכלתי על הטלפון כלא מאמינה, הייתי פגועה והמומה, 'אני שונא אותך…' הדהדו מילותיו בראשי.
התחלתי לבכות.
העיניים שלי ייצרו עוד ועוד דמעות, בגלל שהייתי צרודה קולי המשתנק נשמע כאילו אני מפרכסת ואפי נזל.
רונה עברה שם "אוי שיט.. למי אני מרביצה הפעם?" שאלה וחיבקה אותי "לכולם" מלמלתי.
לאחר כמה דקות ישבתי שם וניסיתי להרגע לאט לאט.
"הוא שונא אותי רונה… הוא לא רוצה לדבר איתי" אמרתי, בקולי נשמעו השתנקויות של בכי.
"תפסת את עידן?" שאלה. הנהנתי בראשי "ניסיתי לדבר איתו אבל הוא לא הקשיב, אמר שהוא שונא אותי וניתק" הדמעות חזרו.
"רונה למה זה מגיע לי?" היא חיבקה אותי "רוצה שאני אצא על עומר? אני ארשה לך לראות" היא חייכה וקרצה, צחקתי קצת בקול שנשמע כמו נחירה "חחח עזבי הוא לא שווה את זה" אמרתי "שימי אותו בשירותים כימיים שייחנק שם למוות" "הצעה יפה" היא צחקה.
"תקשיבי, לכי לשטוף פנים ואז לפינת סטלה, יש שם כמה בנות שהכרנו קודם והיה מצחיק רצח!" הציעה רונה, הקשבתי ונתתי לה את הפלאפון שלי "תעשי טובה שימי לי בתיק" ביקשתי "אוקיי" היא חייכה והלכתי.
אחרי ששטפתי פנים התיישבתי בסטלה עם הבנות החדשות, הן היו ממש נחמדות! לא הפסקתי לחייך ולצחוק, כעבור כמה דקות גם רונה הצטרפה אלינו וישבנו שם עד שעמית אמרה שאנחנו צריכים ללכת לאכול.
"נו עמית עוד קצת" התחננה מיכל "לא, בואו או שלא יישאר" אמרה עמית "יאללה בואי" אמרתי לרונה וקמנו "תיקחו מהתיק שלכם את מה שאתן צריכות" אמרה עמית בחיוך וקראה לכל השאר.
"יא רונה יש לי מכתב בשק שינה" אמרתי "תקראי בקול חחח" צחקה "ליעלה. אני אוהב אותך ומצטער על מה שקרה, על זה שעשיתי לך את המוות, על שהפרדתי בינך לבין עידן ועל זה התקרבתי יותר מידיי. מצטער, אני אוהב אותך ♥ עומר"
"הולי שיט" אמרנו ביחד "הוא פשוט לא קולט הא?" התעצבנה רונה "וואו איך להגיב לזה בכלל?" התבלבלתי "אל תעני. לא ראית. לא שמעת. לא קראת. אם הוא שואל את מכחישה קאפיש?" ציוותה רונה "כן המפקדת" צחקתי והצדעתי עם שלוש אצבעות.
"יעל ורונה לכו לאכול" קראה עמית "אנחנו באות" אמרתי וקימטתי את המכתב לתוך התיק.
"לכי אני שתי דקות באה" אמרה רונה. משכתי בכתפיי והלכתי לאכול.
התיישבתי ליד חברה, באתי לנעוץ את המזלג בשניצל שלי "יעל איפה רונה?" שאלה עמית "אין לי מושג" עניתי "יש מצב שאת מחפשת אותה?" שאלה "אבל אבל… טוב" מלמלתי וקמתי, ראיתי אותה מדברת בטלפון.
"רונההה" קראתי "אני בטלפון" סימנה לי.
חטפתי לה אותו ואמרתי "לא יודעת מי אתה אבל אנחנו צריכים ללכת לאכול רונה תחזור אלייך או משהו, ביוש" ניתקתי וצחקתי.
"לאא יעלל מה את דפוקה?! לכי אני עוד מעט יבוא" היא התעצבנה "מה?" שאלתי, חצי צוחקת.
"ראבק שלך… תגידי שאני בשירותים נו אני תיכף באה" אמרה, משכתי בכתפיי ונעמדתי מאחורי התורן, כך שיכולתי לשמוע אותה.
"כן אני פה פשוט יעל חטפה לי את הפלאפון" אמרה, הצד השני דיבר "עידן אני לא שומעת מילה".