קר שם בחוץ פרק 2

פרק שני-מיכל

הייתי צריכה להיות קצינה, זה היה כל כך פשוט, להיות עוד שנה בצבא, לעשות את אותו הדבר בדיוק שאני עושה עד עכשיו ולקבל על זה משכורת אמיתית שכנראה תממן לי את הטיול לאני לא יודעת איפה.
הנני כאן בכנס משתחררים, כנס שאפשר לחלק את הנוכחים בו לשתי קבוצות- אנשים שאין להם מושג מה הם הולכים לעשות בעוד חודש מהיום ואנשים שמאוד רוצים שתירשם אצלם.
תמיד קראתי לנגדים יראי אזרחות, פחדני שחרור וכדומה, ועכשיו אני ניצבת כאן כאחרונת הסיטרואן פלוס כוכב, מתה מפחד מהאזרחות שכל כך ייחלתי לה בשנתיים האחרונות. וזה כולה שנתיים, הבנים והמשוגעות שמשחקות אותה בנים עושים 3 שנים ואני עוד שנייה מקבלת טייטל חדש-"חיילת משוחררת", בעברית -"מחפשת את עצמה". טיילתי לי בין שלל הדוכנים שמבטיחים להפוך אותי למאבטחת או למתדלקת או לתאילנדית בקיבוץ. בסוף נרשמתי לפסיכומטרי כי המוכר היה חתיך, למרות שכבר לפני הצבא עשיתי והוצאתי ציון מספק, לקורס ברמנים כי אמנם אני משתכרת מתירוש אבל זה נשמע מגניב, ולקורס מדריכי טיולים- זה מה שעשיתי בצבא ואמנם שנאתי את התפקיד אבל לטייל זה כיף וזה על הפקדון וזה כסף טוב ומי יודע אולי יצא לי אפילו לראות קצת עולם.
עוד באותו שבוע חזרו אליי שלושת הנודניקים והסבירו לי כל מני דברים שלא היה לי כח להבין, לפסיכומטרי ניתקתי עוד לפני שהשלים משפט, עם הברמן עוד הססתי קצת לפני שאמרתי בנימוס תודה אבל לא תודה אבל דווקא הקטע של ההדרכת טיולים זרם לי…

וכך היא מצאה את עצמה, חצי שנה לאחר מכן על מטוס בדרך לטיול הראשון שלה, עדיין כמתלמדת תחת חסותו של אחד מגדולי מדריכי הטיולים המאורגנים,היא, המדריך ועוד10 זוגות של פנסיונרים צמאים לעשות עכשיו את מה שלא הספיקו כשעבדו כשגידלו ילדים ונכדים כשהיו צעירים. אחרי עוד שני טיולי סטאז' היא תקבל קבוצה משלה,בנתיים היא לומדת את השטח,גם ממקומיים אבל בעיקר ממנו.
היא למדה ממנו המון, שאבה ממנו כל פרט אפשרי על המסלול על האפשרויות שבדרך ועל כל השאר. כמעט 30 שנה היו ביניהם, הוא יכל בקלות להיות אבא שלה ועדיין החלה להרגיש אליו רגשות שלא היא ולא הוא רצו שיהיו ביניהם, אבל הוא נפנף אותה כמו שמנפנפים זבוב מסטייק. בבית חיכתה לו אהבה שלא דועכת כבר 24 שנים, שבקרוב יחגגו חצי יובל ואף לא פעם אחת למיטב ידיעתו עבר ביניהם משהו שיפריע לאהבה הנצחית הזאת. והיא, בתמימותה, חשבה שלא נאה היא בעיניו או ששאלותיה מטרידות את מנוחתו כמקדחה בשלאף שטונדה.
הם ישבו לקפה בעת שהקבוצה בהיקץ ישראליות ,פשטה על אחד מרחובות החניות הנפלאים של שטוקהולם והוא לימד אותה את השיעור האחרון לטיול זה "דונט מיקס ביזנס ויד' פלז'ר, באט איפ יו דו, קיפ דה פילינגס אווי".

שני טיולי הלימוד הנוספים עברו במהירות וללא כל בעיות מיוחדות. היא קיבלה 3 ימי מנוחה עד לטיול הבא, הטיול הראשון שלה כמדריכת הטיולים הצעירה ביותר שידעה הסוכנות שבה עבדה מאז ומעולם , בחורה צעירה שהטיילים הצעירים ביותר יכלו לראות בה את בתם והמבוגרים את נכדתם, "אין מה לעשות" חשבה לעצמה, "לפחות הסיכוי לערבב בין העבודה להנאה הוא די מצומצם".

הטיול עבר בשלום וגם הבא לאחר מכן, תלושי משכורת החלו להגיע ובסוף כל טיול הופתעה מחדש מהטיפ שהשאירו לה הנוסעים שנהנו מהדרכתה המרעננת. מצבה היה טוב מאי פעם, בזמן שבנות גילה מטיילות ומבזבזות את כל כספן, היא רואה עולם, ומרוויחה מזה.
היא לקחה אותם למוזיאונים,לפיורדים,לחנויות אופנה, למסעדות נחשבות, למקומות נסתרים, סיפרה אגדות מקומיות, הזכירה ספרים שעלילתם מתרחשת במקום ועוד מכל מה שיש למדינות סקנדינביה להציע בטיול כוכב של 15 יום.
העונה הגיעה לסיומה וכעת הייתה צריכה להחליט מה הלאה, מכיוון שעדיין לא ידעה מה היא רוצה לעשות עם עצמה ההחלטה לא הייתה קשה במיוחד, רק להחליט על יעד להתמקצע בו ולהתחיל לעבוד. החורף הוא יעד טוב למדינות הטרופיות ומטה כלומר תאילנד אוסטרליה ניו זילנד ארגנטינה ברזיל, כל היעדים האלה שכולם עובדים בשבילם כמה חודשים טובים ולה מממנים כרטיס טיסה ואת כל השהות, אך כמו שאמר פעם מישהו בשיר- לה זה עולה רק בשלווה ובחופש .

ההכנה לקחה כשבועיים. שבועיים שבהם השתתפה כתיירת תחת הדרכתו של מדריך אחר.
כל המקדשים וכל הנחלים וכל השווקים והאיים והקניונים.
הפעם הקהל השתנה במקצת, כעת נראו יותר ויותר משפחות מאשר פנסיונרים ואולם הצליחה בקהל לזהות זוג מבוגרים שכבר הדריכה לפני כחודשיים, בנורווגיה.
כחלק מהעסקה נהנים המטיילים המאורגנים בשבוע של בטן גב באחד מהאיים המדהימים של תאילנד מה שנתן גם לה שבוע חופש.
היא ניצלה את השבוע כדי להיפגש עם חברים מהתיכון שהגיעו לקופאנגן לכבוד הפולמון.
הגיעה לשם יומיים לפני המסיבה הגדולה, פגשה את חבריה שסיפרו לה כמה היא מפספסת בטיול אמיתי ושבדיוק לפני שבוע הם חזרו מנפאל ויש להם תוכניות בדיוק ל48 שעות הקרובות ולאחר מכן לאן שירצו ילכו איש איש לדרכו או כולם ביחד, כי ככה זה בתאילנד, מכירים אנשים בדרך ומטיילים איתם. תחושת ההחמצה עלתה במערכת העיכול שלה אבל לא הספיקה לעבור את הושט וירדה חזרה למעמקי המעי שהבינה שהחוויה שלה שונה לחלוטין ולהם לכולם יש את אותן חוויות. מה שהופך אותה למיוחדת לספונטנית.

המסיבה הייתה ענקית, כל החוף שבצד הזריחה לא הולך לישון ביום שהירח במלוא הדרו.
אין מוכר אחד שלא מבין עברית, ורק מוזיקה מזרחית חסרה ברקע על מנת למנוע בלבול עם אשקלון או טבריה. חצי מהרוקדים, מהשיכורים ,מהמסטולים חצי מהנוכחים על האי הפצפון הזה,ישראלים. היא אף פעם לא הייתה חיית מסיבות, העדיפה בית קפה או פאב, את הגברים בחייה הכירה בדרכים אחרות ואם כבר הכירה מישהו במסיבה זה היה למטרות חד פעמיות בלבד. המסיבה הזאת היא משהו מיוחד,כל כך הרבה אנשים מכל העולם ובעיקר מישראל עוצרים הכל ללילה אחד ורוקדים כאילו היו בילי אליוט באודישן. הישראלים וגם הישראליות בעיקר מחפשים זיווג להעביר איתו את הלילה, רצוי ממוצא שהוא לא מזרח תיכוני.
בבוקר נפרדה מהם וחזרה בהפלגת מעבורת קצרה אל המלון שלה בקוסמוי שם נפשו להם כל המאורגנים תחתיה.הם חווו תאילנד אחרת ממה שחווו חבריה, הם עשו כל יום 3 סוגי מסאג'ים, רבצו בבריכה,קנו מכל הבא ליד,טעמו פירות עם שמות אקזוטים ונחו לקראת שלושת הימים האחרונים והחשובים של הטיול, ימי השופינג בבנגקוק.
היא לא אהבה את בנגקוק, הרחובות הסואנים, הריח שגורם לך להשתעל, הפיח מזיל הדמעות, הצעקות והצפירות מחרישות האזניים והעוני שדוחף אותך להסתכל לו בעיניים, כל החושים מקהים בבנגקוק. היא התגעגעה לקופנהגן ושטוקהולם וכבר ידעה שבקיץ הבא תחזור לשם.