קרחון בליבה

חזקה.
ככה היא אהבה לקרוא לעצמה.
היא לא אהבה כינויים כמו "לב קרח", "חומה לפני ליבה." כמו שהרבה קראו לה.
היא לא קרחון, ואין לה מחסום לפני ליבה.
או שכן?
אחריי הגבר האחרון, היא לא רצתה לדעת אפילו.
אחריי המבט הזה בעיניים, כשגילה לה ששכב עם אישה אחרת, אחריי שלוש שנים של זוגיות..
היא לא הייתה בסדר, והיא ידעה את זה. עמוק בליבה.
אבל אולי..
אולי היה לה טוב לא להיות בסדר?
"ככה אני לא אפגע." חזרה ואמרה.
כי בפעם האחרונה שנפגעה, הרגישה כאילו ליבה הופך לקרח, תרתי משמע.

היית חייב?
או שלא היית חייב?
יכולת לעבור לידה בבר ולא להקדיש לה מחשבה.
יכולת לשבת במקום מרוחק ממנה ולפלרטט עם המלצרית עם החצאית הקצרה.
אבל לא עשית את זה.
הלכת והתיישבת לידה, מסונוור מיופיה. היה משהו בעיניים הירוקות האלה, בעור החיוור והשיער השחור, שסיקרן אותך. לא ידעת מה קרה לה באותה התקופה. לא ידעת עד כמה קשה הקרחון בליבה.
לא הכרת אותה. לא ידעת שהיא תהפוך לאהבת חייך.
"את מתכוונת להגיד לי היי או מה?" שאלת אותה בעדינות.
היא הפנתה אליך את ראשה, ומצמצה. הנמשים בעורה בצבצו באור הניאון הכחול. היא נראתה מדהימה.
"לא חושבת." אמרה.
"את מתכוונת לחייך, או שאני צריך להגיד בדיחה שנונה?"
"הבדיחה הזאת מספיק טובה." וחייכה.
ופשוט היית חייב.
היית חייב להשיג בציפורניים את המספר טלפון שלה נכון?
היית חייב לקחת אותה לדייט הכי מקסים בעולם אה?

"תקשיב, אתה ממש נחמד והכל, אבל אני לא מתאהבת באנשים, אני סיימתי עם זה." אמרה לך בטלפון כשרצית להזמין אותה לדייט שני.
היית קצת בשוק, היא הייתה אתגר, נכון. אבל אתה תצטרך להתאמץ יותר משחשבת.
קרח קשה לנפץ.
"את לא יכולה להחליט שאת לא מתאהבת, זה בלתי נשלט."
"נסה אותי."
"אין בעיה, אאסוף אותך בתשע?"
אתה ידעת, אתה ידעת שאי אפשר לעמוד בפנייך.
לעזאזל, נראת כמו איזה דוגמן מווג.
לא פעם ולא פעמיים אנשים שאלו אותך איזה תחתונים של קלווין קליין דיגמנת.
אבל לא היית סטוציונר נכון? כיבדת בנות. היית ג'נטלמן אמיתי.
כך חשבת, עד שהיא הגיעה.
והיא שינתה אותך.
אז למה פגעת בה?
"אני לעולם לא אפגע בך." אמרת לה מתחת לעץ האשוח, זה היה חג המולד בשעת לילה מאוחרת, רצית להישאר ולהמשיך לאכול איתה עוגיות ג'ינג'ר ולשתות איתה קפה עד השקיעה.
רוח הניפה את שערה, והיא העיפה מבט לחלון ביתה.
היא התבוננה בך, מנסה למצוא משהו שיסגיר את השקר שלך.
"אני לא מאמינה לך, כולם פוגעים בי בסופו של דבר."
ריחמת עלייה טיפה. היא כנראה נפגעה חזק.
שנאת את האידיוט שפגע בה, לא היה לך מושג שבעוד כמה שנים תשנא את עצמך.
ואחריי שנישקת אותה בפעם הזאת, לא יכולת להפסיק. מי היה מאשים אותך? היא הייתה הדבר הכי טוב שקרה בחייך.
וכל בוקר הזכרת לה, שאתה לא תפגע בה.
ולאט לאט, הקרחון התחיל להיעלם.
הלב שלה היה כמו שמש, לידך.
היית גאה בעצמך נכון? שגרמת לה לצאת ממסגרתה. שגרמת לה לאהוב שוב. ששינית אותה.
אבל יותר מהכל, אהבת אותה.
ואתה? פגעת בה.

"אני אידיוט, אני מצטער, שתיתי כל כך הרבה ופשוט.. פשוט לא שלטתי בעצמי!" ניסית להתגבר על קולה כשהיא רצתה שתעוף לה מהבית.
זה היה הבית של שניכם, אבל לא היה אכפת לה.
"תצא מפה, תצא מפה עכשיו." היא זרקה עליך כריות, צלחות..
היא זרקה עליך קרחונים.
היא בכתה כל כך חזק, והיא שנאה אותך.
היא שנאה אותך כל כך.
ואתה יודע למה היא שנאה את עצמה?
כי היא התאהבה בך.
ואתה הבטחת, אתה הבטחת שלא תפגע בה.
התכוונת להציע לה נישואין מתחת לעץ האשוח שבו התנשקתם לראשונה. קנית את הטבעת הכי יפה ויקרה בחנות. אבל לא היה לך אכפת, רצית הכי טוב בשבילה.
אבל היית חייב לצאת עם חברים שלך למועדון הזה נכון? היית חייב.
והיית חייב לשתות שלושה בקבוקים שלמים אה?
והיית חייב.. פשוט היית חייב לבגוד בה.
אתה זוכר בכלל איך קוראים לזונה ששכבת איתה? ככה חשבתי.
"אני בכלל לא אוהב אותה, זה היה רק סקס! אני אוהב רק אותך!" החזקת אותה כדי שלא תברח. ברגע שהיא הסתכלה עלייך בעיניים נפוחות ואדומות, ידעת, שהיא כבר לא תסלח לך.
"אני התאהבתי בך, ואתה פגעת בי."
ובאותם רגעים שהיא השתחררה מאחיזתך ופנתה לחדר השינה, הבנת.
שהקרחון בליבה, לקח מקום בכל גופה.
ומי אשם? רק אתה.