קרוב רחוק פרק 10 נקודת המבט של דמיאן

הדבר הראשון שעשיתי היה לשלוח מכתב לדוכס ליר שלא יעז להפגש עם יולי, לא ידעתי מדוע , אני לא מוכן שהיא תתחתן עם רודף השמלות הזה או יותר גרוע תהיה איתו בפגישה ותתמוסס ממילותיו, ממש לא , כשקיבלתי מכתב חזרה ממנו שאיננו מתכוון לפגוע בחברותנו לעולם וכי יולי היא מחוץ לתחום נרגעתי, יולי בדיוק חזרה ואביה עלה בכעס לחדר העבודה "רק הבוקר הוא רצה לראות את הילדה שלי, וברגע אחד מתחרט?, למה יולי פחות ממנו? הוא ככה משחק ברגשות ?", הוא כעס ובצדק הם עשו את הדרך אליו וכלל לא נפגש איתם , לואיס עדיין אצל מרי וקתרין, מהבנתי מרי נפרדה ממנו בטענה שהוא רודף שמלות ושיולי היא המאהבת שלו , אך לא היה לי זמן לחשוב, לא היום, אני צריך ללכת לראות מפעל מתכת במרכז לונדון, זה היה מפעל לא גדול או מוכר, אך אבי אמר לי שעסק לא נמדד לפי גודלו אלא לפי איכותו וכי הוא סומך על מנהל המפעל , יצאתי לדרכי , פותח את הדף עליו מסורטטת הספינה היא הייתה ענקית , יותר גדולה מכל ספינה שאי פעם בנינו אני לא אכשל אני לא בנוי לכישלון , אני בודק כל חומר שנכנס לספינה בעצמי לא אתן לתוכנית להכשל השקענו המון כספים עליה , ושום דרמה כזאת או אחרת תמנע ממני להצליח, כשהגעתי קיבלה את פניי דיאן אשר מסתבר הינה אשתו של בעל המפעל ועובדת יחד איתו , היא הראתה לי את המפעל הוא לא היה מרשים, מכונות ישנות והדבר שהכי הפחיד אותי היה שהם לא יעמדו בקצב "היכן בעלך?" שאלתי אותה היא הביטה בי "כרגע הוא בנסיעה הוא ציפה מאד לבואך אך צץ משהו משפחתי" היא מלמלה , מראה לי את החוזה "אני מרגיש קצת לא בנוח לשאול אך המפעל מאד קטן האם תהיה מספיק אספקה? " היא כחכחה בגרונה "לאחרונה התחלנו התרחבות, אך המפעל ייצר רק לכם לתקופה בת חמישה חודשים" היא המשיכה מראה לי את סעיף 7 א, היא הייתה נאה , "או דיאנה כנסי " אמרה לפתע דיאן, אשה בת שלושים מהממת ביופייה נכנסה לחדר ומזדה לנו קפה "תרצה משהו נוסף?" היא שאלה אותי ועיניה הביטו בי חזק, כן אותך על המיטה שלי רציתי להגיד "זאת דיאנה היא המזכירה שלנו " אמרה דיאן שתי נשים חזקות חשבתי במוחי דיאן ודיאנה "השמות שלכם דומים " אמרתי בחיוך "כן היא אחיינית של בעלי " המשיכה דיאן "ממש עסק נשי" המשכתי הן צחקקו ונהיו אדומות , דיאן יצאה כששמעה רעש לא ברור מכיוון המכונה הגדולה "כבר אחזור" היא מלמלה והלכה במהירות לכיון המפעל אני ודיאנה נשארנו לבד בחדר ולא היה ניתן להתכחש היא פלרטטה איתי , "תרצי להתלוות אליי למסעדה כאן באזור?" שאלתי היא צחקה "אתה לא צריך להרשים אותי , אפשר ללכת ישר לביתך אלווה את דרכך חזור " היא אמרה מתקרבת לפניי "אתה נראה בוגר לגילך " היא המשיכה מלקקת את שפתה התחתונה "ואת נראת צעירה לגילך" אמרתי לה בחיוך "איך אתה יודע את גילי" הצבעתי לעבר הטבעת שלה "נשואה , אז בטח עברת את ה22 " היא צחקקה "עברתי את ה30 אבל מקסים מצידך" היא אמרה מביטה בטבעת בחיוך "אני אלמנה " היא המשיכה משחקת בטבעת

את מסענו חזור אני ודיאנה העברנו בשתיית שיכר היישר מהבקבוק , היו המון צחקוקים , והיא אף אחזה בידי , ידעתי עליה מספיק כדי להבין שאולי היא תהיה סידור מצויין בשבילי איננה מחפשת אהבה היא רוצה רק חום , ושמזמן לא היה אף אחד בחייה שגרם לה להרגיש חיה , מסתבר שבעלה המנוח נפטר בשנתם השניה לנישואים וכי היא מצרה על כך מאד , וכי היא הייתה חייבת להתחיל לממן את עצמה מאפס, ולכן למדה קרוא וכתוב בגיל מאוחר והחלה לעבוד כמזכירה אצל דודה, כמובן שלא הפסיקה לשבח את המפעל ואת הייצור שלו וחלק קטן במוחי צעק שאולי היא עובדת עליי, וכל זה תכסיס כדי שאחתום איתם על עסקה שגרועה מהכיוון שלי, אך השיכר עשה את שלו ומשחק מקדים של שלוש שעות נסיעה גרם לשכל שלי לעוף מהחלון , המתח המיני היה באוויר והיא הייתה נאה מאד, "הגענו לחשתי לה העיניים שלה הביטו בי בפיתוי "לפניי שנתחיל" היא לחשה מתקרבת לשפתיי "עבר זמן רב מאד מאז שגבר נגע בי אשמח לקצב איטי" היא לחשה, נישקתי את שפתייה ועמד לי חזק "אני מבטיח להיות עדין" אמרתי לה בעודנו מתנשקים בפראות , יצאנו ונכנסנו לבית "תרצי משקה?" שאלתי היא הנהנה ולקחתי אותה לכיוון הטרקלין , אני שומע קולות מאוסים משם והאור דולק, פתחתי את הדלת לואיס שעיניו מלאות דמעות מחזיק חזק בידייה של יולי , יולי הייתה נראת מרוסקת לבנה ומהורהרת היא הביטה בי ובדיאן "אני חייבת ללכת" היא אמרה וראיתי שהיא עוצרת את דמעותיה לואיס רצה ללכת אחריה אך עצרתי אותו מה לעזאזל קרה כאן היום "דיאן אבקש שתי דק' בלבד שיחה עם אחי" אמרתי לדיאן והיא יצאה וסגרה את הדלת , לואיס היה אדום מבכי "מה קרה?" שאלתי "מרי קרתה" הוא לחש בתבוסה "היא מכריחה אותי לבחור בינה לבין יולי אני מרגיש כאילו בין הפטיש לסדן" הוא אמר ועיניו הגדולות שבדרך כלל ממוסגרות בתוך משקפיו היו נראות כואבות כל כך "יולי ואתה רק חברים" לחשתי הוא הנהן "בזמן יחסיי עם מרי קראתי בשמה של יולי" לפתע הוא אמר בלעתי את רוקי "קיימת יחסים עם מרי?" הייתי המום הוא הנהן "אני נוראי " הוא המשיך מכחכח בגרונו "מרי נתנה את עצמה למעני ואני אידיוט " הוא לחש וזה הבהיר לי מה בחירתו והבהיר לי למה יולי נראתה כשם שנראתה "בחרת במרי" הוא הנהן "יולי הסתכלה עליי כאילו אני מפלצת , שאני בורק 10 שנות חברות הכי טובה לפח בגלל אשה" הוא אמר "אל תשכח שגם יולי אשה אני מבין לליבה של מרי " אמרתי אך משהו אגואיסטי חייתי צרח לי במוח שזהו לעולם לא אקנא יותר , לואיס ויולי לעולם לא יהיו יחד , הוא לא רואה בה אשה, "סליחה?" לפתע אני שומע , דיאן נכנסה לחדר "אם הגעתי בזמן לא מתאים אמצא דרך אחרת לחזור "לא דיאן את מוזמנת ללון באחד החדרים מחר אלווה אותך בחזרה אני מתנצל על התזמון" אמרתי לה היא הנהנה ואמרה תודה, צלצלתי למשרת הוא הגיע ולקח את דיאן לחדר אורחים נוסף אמרתי לו לדאוג לה , לואיס נראה מובס "אני הולך למרי" הוא מלמל "אני לא יכול להמשיך להתאכסן כאן עם יולי מרי רואה את זה בעין לא יפה " אמר לפתע לואיס "קתרין דיברה איתי גם אני הולך להציע למרי להתחתן בקרוב מאד" הוא המשיך וליבי נחמץ "תביא את זה ליולי " הוא אמר לפתע אני מביט בשיר ישן שלי , או כמו שהשם הבדוי "אדי המשורר" "היא תמיד אהבה את השיר הזה" הוא אמר "תגיד לה שאני מצטער" הוא אסף את מעילו ונתן לי חיבוק ביין אחים הוא עשה את בחירתו אמרתי לעצמי

אני עומד מחוץ לדלתה של יולי , יכולתי לשמוע אותה בוכה ברעש שמרעיד קירות , הייתי בלבטה האם לנקוש , אני ויולי לא בדיוק מסתדרים בלשון המעטה אך קול הבכי שלה שבר לי משהו בפנים , נשבר לה הלב עכשיו , בזה הרגע , נקשתי , אך היה נראה שהיא לא שמעה , פתחתי את הדלת "יולי?" קראתי עיניים שחורות מביטות בי בפליאה , היא קיוותה שזה לואיס , דמעה ענקית הדומה ליהלום נפלה מעינה הימנית וראיתי בעיניה את השאלות שרצות במוחה למה לא היא ? מה היא שונה ממרי? האם היא לא יפה? למה לואיס לא בחר בה? האם כל מה שהיה בניהם זה שקר? "יהיה בסדר את לא הראשונה שנשבר לה הלב " אמרתי לה , היא הייתה המומה ממילותיי "לא נשבר לי הלב" היא לחשה "הוא השאיר לך משהו " אמרתי וליבי כאב כל כך לראות אותה ככה, אך זה שהייתה לה תקווה היא טיפשית , אמרתי לה מההתחלה שהיא לא במעמד שלנו שלואיס לא שלה , והיא סטרה לי בחצפונתה שכל מה שעשיתי היה לומר לה את האמת , היא נעמדה זקוף עכשיו ראיתי שהיא בכותנת לילה , זאת שהיא שחתה איתה בערב ההוא באגם , בלעתי את רוקי ומשהו במכנסיי התעורר היא התקרבה ולקחה את הדף מידיי , עיניה קראו אותו בשקיקה וצחקוק קצר נפלט מבין הבכי שלה , ואני הארור שאני לא מביט להפסיק בגופה זה לא הזמן , היא ככה שבורת לב ואני חושב מחשבות אסורות ידעתי איזה שיר הוא השאיר לה זה נקרא געגוע – לו יכולתי לספר מהו אושר ,
היה זה את ,
געגוע למבט,
למילה,
לו יכולתי לציר מהו אושר ,
הייתי מצייר
אותך
געגוע למילה
למבט
היה זה שיר לאמי שנפטרה חודשיים לאחר מותה . יולי הביטה בי "אתה ידעת , הכרת לו את הארורה הזאת " היא אמרה לי ומשכה באפה , רוח מהחלון נכנסה והייתי מאד מודע לכך שיולי בלי חזיה הלכתי לסגור את החלון הארור שמכניס בי מחשבות דוחות כלפיה , "הוא אוהב אותה יולי, יום יבוא וגם את תמשיכי הלאה" היא שמה את שיערה מאחורי אוזנה "אני שונאת אותך ואותו ואותה " היא אמרה בכעס , והלב שלי נמחץ לשניים