קרב אריות פרק 8♥
אלומה מאיה הוכתה בתדהמה , איך יכול להיות שאלינור רוזלמן אכן חייה? היא הביטה בה שוב ושוב , לא האמינה שהגורל מפגיש אותה עם אותה האישה שכתבה את המכתב לאביה , עומר רוזלמן.
" הכול בסדר?" שאלה אלינור כשראתה שהיא עדיין לא קולטת שהיא עומדת מולה.
" סליחה , איך את יודעת איך קוראים לי?" שאלה בחיוך סקרן והיא הרגישה כאילו היא עומדת להתעלף.
" אני זוכרת היטב אותך ואת אימא שלך , הסיפור שלי מסובך ואני לא יודעת מאיפה אני אמורה להתחיל מהקל אל הכבד.." הרהרה בקול ולקחה קצת זמן כדי לעבד את המחשבות שחלפו במוחה.
"עדיף שתתחילי מהקל, יש לי סבלנות!" אמרה אלומה מאיה באורך רוח וקשרה את סוויטי אל העץ והתיישבה ליד אלינור.
" טוב, אז בערך לפני הרבה שנים , הרבה חושבים שהשארתי מכתב לפני שעזבתי.
אנשים שילמו טוב לעומר כדי שאפנה את השטח כדי שהוא יוכל לחיות את החיים שלו בשקט." היא אמרה , מנסה לא לתת לבכי להשתלט עליה יותר מדי.
" אני לא מבינה, אבא שלי באמת שילם לאנשים כדי שתעלמי מחייו?" שאלה בזעזוע תוך כדי שהיא שקעה במחשבות על אבא שמעולם לא הכירה או שהיא חשבה שהיא יודעת עליו טוב.
התגלתה לפניה תמונה די ברורה אך די אכזרית על איך שאבא שלה תיכנן צעד אחר צעד את היעלמותה
הטרגית של אלינור , היא לא האמינה לאמת שעומדת מאחורי המכתב של אלינור.
" כן , הוא שילם להם כדי שאסתלק מדרכו." אמרה אלינור והדמעות זרמו להן חופשי.
הפעם היא לא מחתה אותן , היא קיוותה שלסיפור העצוב הזה יהיה סוף טוב לבסוף.
" מה הדבר הכבד?" שאלה אלומה מאיה , יצר הסקרנות חזר והכה בה שוב.
" שהסבל שלי לא נחתם ברגע שנעלמתי , גם מאיימים עליי שאם לא אשלם את החובות שאני צריכה לשלם לאבא שלך , אאבד את הדבר היחיד שיש לי בחיים האלה : הילדים שלי." אמרה אלינור בקול שבור , היא קמה בקושי , אלומה מאיה הבחינה בקשייה וניגשה להציע את עזרתה.
ברגע שהיא קמה על רגליה , היא התעלפה כי היא הרגישה שהיא לא יכולה להתמודד עם כל מה שקורה מסביבה לבדה.
המשך יבוא….
תגובות (0)