קרב אריות פרק 4
בעוד אלומה מאיה המשיכה ללכת בדרך הביתה , היא הבחינה במכונית מסוג פ'יגו חונה לצד המדרכה סמוך לוילת הים בה היא התגוררה עם אביה ואמה , היא תהתה מי זה בא להוריה מאוחר בלילה.
הוא היה מלווה בשני ילדיו התאומים, בן ובת . הם בכלל לא היו דומים האחד לשנייה. היא נזכרה שלאח הבכור שלה קוראים ניצן , זו הפעם הראשונה שהיא ראתה אותו לאחר הרבה שנים רבות.
היא הציצה אל מעבר לכתפה , מנסה לעקוב אחרי ניצן שנכנס לחדר העבודה של אביו , עומר שגם היה האבא שלה.
הוא סגר אחריו את הדלת , אלומה מאיה חשבה לעצמה על מה יש להם לדבר כל כך הרבה.
היא פנתה לצעוד לעבר החדר שלה בקומה העליונה , היא שמעה קולות של בכי , זה בא מהכיוון של המשרד שבו אביה עבד.
כשהיא הפנתה את מבטה לעבר הקול, היא גילתה שזה היה אחד מילדיו של ניצן שאיבד כבר את סבלנותו.
אדם היה עם עיניים סקרניות ומלאות שמחה , שתמיד אהב למשוך את תשומת הלב של כולם.
היא התקרבה אליו כשחיוך אימהי מלא אמפתיה נפרש על פניה , רכנה לעברו והביטה בו כמה דקות מספר.
לאחר מכן היא אמרה לו , " עוד מעט אבא שלך יבוא , איך קוראים לך, חמוד?" שאלה אלומה בקול רך וקטיפתי.
" אדם." ענה אדם בן החמש , כיוון שזאת הפעם הראשונה שראה את אלומה , הוא אכן דיבר איתה בחופשיות , ללא מעצורים.
" מתי הפגישה תסתיים?" שאל בחוסר סבלנות.
" מה דעתך שאשים לך סרט בסלון?" שאלה אלומה , כבר היא הרגישה שתכף הרעיונות נגמרים לה איך היא יכולה להעסיק ילד משועמם.
מעולם היא לא ידעה להתנהל עם ילדים כי היא הייתה ילדה בעצמה.
" כן! כן! כן! תשימי לי סרט." קפץ אדם וחיכה שאלומה תשים לו סרט בטלויזיה.
בדיוק אז ניצן יצא מהפגישה עם אביו , ואז הוא הבחין שאדם ישב עם אישה שהייתה בשנות העשרים פלוס בחייה.
" אדם בוא , הולכים הביתה!" אמר ניצן בקול יבש וציפתה שהילד יציית למה שהוא אומר.
" חכה שנייה היא אמרה שהיא תשים לי סרט." התעקש הילד ולא התכוון להצטרף לאביו כדי שהם יחזרו הביתה ביחד.
" הסרט יחכה , קדימה אתה בא או לא?" ניצן כבר היה בשלב שהוא כמעט איבד את הסבלנות.
לפני שהוא הספיק ללכת משם , אלומה מאיה קמה ממקומה בנחישות , ניגשה אל עומר כשהיא מתבוננת בניצן במבטים חוזרים ונשנים.
" אבא , אני רוצה לדעת למה שיקרת לי," אמרה ברוגז ולחיה התמלאו בסומק.
" אבא , מי זאת?" שאל ניצן בקול מופתע.
ניצן לא הבין למה האישה הזאת קוראת לו " אבא." הוא הרגיש שהמתח רק הולך וגובר.
המשך יבוא…
תגובות (0)