קרב אריות פרק 14

שקט מתוח השתרר למשך כמה רגעים , אף מהם לא העז באמת לפצות את הפה.
" מתי חשבת לספר לי את האמת? " התרעם ניצן ולא הבין למה עומר, אביו לא סיפר לו על אודות הבת שנולדה מחוץ לנישואים.
" פחדתי לדבר , פחדתי מהאמת וכל העת הזאת ניסיתי ואני עדיין מנסה שלא לברוח אבל החיים היו יותר חזקים מאיתנו, הם מחביאים בתוכם רגעים מרגשים . בהמשך אבוא לאחוזה ואדבר עם שאר אחיך על כך שיש להם אחות למחצה." אמר עומר וחייך למרות שבתוך תוכו הוא רצה מאוד לבכות.
" ממה פחדת בדיוק?" הקשה ניצן , "במשך הרבה שנים שיקרת לא רק לי , אלא גם להראל. " פירק ניצן את תסכוליו על אדם הלא נכון , כל השנים הללו הוא היה צריך הרבה כוחות , הוא עשה מעל ומעבר למען המשפחה החדשה שיש לו עכשיו.
ניצן עשה פנה אחורה ועזב את המשרד . הוא כל כך כעס על אבא שלו.
הוא לא הבין למה הוא הסתיר מהם את העובדה שיש להם אחות , כשהוא ראה את אלומה מאיה חולפת ליד הדלת, הראל כבר לא היה שם . אולי הוא חזר הביתה בלעדיו, עכשיו הוא מבין למה אמרו שהיא הייתה דומה לאבא שלו כמעט שתי טיפות מיים.
" את אלומה מאיה?" שאל בהתרגשות ואינו מאמין שהוא ראה אותה בוילת הים שבו התגורר אביו עם אשתו החדשה.
" אכן," ענתה בשמחה, היא הסתכלה עליו ממושכות.
" אני ניצן ." הוא אמר ,סוקר אותה מכף רגל עד ראש. הוא בכלל לא מאמין לספקות , אז זאת הבחורה שמוצאת חן בעיני הראל , אחת גבוהה ובהירת פנים , בדיוק הטעם שלו. הוא שנא את הבנות שהוא יצא איתן , הן מרחו את עצמן באיפור מעושן. הראל אוהב בנות שמעדיפות להיראות טבעי.
ניצן תהה אם אי פעם הוא יוכל להתגרש מאשתו.
הוא ידע שאסור לו , אבל הוא לא היה מסוגל לזהות אם מדובר באהבה או ברגש אחר.
"הכרת את אלינור?" שאל לפתע , הוא בכלל לא התכוון לשאול את השאלה הזו.
" למעשה אני מכירה אותה , נפגשנו. אימא שלך חיה." המילים יצאו מפיה שלא בכוונה. " אבא שלך קשור למכתב שהיא השאירה. היא לא באמת כתבה אותו, אנשים שילמו לה הרבה כסף כדי שתסכים לעזוב אתכם תחת השגחתו ." אמרה אלומה מאיה בנימה דרמטית.
" מה את אומרת?" אפילו ניצן לא הצליח להיראות רציני כאשר הוא היה בהלם גמור.
" אימא שלכם מעולם לא עזבה אתכם." אזרה אלומה מאיה אומץ וסיפרה לניצן את כל האמת שמאחורי המכתב המסתורי של אלינור.
הראל הפתיע אותה מאחור , הוא לא האמין למשמע אוזניו.
אלומה מאיה עמדה במקומה , מה היא תגיד עכשיו?
הרי כל זה קרה בגלל שזה נפלט מפיה ממש בטעות.
המשך יבוא…