קצת מהכל- פרק 8

בבוקר יום חמישי התעוררתי לעוד בוקר רגיל לגמרי. הכנתי לי קפה, ישבתי ונשנשתי איזה עוגת הבית שאמא קנתה אתמול או אבא, ואז יצאתי לבית הספר. לא היה לי כוח להדליק את האינטרנט כדי לשמוע מה עבר על כל אחד, השארתי את הטלפון על מצב של השתק, פשוט לא היה לי כוח לאף אחד. הייתי עייפה לאללה, הרגשתי את העייפות מכל השבוע נוחתת עליי. כמה דקות לפני הכניסה לבית הספר שתיתי מים מהבקבוק ונכנסתי לפאזה חדשה כי אין סיכוי שליה אמסלם לא מגיעה מתוקתקת ומספיק ערנית להמשך היום. אני כל היום על מסכות.
" בוקר טוב " שמעתי מאחוריי אחרי שנכנסתי בשער.
" מה קורה? " שאלתי את ליאב, אחד הידידים שלי.
" ממש סבבה, די משעמם והגעתי מוקדם וחיפשתי מה לעשות אז פשוט ארבתי לאנשים בשער ".
" סטוקר " אמרתי בצחוק והוא התחיל ללכת איתי לכיוון הלוקרים.
" איך המכה? " הוא שאל.
" עד אלייך הגיעה השמועה.. יפה יפה ".
" שמועות מתפשטות מהר בבית הספר הזה, בעיקר כשמדובר בליה אמסלם ".
" מחמיא לי על הבוקר, זה נחמד.. ".
" אפרופו מחמיא, איפה מעיין? ".
" והקשר בין מחמיא לבין מעיין הוא? " שאלתי כשסיימתי לסובב את קוד המנעול של הלוקר ופתחתי אותו.
" כוסית אחושרלוע " הוא אמר בצחוק קטן.
" איכ איזה ביטוי מגעיל " נאנחתי.
" כוסית או אחושלרלוע? ".
" שניהם יא דפקט " אמרתי בצחוק. הוא חייך אליי ונשענן מולי על אחד הלוקרים.
" אז מה? " הוא שאל.
" אז מה? ".
" מה התוכניות להיום? בדרך כלל יוצאים בחמישי לפארק ".
" היום אני לא אבוא " אמרתי בחיוך קטן, " יש לי תוכנית אחרת ".
" משהו שאמור לעניין אותי? ".
" לא.. " חייכתי אליו בצחוק והלכתי לכיוון הכיתה. התיק היה די כבד ורציתי להניח אותו כדי להקל על המשקל שעל הגב שלי.
" דייט? " הוא שאל מופתע.
" אתה מהיר.. ".
" ליה אמסלם יוצאת לדייט? ".
" פעם שנייה כבר שאתה משתמש בשם המלא שלי כתירוץ, תגוון קצת ".
" בואנה מה יש לך על הבוקר? ".
" נפגעת? " שאלתי עצובה קצת.
" לא פשוט.. סתם את קרה קצת.. ".
" זה די רגיל, זה הצחוקים שלנו, לרדת אחד על השני אבל מאהבה, אתה לא זוכר? ".
" לא דיברנו איזה שבוע.. ".
" כי נעלמת בפאקינג מגמת ביולוגיה, איך אתה מצפה שניצור איתך קשר כשאתה חוקר כל כך הרבה דברים ובזמן הפנוי שלך בבית אתה ישן? ".
" יש דרכים ויש דרכים " הוא אמר לי בצחוק ונכנסנו לכיתה. כמה אנשים ישבו שם והסתובבו וחייכו אליי כשנכנסתי לכיתה. את מעיין ונועה עוד לא מצאתי, בטח מתאפרות ויגיעו בשנייה האחרונה לפני הצלצול.
" מצטערת, אני מבטיחה להשתדל ליצור איתך יותר קשר " אמרתי לו בחיוך ובדיוק הטלפון שלו צלצל. " חייב לענות, נדבר " הוא אמר, נשק לי בלחי ואני נשארתי לבד בכיתה. האמת שישבתי בכיתה והנחתי את הראש על התיק, הייתי עייפה מידי למחשבות. כששמעתי את הצלצול כבר הרמתי את הראש. החברות שלי עדיין לא היו בכיתה, טוב הן תמיד מגיעות שתי דקות אחרי זה, והן באמת הגיעו. הן התחילו לשאול איפה הייתי, למה לא עניתי, מה קורה לי, ואני אמרתי שהייתי עייפה מידי ולא היה לי כוח לכלום. אחרי זה הן שתקו.
בהפסקה ראיתי את עידו יושב לפני הקיוסק עם כמה דפים. ניגשתי אליו ושאלתי אותו מה קורה והתיישבתי, כן בלי הזמנה. הוא היה נראה מחויך דווקא. הוא אמר שהוא עבד הרבה אתמול על הכתבה ושיש לו כבר טיוטה ראשונה. ביקשתי ממנו לראות אותה והוא אמר שהוא מוכן להראות לי רק את המוצר הסופי, אבל שזה אמור להיות מוכן ביום ראשון. בהמשך השיחה שאלתי אותו אם אחותו הקטנה לומדת פה בבית הספר, והוא אמר לי שכן ושאל איך אני יודעת. אמרתי לו שראיתי אותו יושב עם מישהי קטנה ממנו, שהייתה נראית ממש דומה לו וניחשתי שזו אחותו. הוא צחק. הוא היה כל כך קליל בשיחה הזו, לא היה נראה שמפריע לו שהוא מדבר איתי, בעבר זה היה מפריע לו.
" יש לי עוד צילומים הפעם לקטלוג הרגיל ביום ראשון, תרצה עוד שיחה או משהו? ".
" נשמע מפתה אבל אני אוותר " הוא צחק.
" סיבה מיוחדת? ".
" אני לא ממש יכול.. כאילו גם אני מרגיש רע עם זה שאני אבוא בלי הזמנה ובכל מקרה זה כבר אמור להיות גמור. אני מבטיח לא להסתובב יותר בסטים של הצילומים שלך ".
" אוקיי.. " נאנחתי.
" אני מלא זמן רציתי לשאול אותך משהו.. " הוא אמר לי ברגע של רצינות אבל בדיוק באותו רגע הגיע עמרי למקום בו ישבתי.
" היי " הוא אמר.
" היי " אמרתי לו בחזרה, ואז הוא אמר גם היי חטוף לכיוון עידו.
" אנחנו די באמצע משהו " אמרתי ועידו הסתכל עליי מופתע, " אפשר לדבר אחר כך? " שאלתי.
" הפסקה הבאה את איתי " הוא אמר בחיוך.
" סבבה לגמרי " אמרתי לו, הוא התכופף כדי לתת לי נשיקה קטנה בלחי ואז פנה לדרכו.
" את באמת מעדיפה לדבר איתי ולא עם עמרי דרעי? " שאל עידו מופתע.
" אתה היית קודם בשיחה והשיחה הזו מעניינת ובדיוק שאלת פה משהו, נראה לך שאני אעדיף לדבר עם הפוץ הזה? ".
" את לא מחבבת אותו הא? ".
" זה בלשון המעטה.. אני לא יודעת. אני לא שונאת אנשים פשוט את האופי שלו אני קצת לא אוהבת אז אני טיפה צבועה, אבל הרבה פעמים אני צבועה בחיים שלי ".
" איתי גם? " הוא שאל.
" איתך לא " אמרתי לו בחיוך גדול והשיחה המשיכה.
" רציתי לשאול אותך אם מעניין לך לבוא לפגישה של קבוצת הפיילוט לעיתון " הוא אמר לי בסופו של דבר.
" סליחה? " שאלתי לא מבינה.
" שאלתי אם.. ".
" אני הבנתי מה שאלת " אמרתי בצחוק, " פשוט אני? זה ממש לא אני.. גם לא מתאים לי ".
" את זוכרת מה אמרת לי בצילומים? " הוא שאל ואני הנהנתי הנהון לא בטוח, " בקיצור שאלת אותי אם השאלות שלי אני המצאתי אותן, ואמרתי לך שכן ואמרת שאת חושבת שהן לא מעניינות כל כך ושצריך לפנות לשאלות מסוימות כשמדברים על נושא מסוים. בקצרה- פשוט נראה לי מאוד מתאים לך לעבוד בכזו מסגרת ". לקחתי כמה שניות של מחשבה. זה נכון מה שהוא אומר, אבל מה לי ולעבודת שטח ולהיות האדם שמאחורי הכתבה? אני רגילה להיות זו שמופיעה בעיתון כנושא לא ככותב. אבל מעניין יהיה להתנסות בדבר הזה.
" אני ידועה בתור אחת שלא פוסלת מראש. מתי המפגש הראשון? ".
" אני מגיש את הכתבה כמו שאת יודעת ביום ראשון ובגלל זה אני אביא לך גם את התוצר המוגמר. מבטיח לך שאני אדבר שם עם האנשים ואחזור עם תשובה ".
" נשמע מקסים " אמרתי לו בחיוך קטן. אספנו את הדברים שלנו כשנשמע הצלצול. הוא ליווה אותי לכיתה ואז פנה לדרכו. יש משהו מיוחד בקסם של אנשים ביישנים.