קצת מהכל- פרק 6

הגעתי הביתה. פתחתי את הדלת ואבא שלי בדיוק היה במטבח. שאלתי אותו למה הוא בבית והוא אמר שהוא לקח יום חופש כי מחר יש לו פגישה חשובה שהוא צריך להיות סופר מוכן עבורה. התקרבתי אליו ואמרתי לו שמישהו נתן לי היום בטעות אגרוף והוא רצה לצאת עליו ולהרביץ לו, אבל הרגעתי אותו שהכל בסדר. אמרתי לו שאני הולכת לישון קצת כי חטפתי זעזוע ואני קצת מסוחררת. הוא נתן לי כוס מים וביקש ממני לשתות את כולה עכשיו. שתיתי אותה במהירות. הוא נישק לי על המצח ואמר שהוא יהיה בחדר. עליתי לחדר, נשכבתי על המיטה ונרדמתי.
בשעה ארבע התעוררתי. הכנתי לי צלחת מהאוכל שאבא בישל והתיישבתי מול הטלוויזיה. צלצול בדלת, ניגשתי לפתוח. שליח עמד עם פרחים בידו. " ליה אמסלם? " הוא שאל. " כן " עניתי. " תחתמי לי רק כאן " הוא אמר ואני חתמתי את החתימה המגניבה שנועה המציאה לי. הוא נתן לי את הפרחים וקראתי את הפתק.
" הרגשתי צורך עז לשלוח לך פרחים, אל תחשבי שאני קיטשי מידי זה לא קרה הרבה. מחכה כבר לראות אותך, יואב ". כמעט נמסתי מול הפרחים. הוצאתי אותם מהצלופן והכנסתי לאגרטל שהיה במטבח. ישבתי כמה דקות ובהיתי בהם. נשכבתי על הספה מול הטלוויזיה עם עוד מים ונחתי. עוד דפיקה בדלת הייתה אחרי שעה בערך.
" אני מבין שהגעתי לכתובת הנכונה " אמר רוי.
" שלום למודאג ".
" איך את? " הוא שאל.
" בוא תיכנס.. " אמרתי לו והוא נכנס פנימה, " לא באמת חשבתי שתבוא ".
" אני אוכל את עצמי על המכה שנתתי לך ".
" מתי תירגע? " שאלתי אותו, " אני בסדר קצת כאב ועבר. ישנתי עכשיו אז גם את הסחרחורת אני לא ממש מרגישה. דואגת לשתות מים וחוזרת לשגרה. מה בכלל קרה בינך לבין השני? ".
" סתם עזבי זה לא חשוב " הוא אמר וסקר את הבית שלי, " בית יפה יש לך ".
" תודה " אמרתי בחיוך, " תשתה משהו? ".
" לא תודה " הוא אמר.
" מי אתה בכלל? לא ראיתי אותך בבית הספר ".
" מכירה אנשים מי"א? ".
" אתה בי"א? אתה נראה שבשכבה שלי.. ".
" אז לא " הוא צחק, " אבל אני מהגדולים ".
" הבנתי.. רוצה סיור בבית? ".
" לא אכפת לי " הוא אמר בצחוק. הראיתי לו את כל הבית ולבסוף התיישבנו בחדר שלי. הוא עבר על הדיסקים שלי, בחן אותם. " איכותית את " הוא פנה אליי בחיוך. " במוסיקה כן " אמרתי בצחוק, " זה מה שמרגיע אותי ".
" מכיר את זה " הוא נאנח והתיישב מולי על הכיסא שלי.
" לא מעניין פה או משהו.. " אמרתי לו, " לא היית צריך לבוא, גם טלפון היה מספיק ".
" את שוכחת שאת הכתובת שלך ידעתי ואת מספר הטלפון שלך אין לי, אז יש רק דבר אחד שיכולתי לעשות ".
" בכל מקרה תודה על הדאגה " אמרתי לו והוא המשיך לחקור לי את החדר. הוא הסתכל על לוח המודעות שלי, היו תלויות שם כמה תמונות מהקמפיינים בשנה ומשהו האחרונות. " זו את? " הוא שאל והצביע על תמונה. אני קמתי מהמיטה והתקרבתי אליו.
" כן למה? ".
" את שונה מעצמך.. " הוא אמר.
" באמת? " שאלתי.
" את מדגמנת? וואו יפה לך ".
" למה שונה מעצמי? ".
" לא יודע.. משהו בתמונות קצת שונה מהיופי שלך במציאות ". חייכתי חיוך קטן.
" על כל התמונות עוברים בפוטושופ אבל לא אמור להיות שינוי כל כך גדול… ".
" את נהנית מזה? " הוא שאל.
" בדרך כלל כן, לפעמים אין לי כוח ואז אני מזכירה לעצמי שזה כסף ושזו העבודה שלי ".
" את מאלה שאוכלות רק סלט? ".
" ממש לא " צחקתי, " אני שונאת חסה ".
" יפה יפה, בנאדם הגיוני את ". צחקתי. השיחה איתו השתחררה קצת, הוא נהיה יותר רגוע מהמכה שהוא נתן לי בצהריים. הטלפון שלי צלצל. " סליחה שנייה " אמרתי לו והוא הנהן וחיך אליי. 'יואב' הופיע לי על הצג של הטלפון.
" היי " אמרתי בחיוך.
" מחר בשמונה אני אוסף אותך? ".
" מה? מחר? מה? " שאלתי אותו לא מפוקסת.
" מחר בשמונה אני בא לאסוף אותך? כן או לא? " הוא שאל.
" איזה יום מחר? ".
" חמישי " הוא אמר.
" לא אמורות להיות לי תוכניות, אבל אני לומדת בשישי ".
" אם אני מחזיר הביתה באיזה אחת או שתיים, זה בסדר? " הוא שאל.
" אפילו ארבע " אמרתי לו בצחוק, " אני יכולה לחיות על שלוש וחצי שעות שינה, בעיקר אם זה יום קצר ".
" סבבה קבענו, מת לראות אותך ".
" גם אני " אמרתי בחיוך, " ביי ".
" ביי מותק " הוא אמר והשיחה התנתקה. " חבר שלך? " שאל רוי. " לא, ידיד שלי " אמרתי לו בחיוך והשיחה שלנו חזרה למסלולה.