קצת מהכל- פרק 4

" תגידי לי את נורמלית? אני רגילה לשיחות שלנו, איפה היית אתמול? " שאלתה אותי נועה ביום למחרת בהפסקה.
" דייט " אמרתי לה כאילו זה רגיל אצלי.
" מישהו אשכרה הצליח להוציא את ליה אמסלם לדייט? ".
" זה די פשוט כשחושבים על זה, פשוט צריך קסם ".
" אם מדברים על קסם.. " היא אמרה והפנתה את מבטה לעמרי. עמרי היה חלק מהחבורה שלנו, לא שלי ולו הייתה שיחה רצינית כל כך אבל ככה זה.
" אוי את מאוהבת " לשחתי לה.
" את לא שמעת את זה ממני " היא אמרה והוא בדיוק ניגש למעיין שישבה לידנו. הוא דיבר איתה בקטנה ואז העביר את מבטו אלינו וחייך. נראה היה שהוא סוקר אותנו מכף רגל ועד ראש, שיהיה לו בכיף.. מרחוק ראיתי את עידו יושב עם כמה חברים באיזה ספסל אחד. בדקתי מה השעה והחלטתי שיש לי כמה דקות לבדוק אם הוא הצליח בכתבה, העבודה שלי תמיד מעניינת אותי, או יותר נכון הביקורת מעניינת אותי. אמרתי לנועה שאני הולכת והיא לא הבינה לאן. אמרתי לה שזה בענייני עבודה והיא נרגעה. קמתי וניגשתי לשולחן שלהם.
" עידו " קראתי כשהייתי קרובה אליהם. הוא הרים את ראשו אליי ולא הבין למה אני מדברת איתו. שאר החברים שלו סתם בהו בי כמו אין להם דבר יותר טוב לעשות. " תירגעו מה אתם בוהים " פניתי אליהם בצחוק, " איך הכתבה? " שאלתי מתעניינת.
" העליתי אותה אתמול על המחשב " הוא אמר רגוע, " אני צריך לעבור, לערוך ולעצב אותה ואני אשלח לך אותה כשהיא תהיה מוכנה, רוצה? ".
" בטח " אמרתי בחיוך, " תדפיס אותה או משהו ותביא לי אותה לבית הספר. אפשרי? ".
" בוודאי " הוא אמר. החברים שלו הסתכלו עליי בסוג של הערצה.
" תגידו הכל בסדר? " פניתי אליהם לא מבינה.
" למה את מתכוונת? " פנה בחזרה אחד מהם.
" סתם.. " נאנחתי, " לא חשוב. אתה רוצה את המספר שלי כדי שיהיה לך לעדכן אותי? " שאלתי את עידו. " בטח שהוא רוצה " קפץ אחד מהם וענה במקומו. עידו צחק וגם אני. הוא העביר לי את הנייד שלו ורשמתי שם את השם שלי. הקלילות שלו הרגיעה אותי. הוא צחק ואמר עם שפתיו בלי קול 'נדבר' כדי שהחברים שלו לא יתחילו לצחוק או משהו. שמחתי שיש לו קצת יותר ביטחון לדבר איתי.
נכנסתי בחזרה למסדרון בית הספר וקלטתי את נועה ומעיין. מה גם קלטתי איזה שניים מתווכחים ליד הלוקרים. התקדמתי לעבר החברות ובדיוק אחד מהם דחף את השני. התחילו המכות והדחיפות הרגילות ואחד הילדים נדחף לכיווני. הילד השני התקרב והיה בדרך לתת לו אגרוף אבל אותו הילד שנתקע בי הוריד את ראשו כדי להימלט מהאגרוף ואני זו שחטפתי אותו במקומו. בשנייה נפלתי לרצפה ושמעתי את מעיין ונועה רצות, העקבים שלהן אלה, שיהיו בריאות. גם שני הילדים עצרו ונעמדו מעליי. הרגשתי את הפנים שלי נושמות מעצמן, הכאב שיתק אותי. הרגשתי גם דם שמתחיל לרדת מהאף.
" בפעם הבאה תיזהר אידיוט " שמעתי את מעיין צועקת, היא כרגיל זו שמרימה את הקול. הילד התכופף אליי כדי לראות את מצבי. " נו מה נהיתה פה המולה? תתרחקו תתנו לה לנשום " אמרה מעיין. הצלצול נשמע ורבים מהילדים התפזרו לכיתות.
" בואי תנסי לקום " אמרה נועה. אני ניסיתי לאט לאט. קמתי לישיבה והסתכלתי על הרצפה. היו שם כמה כתמי דם.
" היי.. " פנה אליי הילד המכה, " אני.. אני ממש מצטער " הוא אמר והסתכל לי עמוק לתוך העיניים.
" זה בסדר.. " ניסיתי לצאת נחמדה, " אני אתמודד ".
" לא זה לא בסדר " הוא התעצבן, " זה לא היה צריך לצאת ככה ".
" נועה מעיין לכו לכיתה, אני אלך לאחות. וגם אתה אה.. ".
" רוי.. ואי לא הולך לשום מקום עד שאני יודע שאת בסדר ".
" מה נהיית ג'נטלמן? מחטיף אגרוף ואז נהיה נסיך? " אמרה מעין.
" עזבי את זה נו , רק תנו לי לבדוק עד כמה זה חמור. שתיכן, לכיתות " אמרתי בחיוך, " ואם אתה רוצה לעזור לך לכיתה ללמוד, אני מסתדרת לבד " אמרתי והתחלתי ללכת לכיוון האחות. " אוהבות אותך " צעקו הבנות ושמעתי שהן נכנסות לכיתה. מרוי לא שמעתי מה הוא עשה לכמה רגעים כשהגב שלי היה מופנה אליו. שמעתי אותו מתחיל לצעוד לאט לאט לעבר הכיוון שלי. הסתובבתי אליו.
" אני ילדה גדולה " אמרתי ונגעתי בפרצוף שלי. " לך ". הרגשתי סחרחורת איומה ונשענתי על הלוקרים שהיו מצד שמאל שלי. עוד כמה שניות את בחדר האחות, הרגעתי את עצמי.
" את חטפת חתיכת זעזוע " הוא נאנח, " את בקושי הולכת ".
" אני מתחננת בפנייך, לך " אמרתי והסתכלת עליו. הוא צעד במהירות לפניי והלך לחדר האחות. הדבקתי את צעדיו והלכתי גם אני. הוא פתח לי את הדלת ואני נכנסתי. " אמא זה באשמתי " הוא אמר, " טפלי בה טוב ", ואני הסתכלתי על האחות שהייתה נראית לי פתאום צעירה יותר מבדרך כלל.